(עוד) כמה תובנות סגולות....
- פותח הנושא עינת ההיא
- פורסם בתאריך
ק ל י א ו פ ט ר ה
New member
ברכות חמות ../images/Emo48.gif
צנון
צנון
חבר של קבע
New member
אפשר לחגוג בלי תובנות...
סתם כך לאחל לו להזדקן לאט לאט עם המון בריאות, אושר, אור ואהבה מזל טוב אדון מינהל
חבר של קבע
סתם כך לאחל לו להזדקן לאט לאט עם המון בריאות, אושר, אור ואהבה מזל טוב אדון מינהל
יומולדת שמח
א נ י ג מ ט י
New member
תובנות של יומולדת*
כשאתה ילד, מדובר באירוע ראוי לציפיה. המחשבות מתחילות כבר חודש מראש- האם יבואו הילדים מהגן\כיתה, האם אקבל את המשחק או הספר שכל כך רציתי? ההתרגשות אמיתית! כשאתה נער, זו כבר שאלה של יוקרה, האם ההיא, שגורמת לליבך לפעום מהר, תבוא? האם האירוע יצליח? האם החברים יהנו? ההתרגשות היא כבר לא מהאירוע עצמו, אלא מהקרנת האירוע על הסביבה. כשאתה בחור צעיר, אתה כבר לא כל כך מחשיב את האירוע. אז עברה עוד שנה במירוץ הגדול של החיים ואתה נהנה מתשומת לב רגעית, מטלפונים נשכחים, מארוחת ערב משפחתית. מה כבר ההבדל הגדול בין גיל 19 לגיל 20, בסה"כ 365 ימים תזזיתיים. כשאתה עובר את גיל ה- 30 הכל משתנה. כל שנה שעוברת כבר הופכת אותך פחות "צעיר" ויותר "מבוגר". בכל שנה אתה מתחיל לחשוב על מה שהספקת בחיים, על מה שרצית להספיק ועל הדיסוננס. אתה נזכר באנשים קרובים שסיימו את חייהם בגיל 40 ואומר לעצמך, עכשיו הזמן לצבור חוויות, כי מי יודע עד מתי. אז אכן, בגיל 30, עשיתי לעצמי הנחה והכנסתי את עצמי למשבר גיל העמידה, 10 שנים קודם. עברתי זעזוע קליל, שהוביל אותי להתנהגויות מהסוג שלא הכרתי. שמתי את האני הקודם באחסנה יבשה ויצאתי לחקור את האני החדש. היום, 3 [6
] שנים אחרי, אני יכול להשען אחורה בנוחות של איש מבוגר, תמיד אמרו לי שאני חושב כמו זקן לפעמים, ולהגיע איכשהו לסוג של השלמה, אולי כמעט שלמות. זה הגיל בו אתה פחות או יותר יודע מי אתה. והרי כל ההתנסויות שלנו בחיים מטרתן שונה אך תוצאתן זהה- אתה מגלה על עצמך דברים חדשים. כל חוויה מעצבת את האתה האמיתי בתודעה ההפכפכה שלך, ואתה למד להכיר את עצמך בעומקים שלא נחקרו קודם. לעיתים האמת לא נעימה, לעיתים אתה מוציא שלדים שלעולם לא חשבת שקיימים בתוכך. אבל אם לא תוציא אותם, כיצד תגיע לשלמות? כיצד תדע מי אתה? ולמה בעצם לדעת מי אתה? האם בכלל יש מושג כזה "אתה"? ממה הוא מורכב? ממערך רגשי? מקווי אופי? מהשפעות פרוידיאניות שנאספו במשך שנים רבות לכלל אינדיבידום מורכב? אז היום, עוד שעה ואני כבר בן 33 [36
], לא צעיר ולא מבוגר, ממש בשנים של בין לבין, אני מרגיש בן 200. מרגיש שאני כבר מכיר את עצמי הכרות נינוחה של חברים ותיקים, מהסוג שיכולים לשבת ביחד על שפת הים ולהתבונן בשקיעה בשתיקה ושום דבר שיגידו או לא יגידו לא יפתיע. אני לא חייב לאהוב את עצמי תמיד, יש לי קווי אופי שמקוממים גם אותי, אבל למדנו לחיות ביחד בשלום, רוב הזמן. וכשאתה מגיע לדרגה כזו של שלמות, למרות הבעירה הקטנה שעדיין מפעפעת בתוכך ומעידה שאתה חי, אתה יודע שלא תופתע מההתנהגות של עצמך, היא נחקרה לעומק בהתנסויות קוגנטיביות ורגשיות שונות ומגוונות. וזה טוב, לא נעים להיות מופתע. וזה רע, לא טוב לחיות באדישות. שאתה בן 33 [36] יום ההולדת אינו אירוע מרגש באותה סוג של התרגשות ילדותית. הוא תולש מולך דף ענקי מלוח השנה של חייך וחובט בך חבטה שאינה ידידותית ואינה עויינת, חבטת תזכורת, חיה היום- המחר הוא עדיין סימן שאלה. ופה אני מתקשר למקום. הפורום סייע לי רבות בגילוי ה"אני" שלי. כל חבר וחברה סייעו לחשיבה שונה, להכרות עמוקה עם התנהגויות אנושיות שעשויות להקרין על ה"אני". אם תחשבו קצת, תגיעו למסקנה שאני הגעתי אליה- אנשי הפורום מכירים אתכם לא פחות מחבריכם הקרובים ביותר, לעיתים טוב יותר מבני\בנות זוגכם. הם קוראים אתכם בצער ובשמחה, הם שותפים ללבטים, לתשוקות אפלות, למי שאתם באמת. אי אפשר לשחק משחק לאורך זמן ובאיזושהי מידה כל כותב בפורום חושף את מעמקי נשמתו, את אופיו המורכב. וזו הסיבה שכל כך נעים פה. לצד האנונימיות החמימה מאחורי המקלדת שוכב האני העמוק שלכם בנוחות וחושף את בטנו הרכה. לעיתים זה מסוכן, לרוב זה תחליף לטיפול נפשי ארוך, כואב ויקר. אז תודה לחברות ולחברים שהפכו להיות למשפחה שניה בשנתיים [בחמש שנים] האחרונות, באמת נעים לי פה. _________________ *נכתב במקור ב- 1.11.02 ועדיין רלבנטי..
כשאתה ילד, מדובר באירוע ראוי לציפיה. המחשבות מתחילות כבר חודש מראש- האם יבואו הילדים מהגן\כיתה, האם אקבל את המשחק או הספר שכל כך רציתי? ההתרגשות אמיתית! כשאתה נער, זו כבר שאלה של יוקרה, האם ההיא, שגורמת לליבך לפעום מהר, תבוא? האם האירוע יצליח? האם החברים יהנו? ההתרגשות היא כבר לא מהאירוע עצמו, אלא מהקרנת האירוע על הסביבה. כשאתה בחור צעיר, אתה כבר לא כל כך מחשיב את האירוע. אז עברה עוד שנה במירוץ הגדול של החיים ואתה נהנה מתשומת לב רגעית, מטלפונים נשכחים, מארוחת ערב משפחתית. מה כבר ההבדל הגדול בין גיל 19 לגיל 20, בסה"כ 365 ימים תזזיתיים. כשאתה עובר את גיל ה- 30 הכל משתנה. כל שנה שעוברת כבר הופכת אותך פחות "צעיר" ויותר "מבוגר". בכל שנה אתה מתחיל לחשוב על מה שהספקת בחיים, על מה שרצית להספיק ועל הדיסוננס. אתה נזכר באנשים קרובים שסיימו את חייהם בגיל 40 ואומר לעצמך, עכשיו הזמן לצבור חוויות, כי מי יודע עד מתי. אז אכן, בגיל 30, עשיתי לעצמי הנחה והכנסתי את עצמי למשבר גיל העמידה, 10 שנים קודם. עברתי זעזוע קליל, שהוביל אותי להתנהגויות מהסוג שלא הכרתי. שמתי את האני הקודם באחסנה יבשה ויצאתי לחקור את האני החדש. היום, 3 [6
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.