עוד משהו שרציתי לכתוב...
איך אתן מרגישות כשאתן רואות אנשים אחרים עם אמא? לי אישית זה קצת כואב... שאני מפספסת אפילו את הדברים הפשוטים איתה... כמו סתם שיחה קצרה, או מילה נחמדה... למרות שבשביל אלו שיש אמא זה נראה דבר כל כך פשוט... בשבילי זה חלום שניגמר
כשחבר שלי ואמא שלו רבים...לי נקרע הלב... במקום לריב איתה...הוא צריך להגיד תודה שיש לו אמא!ובכלל שאמא שלו ממש ממש נחמדה ואוהבת! גם לחברה שלי היו ריבים עם אמא שלה...)= איך אפשר לריב ככה עם האמא?!?! לפני איזה חודשיים ראיתי תוכנית בטלויזיה...אופרה בערוץ 10 למי שמכיר... בקיצור הייתה אמא אחת שגילתה שהיא הייתה חולה ועומדת למות...והייתה לה בת ממש קטנה...תינוקת... והאמא כל כך פחדה שהילדה תגדל בלי האמא, שלא תשמע הצעות מאמא, שלא תוכל לדבר עם אמא על בנים, מחזור, איפור, יחסים וכו'... שכל החודשים שנותרו לה עד המוות היא פשוט הקליטה הרבה הרבה קלטות שלה מדברת...וסיפרה לילדה שלה כל מה שהיא רצתה לספר לה... עשתה קלטת לרגע שהילדה תגיע לגן, ליסודי, לתיכון, אוניברסיטה,חתונה...הכינה לה קלטות ודיברה על איפור, שיער, בנים, יחסים וכל מיני... ואז הילדה שכבר הייתה בערך בת 14...באה לתוכנית ודיברה קצת על מה שאמא שלה עשתה בשבילה...והיא הרגישה כל כך טוב... אויש...כשראיתי את זה...לא יכולתי לעצור את הדמעות...)= זה כל כך כאב וריגש...ריגש עד דמעות... למזלי חבר שלי היה לידי ונתן לי נשיקה וחיבוק(=
והיא לא תיהיה כאן כדי לחגוג... כשהייתי קטנה...תמיד היינו הולכים לאיזו מסעדה או משהו כדי לחגוג... אבל כבר כמעט 11 שנים עברו... אפילו את הימי הולדת שלי אני לא ממש חוגגת... זה לא כייף כשאני יודעת שהיא לא פה איתי כדי לאחל לי את כל הטוב שבעולם! אני לא אוהבת ימי הולדת...במקום לראות את השמחה...אני רואה רק עצב!