עוד חלום צלול!
אני לא יודעת איך הגעתי למסקנה שאני חולמת. בכל אופן הקטע שממנו אני זוכרת את החלום הוא: אני הולכת ברחוב ומתכוונת להגיע לאנשהו (אולי הביתה בעצם) וזאת שעת לילה מאוחרת והכל חשוך. באיזשהו שלב אני מחליטה לעוף כדי להגיע יותר מהר. אני מתחילה לרחף ולעוף אבל בגלל שהכל חשוך אני מפחדת שאני אאבד את הדרך אז אני נוחתת שוב אחרי כמה שניות ואז כבר מגיעה למקום שממנו אי אפשר עוד להמשיך ללכת כי יש קיר. אני מחליטה לעבור דרך הקיר ותוך כדי שאני עוברת אני כל הזמן אומרת בקול רם את המילה "אור" מתוך תקווה שיהיה לי אור ואוכל לראות מה קורה מסביבי. זה עוזר כי לאט לאט נהיה יותר אור וכשאני נכנסת דרך הקיר, כבר יש לי מספיק אור. בקטע הזה אני נמצאת במקום שנראה כמו קניון גדול. אני מתחילה ללכת מהר בתוכו וכל פעם כשאני עוברת ליד איזה חנות או מסעדה שיש בהן שלט אני מסתכלת על השלט, מסיטה את המבט ומסתכלת שוב ורואה איך הכתב משתנה. למשל אני עוברת ליד משהו שנראה כמו בורגר ראנץ'. כתוב שם משהו כמו "מבצע" (אם אני לא טועה). אני מסיטה את המבט, מסתכלת שוב ואז רואה שכתוב "כן". מסיטה את המבט, מסתכלת שוב והפעם כתוב "לטעום". זה ממש מגניב. אני ממשיכה ללכת ולהסתכל על השלטים האחרים ולראות איך הכתב משתנה כל פעם כשאני מסיטה את המבט ומסתכלת שוב. תוך כדי הליכה אני ככה מקפצת כמו במעין ריקוד כזה ומתחילה לדבר שטויות. (במציאות אני ממש ביישנית ואין מצב שאעשה דבר כזה
) ועוברת ליד אנשים ואומרת להם שהם לא אמיתיים, שהם חלק מהחלום שלי. ואז אני שואלת בקול רם, כאילו את עצמי: "יש כאן בריכה, דרך אגב?" אני רואה שם בריכה קטנה כמו של ילדים קטנים, אבל יושבים בה אנשים מבוגרים. זה לא מספיק לי, אני רוצה בריכה יותר עמוקה. אז אני נכנסת לאיזשהו חדר ושם, דרך החלון (שהיה סגור) אני עפה ועוברת דרכו ויוצאת החוצה ואז מגיעה באמת לבריכה גדולה. אני רוצה לצלול עמוק לתוכה. אבל אני לובשת בגדים וחוששת שהם יכבידו עליי את הצלילה ומצד שני אין לי בגד ים. בסוף אני אומרת: יאללה, זה חלום, מה אכפת לי להתפשט? אני מנסה להוריד את החולצה אבל משום מה זה קשה. ועד שאני מצליחה להוריד אותה אני מתעוררת. אחרי שהתעוררתי אני רואה בחדר שלי עוד מיטה שבה יושבים שני נערים. אני אומרת להם "מה, כבר התעוררתם?" והם באותה שנייה הולכים לישון. במיטה שלי לעומת זאת, יושבת ילדה קטנה בלונדינית, שמציירת משהו. אני מוציאה את יומן החלומות שלי מתוך כוונה לרשום את החלום בו. הילדה מתיישבת לידי ומסתכלת ביומן. אני אומרת לה שזה אישי ושאסור להסתכל. היא עדיין יושבת לידי וממשיכה לצייר. זה מפריע לי כי היא ממש צמודה אליי ואני אומרת לה את זה. היא אומרת לי: אבל אני לא מסתכלת ביומן. אני מחליטה לבחור בטקטיקה עדינה יותר ואומרת לה: אבל זה נורא מפריע, מתוקה. היא ממשיכה לצייר ואני מוותרת ומחליטה לחזור לישון. ואז פתאום אני קולטת שגם זה חלום. אז אני ממשיכה להביא את עצמי לשינה מתוך כוונה להתעורר באמת ולכתוב את החלום הצלול ביומן החלומות המציאותי שלי. וכך לאט לאט התמונה מיטשטשת והפעם אני מתעוררת באמת.
אני לא יודעת איך הגעתי למסקנה שאני חולמת. בכל אופן הקטע שממנו אני זוכרת את החלום הוא: אני הולכת ברחוב ומתכוונת להגיע לאנשהו (אולי הביתה בעצם) וזאת שעת לילה מאוחרת והכל חשוך. באיזשהו שלב אני מחליטה לעוף כדי להגיע יותר מהר. אני מתחילה לרחף ולעוף אבל בגלל שהכל חשוך אני מפחדת שאני אאבד את הדרך אז אני נוחתת שוב אחרי כמה שניות ואז כבר מגיעה למקום שממנו אי אפשר עוד להמשיך ללכת כי יש קיר. אני מחליטה לעבור דרך הקיר ותוך כדי שאני עוברת אני כל הזמן אומרת בקול רם את המילה "אור" מתוך תקווה שיהיה לי אור ואוכל לראות מה קורה מסביבי. זה עוזר כי לאט לאט נהיה יותר אור וכשאני נכנסת דרך הקיר, כבר יש לי מספיק אור. בקטע הזה אני נמצאת במקום שנראה כמו קניון גדול. אני מתחילה ללכת מהר בתוכו וכל פעם כשאני עוברת ליד איזה חנות או מסעדה שיש בהן שלט אני מסתכלת על השלט, מסיטה את המבט ומסתכלת שוב ורואה איך הכתב משתנה. למשל אני עוברת ליד משהו שנראה כמו בורגר ראנץ'. כתוב שם משהו כמו "מבצע" (אם אני לא טועה). אני מסיטה את המבט, מסתכלת שוב ואז רואה שכתוב "כן". מסיטה את המבט, מסתכלת שוב והפעם כתוב "לטעום". זה ממש מגניב. אני ממשיכה ללכת ולהסתכל על השלטים האחרים ולראות איך הכתב משתנה כל פעם כשאני מסיטה את המבט ומסתכלת שוב. תוך כדי הליכה אני ככה מקפצת כמו במעין ריקוד כזה ומתחילה לדבר שטויות. (במציאות אני ממש ביישנית ואין מצב שאעשה דבר כזה