עוד יום.. מותשת

[סובלת בכל רגע]

עוד יום.. מותשת

די, עוד יום, עןד שיגרה של מחשבות שלא פוסקות, אפילו לא לרגע. לא נותנות לי מנוחה. לא מרפות. לא מאפשרות לי להתנה כמו אדם רגיל בגילי.
כלפי חוץ, לא מזהים, אבל אפשר להבחין שמשהו שונה בי. אני מרגישה שונה מכולם.
הכל קשה לי, הפעולות הבסיסיות ביותר. פיתחתי כמו תאוריה שלמה על ocd, כמעט לא יכולה לתפקד. קשה לי. הכל קשה לי. הכל נראה לי כמו פרוייקט.
אדם רגיל הולך ברחוב, נופל לו משהו, הוא מרים וממשיך הלאה. אני, נופל לי משהו ברחוב, מתחרבש לי כל היום. וגם כשלא קורה שום דבר חריג, הכל מבחינתי כמו שדה קרב. תמיד דרוחה, תמיד בודקת איפה עברתי וליד מה ובמה אולי נגעתי. חוזרת אחורה, בודקת והלופ הזה לא נגמר! האו סי די גמר אותי. אני חיה בסוגיות ולא מצליחה לתפקד ולהעניק מעצמי כלום. זה גומר אותי. כל שינוי קטן גורם לי לפאניקה. אני פשוט מסוגלת לשבת באוטו שעות על גבי שעות ולא לצאת ממנו, כי אז אני פשוט יושבת ולא צריכה לדאוג לשטוף ידיים בכל רגע. גם כשסתם ככה אני יושבת, בכל רגע נתון צצה לי מחשבה בראש, שאולי נפל לי משו אולי זיהמתי משו, ואני פשוט מרגיעה את עצמי בכתיבה שזה לא קרה. לפעמים גם זה לא עוזר. אני גמורה. נמאס לי. לא יודעת מה עוד יכול לעזור לי. כדורי ניסיתי, גם cbt. האמת שאני פשוט מפחדת לחיות בלי ה ocd כי אז אני כאילו לא אהיה בשליטה.
צריכה עזרה.. מישהו מכיר טיפול טוב? יכול לתת המלצה? מישהו הצליח להתגבר על המחלה המתישה הזו? אפסו כוחותי. רוצה להירדם וזהו. אבל גם עד לשם הדרך ארוכה.. צריך לעשות מקלחת. עוד סיוט שלא נגמר

 

[Gameboy4]

מניסיון של 15 שנה...

היי
מניסיון של 15 שנה וקריאה של המון חומר בנושא (בצורה אובסיסיבית...) אני יכול לרשום שלאוסידי קשה כמו שאני מבין שיש לך (ויש גם לי) הטיפול האפקטיבי הוא שילוב של טיפול תרופתי עם טיפול התנהגותי של חשיפה ומניעת תגובה. לגבי טיפול תרופתי מדובר במינון גבוה של תרופה מקבוצת SSRI- כמו ציפרלקס 30-40 מג ואף יותר, פרוזק/פלוטין/פריזמה 60-80 מג לפחות, לוסטרל/סרנדה/סרטראלין טבע לפחות 200 מג, פבוקסיל לפחות 300 מג, סרוקסט/פקסט/פרוקסטין טבע לפחות 60 מג או אנפרניל במינון גבוה כמו 250-300 מג. לעתים רופאים רושמים אף מינון גבוה יותר מהמינונים שרשמתי (חוץ מאנפרניל כי יש סיכון לפרכוסים) כי יש מידע מסויים שלחלק מהמטופלים מינון גבוה מהמינון המקסימלי יכול לעזור. שילוב עם נוגדי פסיכוזה כמו אביליפיי/אריפליי או ריספרדל או סוליאן, או סרוקוול למשל יכול לעזור לחלק מהאנשים.
ממה שהבנתי למרות שהתרופות SSRI דומות במנגנון הפעולה, תרופה אחת יכולה לעזור לבן אדם יותר מתרופה אחרת, וכנראה שזה נכון גם לגבי שילובי תרופות שונים, במינונים שונים. יש מטופלים שטוענים למשל שאנפרניל עזרה להם יותר מתרופות ממשפחת SSRI, או שאנפרניל היא היחידה שעזרה להם, אבל יש לתרופה זו הרבה פעמים יותר תופעות לוואי מ-SSRI. יש גם מידע מסויים ששילוב של SSRI עם אנפרניל יכול לעזור, למרות שיש בזה סיכון מסויים, ולעתים נותנים SSRI במינון גבוה יחד עם אנפרניל במינון נמוך וכך נעזרים באפקטיביות הגדולה יחסית של האנפרניל יחד עם יחסית לא הרבה תופעות לוואי בגלל המינון הנמוך של אנפרניל. לעתים שילובים אחרים ניסיוניים יותר עוזרים.

הטיפול התרופתי תפקידו להפחית את חומרת האוסידי, וכך לעזור לך גם ביישום טיפול התנהגותי שיביא לשיפור נוסף, כי באוסידי קשה, קשה למטופל לשתף פעולה בלי טיפול תרופתי אפקטיבי והסיכויי הצלחה ככל הנראה קטנים יותר.
לגבי טיפול התנהגותי יש כאלו שעוזר להם טיפול אינטנסיבי למשל, של כמה פעמים בשבוע עם תרגולי חשיפות בנוכחות המטפל/מדריך למשך מס' שעות בשבוע, עם שיעורי בית בין הפגישות.

ניסיתי לעזור כמה שיכולתי...

 

[Happytom]

איפה את גרה?

תראי, אני מאוד מזדהה ומאוד גם לא. התרופה לכל דבר בחיים זאת אהבה. OCD, דכאון, לא משנה מה השם של זה, זה ביטויים של הגוף והנפש לומר לנו שאנחנו לא הוגנים וקשובים כלפי עצמנו, ושצריך לסדר את מה שכואב.
&nbsp
סטטיסטיקות זה חרטא, את חושבת שאם מייקל ג'ורדן היה מקשיב לסטטסטיקה שהאחוזים להיות השחקן כדורסל הכי טוב בעולם הוא 0.000000001 אחוז, הוא היה והולך ורודף אחרי החלום שלו ושובר את הסטטסטיקה.
&nbsp
מאות אלפי אנשים עם תואר ביד ולא מסוגלים לעשות עם זה כלום, סטטיסטיקה זה חרטא.
&nbsp
ה-OCD שלי זה דברים שמאוד מאוד מחוברים לכאבים מאמא שלי ומההורים שלי.
מלבד לגוף ומוח ויצרים, יש לנו גם רוח. את חושבת ששינוי כימקלים במוח או תפקוד של הגוף יכול לשנות משהו שהוא כל כך מהותי ברוח שלך? זה חרטא, כדורים זה חרטא.
אף פעם לא שמעתי על מישהו שלקח כדור, ואמר וואי, נהייתי מאושר, והשגתי את העבודה שאני רוצה, והגשמתי את זה ואת זה...
&nbsp
תראי אמנם אני מאוד מזדהה עם לאבד דברים ולזהם דברים, אבל אצלי בניגוד למה שאני מבין מאצלך (רק ממה שכתב) זה יותר נסיבתי. אני הייתי מטופל בצבא אצל פסיכולוג, שעזר לי ובזכותו הרבה דברים באוסידי שלי נעלמו, והוא לא פסיכולוג קונבניצונלי שמדבר על סטטיסטיקות, הוא סהכ נתן לי אהבה.
&nbsp
אחרי הנזק שליאור כרמי עשה לי, שניסה לגמד את כל האישיות והיופי שלי למשהו כל מצומצם, ופגע בנפש שלי עמוקות, אני צריך לחזור לשלמות ולאהבה העצמית שלי עם עצמי.
&nbsp
אם תרצי, הפסיכולוג מקבל באזור השרון ביישוב באזור עמק חפר, אם תרצי תשלחי לי הודעה פרטית ואתן לך את הנייד שלו. בבקשה, תתחילי לאהוב את עצמך, זה כל מה שאת צריכה, וזאת הדרך שאני גם מנסה לפלס בחזרה עכשיו, כל הפסיכולוגים האלה זה חרטא !!!! כל מה שאת צריכה בחיים זה אהבה, השאר נפתר מעצמו

 

[רועי10]

כל הכבוד לך על החשיבה העצמאית שלך!

ושאינך נסחף אחרי חשיבה עדרית!
רק דבר זה ראוי כשלעצמו להערכה רבה!

 

[DOCTOR W H O]

היי

הייתי במצבך. מה שלי עזר זה כדורים שהתאימו לי וכוח רצון. תאמיני בעצמך ותחליטי שמכאן ועכשיו את הולכת להשיג לך את הטיפול הכי טוב לא משנה אם זה סיביטי, כדורים, דמיון מודרך או לא יודעת מה. אנחנו כאן כדי לתמוך

 

[סובלת בכל רגע]

אם היתיי יכולה

להאמין בעצמי ובזכך שאני מסוגל לחיות ללא ocd, פשוט הייתי עושה את זה. ברור לי שאני לא חיה נכון, ומנגד לא מבינה איך קובעים שמעכשיו זהו ומתחילים דף חלק.. כבר ניסיתי טיפולים. אבל אני מרגישה שכמו כל דבר בחיים אני נוטשת באמצע. גם ניראלי חלק מהביטוי של ocd אצלי. אני מאוד קיצונית. שחור או לבן. אין תהליכים ואין תחום אפור. או הכל או כלום. יש לי סביבה שכל הזמן מעודדת אותי ומנסה להוציא אותי מזה, ואני כמו מטומטמת לא מצליחה לעשות כלום, ולא מניעה שום שינוי. אני הורסת לעצמי את השנים שהכי אמורות להיות טובות בחיים שלי מבחינת זוגיות והתפתחות אישית

 

[DOCTOR W H O]

היי

היי יקירה ברור שלא קל בום וגמרנו הינה דף חדש. את לא צריכה לפחד תתחילי בקטן ותראי שתצליחי. אז עושים צעד ונופלים ושוב קמים ושוב נופלים עד שבסוף לומדים ללכת. אני כאן אם תרצי לדבר