עוד חבר חדש
סוף סוף הגעתי, אחרי מספר חודשים של קריאת פורום זה ופורומים אחרים החלטתי לצאת מהחשכה ולהראות את פני (ניסיתי לעשות זאת לפני יום העצמאות אך זה לא כל כך עבד). אז בעוד אני מחמם את הקפה שלירונר רץ להביא לי בכניסתי הראשונה(לפורום זה בפרט ולאיזשהו פורום בכלל) אספר לכם קצת עלי. בכניסתי לכאן אני מחזק את יציע "הקשישים" של הפורום (אגב , אלאדין לאן נעלמת ?) , בגיל 33 אני מרשה לעצמי להגדיר את עצמי כדו/בי איך שתרצו. אמנם אתם תמיד ממליצים לצעירים בחבורה לא לרוץ ולחפש הגדרות אך בגילי ההגדרה הגיעה די בזחילה. לצערי גדלתי בתקופה שהומוסקסואליות הייתה שקולה למחלה בדעותיהם של כל הסובבים אותי ואם כבר מדברים על מחלה אז איידס לא היה קיים (לפחות לא בתודעת הציבור). בגיל 16 קיימתי בפעם הראשונה יחסי מין, לא מאהבה , לא ממשיכה רק מסקרנות (והרבה הורמונים משתוללים). זו הייתה גם הפעם הראשונה (והאחרונה לפי שעה) שהם היו עם בן מיני.מאחר ואף אחד מאיתנו לא ידע כיצד שני גברים מקיימים יחסי מין לא קיימנו יחסים מלאים(המשמעות ברורה אני מקווה). קונדום שימש באותם ימים אך ורק למניעת הריון ומאחר ולא הייתה סכנה כזאת לא השתמשנו בו
(למזלנו כלום לא קרה לנו). זה נמשך למעלה משנה עם הפסקות. מאז ועד היום אני נמשך לגברים די במידה שווה לאופן שבו אני נמשך לנשים אך אני חש בתוכי שהמצב היה נוטה יותר לכוון הגברי לו לא הייתי גדל בסביבה(המשפחה) ובתקופה שמרנית כ"כ. עד היום אני שומע הערות הומופוביות (גועל נפש, כל המחלות בגללם) כמעט בכל הקשר (אפילו מותה של עופרה חזה "זיכה" את הקהילה ההומוסקסואלית בהאשמות חריפות, ע"י הורי. מובן שבסביבה כזו ממש פחדתי לחוש את מה שרציתי. בחרתי להדחיק את היצרים הללו כפי שחבר אחר בפורום ציין (וסל). אני שותף לחלק מתחושותיו אך לא לתחושות הגועל אותן הוא הביע.כיום אני נשוי עם ילד, אוהב אך לא מאוהב באשתי (כפי שסקיפ ציין בתגובתו לדברי וסל) , אוהב את ילדי ואת משפחתי אך לא חי את חיי כפי שרציתי לחיות ואכן זה מכרסם ומחלחל כפי שתיארה זאת בצורה מדוייקת 9סנורקה9 בתגובתה שלה לדבריו של וסל. אני חושש שלעולם לא אעיז לשבור את התא המשפחתי , אני יודע שזה יפגע באשה שאני אוהב ומעריך ואשר אוהבת אותי אהבה חסרת פשרות, ולכן אני לא אעיז לפגוע בה זה לא מגיע לה. אני אמנם מקריב את עצמי ואת רצונותיי למעשה את חיי אולם זה לא רק אי הרצון לפגוע בה זה גם החששות והפחדים שלי מהעתיד אותם חששות שוסל היטיב לבטא. זו הפעם הראשונה שאני מדבר על הדברים הללו עם מישהו. התחושה היא כשל וידוי המושמע בתא הוידוי בכנסיה (לא שיש לי מושג איך זה) איני רואה את פניכם ואתם אינם רואים את פני בעודי חושף את כמוסות נפשי ,אך יש בכך הרבה ע"מ לשחרר מהלחץ. הניק שלי נבחר מאחר הוא מייצג שתי תחושות עיקריות שלי: הציפור - ציפור הנפש שלי שחופשיה לחוש מה שהיא רוצה אך היא ירוקה מקנאה באחיותיה החופשיות שכן הציפור שלי מצויה בכלוב. (חוצמיזה שעיני ירוקות דילגתי על המון המון דברים נוספים שרציתי לומר. אך אני מקווה שאומר אותם בפעמים הבאות. אשמח לשמוע את תגובותיכם (אך לא את תגובתו של smartchild שבטוח תגיע
) שלכם, גריןבירד
. (אני מקווה שכל הסימנים יוצאים בסוף כציורים ולא כקשקוש בגוף ההודעה)
סוף סוף הגעתי, אחרי מספר חודשים של קריאת פורום זה ופורומים אחרים החלטתי לצאת מהחשכה ולהראות את פני (ניסיתי לעשות זאת לפני יום העצמאות אך זה לא כל כך עבד). אז בעוד אני מחמם את הקפה שלירונר רץ להביא לי בכניסתי הראשונה(לפורום זה בפרט ולאיזשהו פורום בכלל) אספר לכם קצת עלי. בכניסתי לכאן אני מחזק את יציע "הקשישים" של הפורום (אגב , אלאדין לאן נעלמת ?) , בגיל 33 אני מרשה לעצמי להגדיר את עצמי כדו/בי איך שתרצו. אמנם אתם תמיד ממליצים לצעירים בחבורה לא לרוץ ולחפש הגדרות אך בגילי ההגדרה הגיעה די בזחילה. לצערי גדלתי בתקופה שהומוסקסואליות הייתה שקולה למחלה בדעותיהם של כל הסובבים אותי ואם כבר מדברים על מחלה אז איידס לא היה קיים (לפחות לא בתודעת הציבור). בגיל 16 קיימתי בפעם הראשונה יחסי מין, לא מאהבה , לא ממשיכה רק מסקרנות (והרבה הורמונים משתוללים). זו הייתה גם הפעם הראשונה (והאחרונה לפי שעה) שהם היו עם בן מיני.מאחר ואף אחד מאיתנו לא ידע כיצד שני גברים מקיימים יחסי מין לא קיימנו יחסים מלאים(המשמעות ברורה אני מקווה). קונדום שימש באותם ימים אך ורק למניעת הריון ומאחר ולא הייתה סכנה כזאת לא השתמשנו בו
