ayb1
Well-known member
Maya Mark
1 ימים ·עוד חג כזה ואבדנו. אנשים מסתובבים עם עיניים כבויות, המילים "חג שמח" נתקעות להם בגרון.
אומרים אחד לשני "טוב מה כבר אפשר לאחל השנה" או "אין לי חשק לחג הזה אבל בכל זאת יש ילדים". מושכים בכתפיים, ממשיכים הלאה.
עוד חג כזה ואבדנו, ותכף מגיע עוד אחד. יום העצמאות ויום לפניו יום הזכרון שעליו אי אפשר אפילו לחשוב השנה. אז נדחיק. בינתיים.
וכל המועדים האלה הם עוד מראה מכאיבה לזה ששום דבר אינו כפי שהיה. שהעבר שלנו מצולק והעתיד שלנו לוט בערפל.
שנגזלה מאתנו אותה שיגרה מנחמת שמלווה את חייהם של בני אדם שהם ברי מזל מספיק כדי להוולד במדינות יציבות ונורמליות. ששום אירועים לאומיים דרמתיים ואלימים לא פוקדים את חייהם.
- שנגזלה מאתנו אותה שיגרה מנחמת שמלווה את חייהם של בני אדם שהם ברי מזל מספיק כדי להוולד במדינות יציבות ונורמליות.
- ששום אירועים לאומיים דרמתיים ואלימים לא פוקדים את חייהם.
- שלא חיים עם זכרון קולקטיבי של אדמה שרועדת מתחת לרגליים ולא מכירים את הפחד המצמית שהנה היא מתחילה לרעוד שוב.
והערב, כשתקראו את ההגדה או לא תקראו אותה ותאחלו חג שמח או לא תאחלו,
ותקראו שוב את המילים שאנחנו מכירים מילדות על הארץ הזו היפה והמובטח,
זכרו שמי שמרעיד תחת כולנו את האדמה שוב, ומי שמוביל להחרבת הריבונות היהודית בפעם השלישית בהיסטוריה היהודית
הם אותם קנאים דתיים, שאנחנו בעיוורוננו, בחולשתנו, בטפשותנו וברפיסות מנהיגינו נתנו להם שוב את הכוח לעשות את זה.
ואם אנחנו רוצים אי פעם להגיד שוב חג שמח ולחייך, בשפה שלנו ובמדינה שלנו,
השנה אנחנו נצטרך לקום ולהיאבק בהם.
נערך לאחרונה ב: