עוד חלום צלול!
טוב, אז אחרי תקופת יובש, מתברר ששוב החלומות הצלולים אצלי חוזרים בגדול
החלום הפעם התחיל בזה שאני מתלווה לטיול של איזשהו בית ספר. אנחנו יושבים על הר מאוד גבוה ונמצאים בהפסקה של ארוחת צהריים (כמו בטיולים, כל אחד עם הסנדוויצ'ים שלו והאוכל שהוא הביא). אני יושבת במקום שבו אני רואה מלמעלה את כל ההרים הירוקים מעצים. מישהו שיושב לא רחוק ממני (וגם הוא מתלווה לטיול של הילדים) אומר לילדים שהוא לא מבין למה הם לא מנסים לעשות עכשיו צניחה חופשית. הוא אומר להם שעכשיו הם בחופש וזאת ההזדמנות, שההורים שלהם לא רואים אותם וכו'. אני מסתכלת על הנוף ולא מבינה איך הוא מציע להם דבר כזה כי אנחנו נמצאים בגובה מ-מ-ש גבוה. איך הוא מציע להם לקפוץ מגובה כזה? ואז אני חושבת לעצמי שרק אם הייתי עכשיו בחלום צלול הייתי עושה את זה. ואז אני שואלת את עצמי: אולי בעצם גם עכשיו אני בחלום? אני מסתכלת על משהו שנראה כמו שעון דיגיטאלי של אחת מהבנות שמשתתפות בטיול ורואה אמנם שהמספרים מתחלפים בצורה מהירה מדי, אבל אני לא בטוחה בזה כי השעון קצת רחוק ממני. אז אני עוברת לשלט שיש שם בסביבה. מסתכלת על הכתוב בו, מסיטה את המבט ומסתכלת שוב אבל לא בטוחה שהכתב אכן השתנה. לרגע אני בוהה בשלט ורואה את הכתב משתנה לנגד עיניי! ואז אני אומרת לילדים: הבחור צודק! (הכוונה לאותו בחור שהציע להם לעשות צניחה חופשית). ואז קופצת למטה בעצמי ונוחתת בנחל. אני מתחילה לשחות בו ועם השחייה הזרם של המים מתחזק יותר ויותר עד כדי כך שכבר נהייה ממש זרם חזק ואני נותנת לעצמי להיסחף איתו. לשבריר שנייה זה קצת מפחיד אבל אז אני מזכירה לעצמי שאני בחלום וששום דבר כאן לא קורה באמת. ואז אני ככה בכיף נסחפת עם הזרם עד שהוא נחלש בהדרגה ואני ממשיכה לשחות כרגיל עד שכבר אין מים. אני מתחילה ללכת ואז מתחילה לעוף כדי להתקדם במסלול מהר יותר. אני מגיעה לאיזשהו מבנה מאוד מפואר, מעין שער אבן כזה מקושט מאוד יפה. אני "נתלית" עליו ואז משתעשעת ברעיון שבטח אני יכולה לפורר אותו. אני מנסה ובהתחלה זה לא כל כך הולך. אבל בסוף אני כן מצליחה לפורר את שער האבן. פחות או יותר כאן (או אולי שניות ספורות אחר כך) התעוררתי.
טוב, אז אחרי תקופת יובש, מתברר ששוב החלומות הצלולים אצלי חוזרים בגדול
