עוד לא אמא

עוד לא אמא

בנות התיעצות..מגיל 30 החלטתי שאני רוצה להיות אם חד הורית ,אני לא הטיפוס שמתחתחן מה עוד שאהבת חיי והנשמה התאומה שלי מזה 15 שנה לצערי המאוד רב לא יהיה איתי ממש אף פעם..אז עשיתי שינויים ,חזרתי קרוב להורים,יצאתי מעבודה סביב השעון,ולצערי..אימי נפטרה במפתיע ,אני לא מצליחה למרות המאבק בשיניים להשתרש בעבודה נורמלית והזמן עובר..עליתי 20קילו בינתיים ,אני יודעת שאני פוריה ואני יודעת שאצטרך לגדל את הילד הזה לבד אבל בינתיים הזמן עובר ואני שוב בלי עבודה וכבר בת 38 ו4 חודשיים וחסרת עונים ..איך מגדלים ילד בלי עתיד כלכלי ברור?
 

א ש לי

New member
עוד תיהיי אמא.

לפני שאת רוצה להיות אמא הרי תירצי לתת לבנך או ביתך את האמא הכי מאושרת בעולם אולי לפני הכול להוריד כמה קילו בשביל ההרגשה הטובה שלך בשביל העולם שיסתכל עלייך אחרת (לצערי) זה בהחלט יוסיף לך ביטחון ועוד הרבה תופעות לוואי מקסימות שיגיעו עקב הדיאטה:) כמו...זוגיות ואהבה ניפלאה, חברות אמת ושקט לנישמתך לא מאמינה בנשמה תאומה, יש גם שלישיות בעולם ויותר מזה לא?:) אל תכלאי את עצמך באמונות שהביאו אותך להיכן שאת היום שני גישה, השילי מעצמך את אזיקי ההיגיון שתוקעים אותך במקום שאת נימצאת בו, את חייבת להשתחרר...חייבת להמשיך למקום בו הנוף יפה יותר, אז תיהיי אמא בעוד שנתיים שלוש לא יקרה כלום יש לי שתי חברות האחת בת 41 השנייה בת 43, לפמרות כל הפחדים של להשאר לבד והמחשבות של חד הוריות, מצאו אהבה והביאו ילד לעולם, מצבם הכלכלי לא מזהיר כמו של רובינו, אבל, הרבה יותר קל בשניים. מאחלת המון המון המון הצלחה זיכרי הכול צלוי רק בך!!!! יאללה לעבודה:)
 
לפני ..... אולי לפני הכול...... ?!

א ש לי, מה זאת אומרת לפני שאת רוצה להיות אמא .... תורידי במשקל... בשביל שהעולם יסתכל עליך אחרת... ??? מי נותן למי את הסמכות להחליט אם אמא שמנה היא אמא לא מאושרת בגלל שהעולם מעדיף אנורקסיות- כוסיות על - אמהות שנראות כמו יצאו מקטלוג ? מי אמר שאמא שיש עלה כמה עודפים, אולי אף ארוך מאוד, חזה קטן או חסר פרופורציה ועוד כל מיני עיוותים של הגוף שאננו אוהבים במיוחד, היא אמא שלא ראויה להביא ילד/ה לעולם הזה? (אני בכוונה מקצינה) מי אמר שכדי להביא ילד לעולם ולהיות מאושרת קודם כל עצמך את צריכה לעמוד בקריטריונים המודליים של תצוגות האופנה? מה בכלל זה קשור? זה מאוד קל לומר למישהי אחרת - את חייבת להשתחרר... ואם היא לא יכולה להשתחרר ברגע אחד... אם הרגע הזה יכול לקחת שנים ארוכות... הזמן דוחק.. נכון שנשים בגלאי 40 - 50 מביאות ילדים לעולם (יש לי כמה חברות כאלה היום) אבל למה היא צריכה לחכות עד ש... עד ש... יהיה לה מספיק כסף... עד ש... היא תהיה מספיק רזה כדי שתאהב את גופה... ואז כאמור .. ורק אז תמצא לה אהבה - לפי דברייך... עד ש... לטינקרבל החדשה שלנו - אני מאחלת לך ומחזקת את ידייך בהחלטה להביא ילד לעולם. אל תחשבי (לדעתי) מה תגיד החברה שסביבך. אם זה הרצון הכי חזק שלך לכי איתו. אני מאמינה בסייעתה דישמעייה (כתבתי נכון?). יש המון אגודות ומקומות שיכולים לסייע לך בגידול בנך-בתך (בגדים, אוכל, מעונות מסובסדים...) יש קהילות רבות של חד - הוריות ומעגלי נשים שתוכלי לקבל תמיכה בהמשך הדרך. איך יחסייך עם המשפחה שלך? חברות אמהות? דבר אחד בטוח - קל זה לא יהיה אבל החיים לא נגמרים בזה. האושר שילדך יביא לחייך ימלא אותך, ויפתח בך את הרצון לאהוב את עצמך יותר (כך אני מאמינה) ובן זוג - או שיגיע או שלא ... אל תמנעי מעצמך את ההגשמה להיות אמא !
 

א ש לי

New member
שמחה שאת חושבת כמוני....

שיש נשים שעשו זאת בגיל מבוגר יותר, כפי שציינתי שמחה שאת חושבת כמוני שהחברה אכזרית וכולנו לצערי מסתכלים על חלונות הראווה לפני שניכנסים לתוך החנות (בטוחה שגם את עושה זאת) בטוחה שגם את פוסלת גבר שניראה לא טוב עודף משקל ומתוסכל. היא ציינה שעלתה במשקל, משמע מפריע לה, מצב רוח רע ואכילה, לא פותר מעולם דבר ועל כן הצעתי, שאת העבודה הנפשית שלה שמתחילה אצל כולנו בלהראות טוב ולהרגיש טוב, אף אחד לא יעשה במקומה אז אני שוב חוזרת, בשביל להסתכל קדימה לעתיד ולרצות להיות אמא לפני הכול לטפל באני שלה ולהרגיש הכי שלמה בעולם. וכשתיהייה שמנמונת מאושרת ולא תפסיק לחייך מאושר, העולם יחזיר לה חיוכים כרגע, זה לא מה שציינה. לא הילדים צריכים להביא את אושר לחייה, היא צריכה להביא את האושר לעצמה!!!
 
זה לא אחד לאחד!

אני חושבת שהעבודה על האני העצמי מתחילה ברגע שנולדנו ועד הרגע שאנחנו "עולים לשמיים", יש המון עליות וירידות במשך החיים שמאירים לנו דרך נוספת, קשיים ששוכנים בהם הזדמנויות כמו שמיכלי אומרת, אני לא מאמינה בלהגיע לנקודה של השיא וממנה לצאת לדרך. הדרך היא כאן עם הקושי ועם האי שלמות ועם הפלונטרים וחוסר הסיפוק... אני חושבת שצריך ללכת עם מה שמרגישים על אף, למרות ובזכות כל המורכבויות שעושות את מי שאנחנו, ובשאיפה להגיע למקום טוב יותר עם עצמינו כל הזמן (משהו שיכול לקחת חיים שלמים לאנשים מסוימים - אף עיצה או שיטת טיפול אלטרנטיבית חדשנית לא יכולה לזרז את זה) שהרי -גם אמהות שמצאו בני זוג ואהבה , מידת המכנסיים שלהן היא 38 והן מאושרות בגופן ובקריירה שלהן. גם למושלמות האלה יש צרות ובעיות ותחלואים ועוד... אף אחד לא מושלם ולעולם גם לא נהיה כאלה. צריך ונכון, לדעתי, לחיות עכשיו. היא כבר מגיל 30 חושבת על להיות אמא והנה הגיע לגיל 38 ו-4 חודשים ועדיין לא... האהבה שלה (נשמתה התאומה כמו שהיא מכנה את זה וזו זכותה) כבר לא תהיה שלה... 15 שנה האהבה הזו היתה בחייה - את חושבת שבשנה אחת של הרזייה אינטנסיבית וטיפול ב"אני" יגרום לה לשנות את חייה מקצה לקצה, - יתכן ! אבל מה הסבירות של זה? ומי מבטיח את זה? אני מאמינה בלקבל את עצמך (וגם את טוענת זה בדרכך) כאן ועכשיו עם האיכסה. ועם חוסר השלמות. לא צריך להגיע לשם כדי להתחיל... צריך כאן לומר תודה ולצאת לדרך. אולי אנחנו מתכוונות לאותו דבר רק מביעות את זה אחרת. טינקרבל - הסיפור שלך מאוד נוגע לי (סליחה שאני "מנצלת" אותו להעלות את מחשבותיי... ולנהל דיון עם א ש לי עלייך כאילו מבחוץ...)
 

א ש לי

New member
בהחלט חושבת שאנחנו לא ממש

מנוגדות בדעתינו. אבל הרשי לי לתקן אותך במשהו קטן. העבודה על האני שלנו לא נעשית מאז נולדנו ולא כשאנחנו קטנים אז אנחנו תלויים בהורים וגם יודעים להאשים אותם בגיל ההתבגרות או אחריו מה שממש לא נכון לעשות כמובן. ואז בשלב מסויים ממשיכים קדימה ומבינים שאנחנו צריכים לקחת אחריות על חיינו,ועל מי שאנחנו להסתכל פנימה לתוכינו ולהתעורר. לחיות את הכאן ועכשיו ויהי מה, לא ממש מדוייק, לקבל את עצמך זה חכם וניפלא רק בתנאי שאותו אדם בריא בנפשו ובנשמתו, מה עם הוא "נזק" לסביבה? העיקר הוא מקבל עצמו? תסכימי איתי שטוב לך טוב לסובבים אותך. ו...הסבירות לשנות את חייך מקצה לקצה, אפשרי והסבירות?:) 100 אחוז הצלחה, אם אני הצלחתי??????? כל אחד ואחת יכולים לקח לי עבודה עצמית של שנתיים עם כישלונות שיעורים והצלחות עד שהגעתי ליעד שהצבתי לעצמי, הרי גם "קליעה למטרה מגיעה אחרי מאה החטאות" ו"להזיז הר צריך להתחיל עם האבנים הקטנות" מה שבטוח, "ניצחונות קטנים מובילים לניצחונות גדולים" see you at the top
 

א ש לי

New member
פתחתי את כרטיסך...ברשותך.

רווקה בת 29 לא יודעת אם את אמא אם את שמנמונת או חתיכית:) אני בהחלט דיברתי מניסיון שלהיות במקום שהייתה בשלב מסויים ב חיי אני מדברת מניסיון שלהיות אמא לארבעה ילדים אני מדברת מניסיון של מצב כלכלי כזה או אחר שיש ילדים ואני מדברת מניסיון של יותר מעשור מעלייך שנאלצתי להתמודד ולא רק להגיד אלא להוכיח את דבריי במעשיי עברתי הרבה מבחני מציאות. אין זה אומר שאני צדקנית ולא טועה , אבל בהחלט כתבתי מניסיוני, כן השינוי הוא קל, אם רק רוצים מחליטים ומיישמים בעבודה קשה, קשה מאוד אך משתלמת! אני בהחלט מקבלת את דיעותייך מחשבותייך ומכבדת אותך אישה, מי שלא תיהיי אבל הכתיבה התוקפת לא נעימה כלל, חבל.
 
גם אני אמא

מתנצלת על הטון התוקפני. הנושא שאנחנו מדברות עליו מאוד מעסיק אותי. אני חושבת שהוא נושא שמעסיק הרבה מאוד נשים שלא מצאו בני זוג ורוצות להיות אמהות (או אמהות שכבר לא חיות עםבני זוגן ורוצות פרק ב'.. ג'...) אני מסכימה איתך שכדי להרגיש יותר טוב עם עצמך כדאי שתתחילי להניע את התחת - במילים פשוטות... אבל קשה לי להסכים עם זה שהאיכות שלך כאמא או האושר שלך כאישה בהכרח נמדד על פי משקלך.
 

א ש לי

New member
את הכנסת אותיות למקלדת שלי../images/Emo8.gif

באף מקום לא כתבתי או חשבתי ש.... שהאיכות של אמא או האושר שלה כאישה בהכרח נמדד על פי משקלך זה לא ציטוט שלי, ולא קרוב כלל לדיעותיי מה שאני כן חושבת הוא ש... היי בנאדם שלם ומאושר לפני היותך אמא זה בהחלט ישפיע על האמהות שלך:) ולעולם לא אשפוט מישהי המביאה ילדים ללא בן זוג לא הייתי שם, נשמע מרגש וקצת כואב מהמקום בו אני נימצאת. תודה לך על ההבנה וההתנצלות זה בהחלט משקף את האדם שבך ולא את משקלך:)
 

s h o o s h a

New member
להיות אמא

אהיה מאד רעה ואומר ש- לא מגדלים ילד מבלי שיש בסיס כלכלי יציב עבורו. ילד זקוק לבסיס מינימאלי. האם את זה את מסוגלת להעניק לו? ולא, אני לא מדברת על בסיס שנתמך על ידי המוסד לביטוח לאומי, או על משרד הרווחה או על טוב לבם של זרים שיתרמו. אני מדברת על בסיס מוצק ויציב שאת תוכלי לספק לילדך. וגם לך. אם אין לך את אלו, לדעתי, חרף גילך והשעון המתקתק, כדאי שתבני את היסודות. בית לא מתחילים לבנות מהפנטהאוז. אם תנסי תווכחי שהוא יקרוס עוד בטרם יושלם. האם לזה את מייחלת? לגדל את הילד לבד- עם זה תוכלי להתמודד שכן רבות נמצאות במצבך. כאמור, השאלה הגדולה היא: האם תוכלי להתקיים ולקיים את ילדך בכבוד? אם התשובה לשאלות הקיומיות הנן "כן" הרי שלדעתי כל שנותר לך הוא לצאת לדרך. אולם רק אם את בטוחה ומשוכנעת שהתשובה היא "כן". כל תשובה 'מתנדנדת' או 'על יד' צריכה להציב בפניך תמרור 'רגע, חושבים'. ילד הוא אור, ילד הוא אושר, אולם ילד הוא התחייבות לכל החיים. ילד זו אחריות שלעולם לא נגמרת. האם את מסוגלת לקחת על עצמך התחייבות מסוג זה? (שכן, את בטח יודעת, ילד הוא לא מוצר, אין עליו תאריך 'פג תוקף'). הרבה על מה לחשוב יש לך. שבי עם עצמך, שבי עם אלו הקרובים מאד אליך ועשי עם עצמך חשבון נפש עמוק ויסודי. רק לאחר מכן תוכלי להחליט באשר להמשך.
 

a44

New member
אכן, כך הוא

שוש הוציאה מילים מפי: ילד הוא ענין אגואיסטי שלנו... אבל אם בכל זאת החלטנו שאנחנו רוצים אותו, כדאי שיהיה לכך לפחות בסיס כלכלי. לא צריך להיות עשיר, מספיק שיהיה מקום חמים לגור בו לטווח ארוך (לצורך זה לא צריך להיות בעל בית/דירה, צריך מספיק כסף או משכורת חדשית לתשלום לשכר דירה), שתהיה סביבה תומכת: משפחה מורחבת, חברים או שכנים שיכולים לעזור בשעת צרה - ואלו כמעט תמיד מגיעות כשאנחנו לא מוכנות להן... רצוי שתהיה לאם עבודה - חשוב לבטחון העצמי, הכלכלי וכו' - אז עשי שיקולייך וראי אם מוכנה את לדרך... אם כן, קדימה לדרך
אם לא, תוכלי בכל מקרה להשתדל ולהתכוון לכך כבר כעת,,, רגע לפני... בהצלחה!
 

HILLALI1

New member
תקשיבי,

אני מאוד צעירה יחסית לגילי וכבר יש לי ילדה. ואת יודעת מה איכשהו מסתדרים! אם רוצים יכולים . לי זה קרה בהפתעה (כשנכנסתי להריון)\ לי מאוד קשה אבל באמת כבר לא כדאי לחכות, את יודעת תעשי את זה וזהו. בלי לחשוב פעמיים בכלל.
 
למעלה