עוד יום שישי מבוזבז
טוב זאת לא בדיוק פנטזיה כי שנינו יודעים שדברים דומים קורים אצלנו כמעט כל שבוע אבל הבטחתי לך שאני אנסה לכתוב משהו אז אני מקווה שאחרים לא יחשבו שזה היה בזבוז זמן מוחלט אני יודע שזה קצת איטי אבל ככה אני בעד פור-פליי ארוך ומהנה שוב הגיע יום שישי השעה כבר ארבע וחצי וההתרגשות הראשונית שחווינו מעצם הגעתו של סוף השבוע שוב מתנפצת לה לרגלי המציאות אני פה תקוע מול המחשב מנסה לגמור כמה שיותר מהעבודות למרות שאני יודע שזה קרב עבוד. ואת שם בבית מול ערימות הדפים הבלתי נגמרות עוד סוף שבוע שיורד לו לטמיון. מה זה משנה שאנחנו לא לומדים בשישי ושבת אם המרצים באוניברסיטה דואגים שלא נוכל לשים בצד אפילו לרגע את חדו"א או לינארית או מה שלא יהיה הסיוט התורן. השעה כבר שש ואת האכזבה מההספק הנמוך כבר מחליפה תחושה של תסכול אני מעיף עוד מבט אחד במחברת ומחליט לקחת הפסקה. אני שוב חושב עליך המפגשים האלה במשך השבוע נעימים ונחמדים אבל הם לא מספיקים אני יודע שאת בביתך בטח חושבת בדיוק את אותו הדבר. אני מנסה לחזור ללמוד אבל עכשיו התמונה שלך לא יוצאת לי מהראש לא משנה איך אני מנסה לשחק אם אינטגרל התוצאה תמיד יוצאת לי שירה וזה לא הגיוני אני דיי בטוח שהמרצה הזכיר משהו אם סינוסים וקוסינוסים לא משהו עם עיניים חומות שיער גולש וחזה ...חזה שאי אפשר להפסיק למשש טוב הגיע הזמן לתקוף את הבעיה מכיוון אחר כבר אמרו לפני if you cant beet them join them ואני אני לא רואה שום דרך לנצח את המחשבות שהחלו להתרוצץ לי בראש יותר גרוע המחשבות האלה כבר מזמן עזבו את הראש ובחרו במקום אחר לגמרי בגופי בתור מגרש המשחקים שלהם אני נכנס לאוטו ומניע ...די אני לא יכול יותר מה שהתחיל בתור סתם רצון לראות אותך הפך לחרמנות מדרגה של חניך בקורס טיס שלא ראה את החברה שלו כבר חודשיים בדיוק בגיל בו רמת ההורמונים בדם יכולה להרוג פיל בוגר. אני יוצא מהאוטו ומגיע לדלת ביתך ופתאום נזכר שבכלל לא התקשרתי להגיד לך שאני בא ושמרוב חפזון שכחתי את הפלאפון בבית. אני שוקל לרגע מה לעשות אבל למוח שלי אין הרבה מה להגיד כשיש לי זיקפה כזאת. אני דופק על הדלת ומתפלל שאת שם. אני מסתכל על עצמי אני בג´ינס ישן ודהוי שמנסה מאוד להחזיק לי את הזיין במקום טי שרט קרועה וגילוח מי חשב על זה בכלל. אני שומע צעדים מתקרבים וכמובן אימא שלך פותחת את הדלת "שירה בבית" אני שואל? כשאני בטוח שבזה הרגע הרסתי את כל הרושם הטוב שעמלתי לבנות במשך החודשיים האחרונים. "היא בחדר" היא אומרת אני נכנס לבית ופונה מייד לכיוון החדר. אני שומע את אימא שלך אומרת מאחור היא לומדת אתה רוצה משהו לשתות או אולי לאכול המוח שלי מנסה לצעוק זעקות הזהרה "תתייחס לאימא הוא אומר" אבל החרמנות שלי כבר מזמן עברה את הגבול המאפשר לי להתנהג בהגיון אני פותח את הדלת לחדר ורואה אותך. את שוכבת לך ככה על המיטה בתחתוני בוקסר וגופיה שהצבע המקורי שלה היה לבן אבל אחרי כל כך הרבה כביסות לומר עליה שהיא קצת שקופה זה כמו לומר על החזה של פמלה שהוא קצת מזויף. "מה אתה עושה פה?" את שואלת "הייתי חייב לראות אותך לא יכולתי עוד" אני עונה "טוב" את אומרת ומחייכת את מפנה את הראש שלך בחזרה לערימות הדפים שמולך "אני כבר איתך אני רק צריכה לגמור את העבודה הזאת." אני חולץ את הסנדלים ומתיישב על המיטה מאחורייך. אני לא רוצה להפריע המפגש הרגעי אם אימא שלך קצת צינן את החרמנות ואני שוב מרגיש כמו בן אדם ולא ניאנדרתאל עם דבר אחד בראש. את שוכבת לך שם על הבטן אם הרגליים מכופפות ואם הדפים פזורים לך מתחת לידיים. "ממש כמו תמונה מסרט" אני אומר ואת מסמיקה אבל זה ככה אני יודע שאת לא מאמינה אבל את מדהימה נכון שום סוכנות דוגמנות שמכבדת את עצמה לא תיקח אותך להיות דוגמנית אבל זה ההפסד שלהם. אני לא יודע מה גרם להם לוותר על המראה הקטן והשברירי בקושי מטר שישים רזה וחטובה בטן שרירית תחת זעיר ומוצק ושדיים שדיים בגודל המושלם מתאימים בדיוק לכף יד. והכי חשוב פנים מתוקות עיניים חומות שאפשר ללכת בהם לאיבוד ושיער שטני בהיר שנשפך עד מעבר לכתפיים פנים שכיף להתעורר לצידם. "דיי תן לי עוד רבע שעה אני אגמור את זה ואני איתך" את אומרת אבל מבט אחד אל הטוסיק המתוק שלך שולל ממני את היכולת להיות נדיב ולתת לך את הרבע שעה הזאת. ללא שום פקודה רצונית הידיים שלי מתחילות ללטף את הרגליים שלך "לא עכשיו אני חייבת לגמור את זה יהיה לנו את כל הלילה" את אומרת אבל אני כבר מעבר להבנה אני זקוף וקשה וחם ואני לא יכול להפסיק את ממלאת את כל חושיי. אני מריח אותך... אני שומע את הנשימות שלך... אני רואה את בוהק אור המנורה המשתקף על רגליך החלקות ... אני מרגיש את שרירים המוצקים של רגליך בין ידיי... אני לא יכול יותר אני צריך לטעום אותך אני מתכופף ומנשק את הרגליים ליד הברך הימנית "לא" את אומרת אבל עכשיו כבר שומעים שאת לא באמת מתכוונת לזה הידיים שלי מתקדמות והפה שלי מגמה מאחוריהם הם כבר מלטפות לך את הטוסיק אצבע סוררת מתעלמת מהכל ונכנסת לך מתחת לתחתונים. אני מרגיש איך את מתכווצת מתחתי אני ממשיך לנשק את רגליך ולהתקדם לאט לעבר ישבנך אני מושך את התחתונים למטה ואת נשארת רק אם גופיה הפה שלי כבר ליד חריץ הטוסיק שלך ועכשיו אני יכול להרגיש את החום הבוקע ממך. הידיים שלי עברו הלאה בינתיים הם מלטפות לך את הגב התחתון מעסות מרפרפות ומתקדמות. אני מחזיר יד אחת אליי ומקרב אותה אל השפתיים התחתונות שלך את רטובה אני מרגיש את זה למרות שאני בקושי נוגע. את מתכווצת ואומרת שוב "לא" הפעם באמת בלי שום סיבה לרגע אני מתעצבן אבל אז שוב את משתלטת על כל חושיי ואני מאבד את עצמי בסיטואציה היד השמאלית שלי מרפרפת על השפתיים התחתונות שלך היא כבר רטובה לגמרי היד הימנית שלי מלטפת את צידך הימני נוגעת בבטן ומנסה להגיע אל השדיים הזקורים שלך הפה שלי צמוד לתחת של מנשק טועם נושך ומלקק... ההמשך יגיע מיד אני עובד עליו....
טוב זאת לא בדיוק פנטזיה כי שנינו יודעים שדברים דומים קורים אצלנו כמעט כל שבוע אבל הבטחתי לך שאני אנסה לכתוב משהו אז אני מקווה שאחרים לא יחשבו שזה היה בזבוז זמן מוחלט אני יודע שזה קצת איטי אבל ככה אני בעד פור-פליי ארוך ומהנה שוב הגיע יום שישי השעה כבר ארבע וחצי וההתרגשות הראשונית שחווינו מעצם הגעתו של סוף השבוע שוב מתנפצת לה לרגלי המציאות אני פה תקוע מול המחשב מנסה לגמור כמה שיותר מהעבודות למרות שאני יודע שזה קרב עבוד. ואת שם בבית מול ערימות הדפים הבלתי נגמרות עוד סוף שבוע שיורד לו לטמיון. מה זה משנה שאנחנו לא לומדים בשישי ושבת אם המרצים באוניברסיטה דואגים שלא נוכל לשים בצד אפילו לרגע את חדו"א או לינארית או מה שלא יהיה הסיוט התורן. השעה כבר שש ואת האכזבה מההספק הנמוך כבר מחליפה תחושה של תסכול אני מעיף עוד מבט אחד במחברת ומחליט לקחת הפסקה. אני שוב חושב עליך המפגשים האלה במשך השבוע נעימים ונחמדים אבל הם לא מספיקים אני יודע שאת בביתך בטח חושבת בדיוק את אותו הדבר. אני מנסה לחזור ללמוד אבל עכשיו התמונה שלך לא יוצאת לי מהראש לא משנה איך אני מנסה לשחק אם אינטגרל התוצאה תמיד יוצאת לי שירה וזה לא הגיוני אני דיי בטוח שהמרצה הזכיר משהו אם סינוסים וקוסינוסים לא משהו עם עיניים חומות שיער גולש וחזה ...חזה שאי אפשר להפסיק למשש טוב הגיע הזמן לתקוף את הבעיה מכיוון אחר כבר אמרו לפני if you cant beet them join them ואני אני לא רואה שום דרך לנצח את המחשבות שהחלו להתרוצץ לי בראש יותר גרוע המחשבות האלה כבר מזמן עזבו את הראש ובחרו במקום אחר לגמרי בגופי בתור מגרש המשחקים שלהם אני נכנס לאוטו ומניע ...די אני לא יכול יותר מה שהתחיל בתור סתם רצון לראות אותך הפך לחרמנות מדרגה של חניך בקורס טיס שלא ראה את החברה שלו כבר חודשיים בדיוק בגיל בו רמת ההורמונים בדם יכולה להרוג פיל בוגר. אני יוצא מהאוטו ומגיע לדלת ביתך ופתאום נזכר שבכלל לא התקשרתי להגיד לך שאני בא ושמרוב חפזון שכחתי את הפלאפון בבית. אני שוקל לרגע מה לעשות אבל למוח שלי אין הרבה מה להגיד כשיש לי זיקפה כזאת. אני דופק על הדלת ומתפלל שאת שם. אני מסתכל על עצמי אני בג´ינס ישן ודהוי שמנסה מאוד להחזיק לי את הזיין במקום טי שרט קרועה וגילוח מי חשב על זה בכלל. אני שומע צעדים מתקרבים וכמובן אימא שלך פותחת את הדלת "שירה בבית" אני שואל? כשאני בטוח שבזה הרגע הרסתי את כל הרושם הטוב שעמלתי לבנות במשך החודשיים האחרונים. "היא בחדר" היא אומרת אני נכנס לבית ופונה מייד לכיוון החדר. אני שומע את אימא שלך אומרת מאחור היא לומדת אתה רוצה משהו לשתות או אולי לאכול המוח שלי מנסה לצעוק זעקות הזהרה "תתייחס לאימא הוא אומר" אבל החרמנות שלי כבר מזמן עברה את הגבול המאפשר לי להתנהג בהגיון אני פותח את הדלת לחדר ורואה אותך. את שוכבת לך ככה על המיטה בתחתוני בוקסר וגופיה שהצבע המקורי שלה היה לבן אבל אחרי כל כך הרבה כביסות לומר עליה שהיא קצת שקופה זה כמו לומר על החזה של פמלה שהוא קצת מזויף. "מה אתה עושה פה?" את שואלת "הייתי חייב לראות אותך לא יכולתי עוד" אני עונה "טוב" את אומרת ומחייכת את מפנה את הראש שלך בחזרה לערימות הדפים שמולך "אני כבר איתך אני רק צריכה לגמור את העבודה הזאת." אני חולץ את הסנדלים ומתיישב על המיטה מאחורייך. אני לא רוצה להפריע המפגש הרגעי אם אימא שלך קצת צינן את החרמנות ואני שוב מרגיש כמו בן אדם ולא ניאנדרתאל עם דבר אחד בראש. את שוכבת לך שם על הבטן אם הרגליים מכופפות ואם הדפים פזורים לך מתחת לידיים. "ממש כמו תמונה מסרט" אני אומר ואת מסמיקה אבל זה ככה אני יודע שאת לא מאמינה אבל את מדהימה נכון שום סוכנות דוגמנות שמכבדת את עצמה לא תיקח אותך להיות דוגמנית אבל זה ההפסד שלהם. אני לא יודע מה גרם להם לוותר על המראה הקטן והשברירי בקושי מטר שישים רזה וחטובה בטן שרירית תחת זעיר ומוצק ושדיים שדיים בגודל המושלם מתאימים בדיוק לכף יד. והכי חשוב פנים מתוקות עיניים חומות שאפשר ללכת בהם לאיבוד ושיער שטני בהיר שנשפך עד מעבר לכתפיים פנים שכיף להתעורר לצידם. "דיי תן לי עוד רבע שעה אני אגמור את זה ואני איתך" את אומרת אבל מבט אחד אל הטוסיק המתוק שלך שולל ממני את היכולת להיות נדיב ולתת לך את הרבע שעה הזאת. ללא שום פקודה רצונית הידיים שלי מתחילות ללטף את הרגליים שלך "לא עכשיו אני חייבת לגמור את זה יהיה לנו את כל הלילה" את אומרת אבל אני כבר מעבר להבנה אני זקוף וקשה וחם ואני לא יכול להפסיק את ממלאת את כל חושיי. אני מריח אותך... אני שומע את הנשימות שלך... אני רואה את בוהק אור המנורה המשתקף על רגליך החלקות ... אני מרגיש את שרירים המוצקים של רגליך בין ידיי... אני לא יכול יותר אני צריך לטעום אותך אני מתכופף ומנשק את הרגליים ליד הברך הימנית "לא" את אומרת אבל עכשיו כבר שומעים שאת לא באמת מתכוונת לזה הידיים שלי מתקדמות והפה שלי מגמה מאחוריהם הם כבר מלטפות לך את הטוסיק אצבע סוררת מתעלמת מהכל ונכנסת לך מתחת לתחתונים. אני מרגיש איך את מתכווצת מתחתי אני ממשיך לנשק את רגליך ולהתקדם לאט לעבר ישבנך אני מושך את התחתונים למטה ואת נשארת רק אם גופיה הפה שלי כבר ליד חריץ הטוסיק שלך ועכשיו אני יכול להרגיש את החום הבוקע ממך. הידיים שלי עברו הלאה בינתיים הם מלטפות לך את הגב התחתון מעסות מרפרפות ומתקדמות. אני מחזיר יד אחת אליי ומקרב אותה אל השפתיים התחתונות שלך את רטובה אני מרגיש את זה למרות שאני בקושי נוגע. את מתכווצת ואומרת שוב "לא" הפעם באמת בלי שום סיבה לרגע אני מתעצבן אבל אז שוב את משתלטת על כל חושיי ואני מאבד את עצמי בסיטואציה היד השמאלית שלי מרפרפת על השפתיים התחתונות שלך היא כבר רטובה לגמרי היד הימנית שלי מלטפת את צידך הימני נוגעת בבטן ומנסה להגיע אל השדיים הזקורים שלך הפה שלי צמוד לתחת של מנשק טועם נושך ומלקק... ההמשך יגיע מיד אני עובד עליו....
