ככה לדוגמא?
"אוי לא! החיצים פגעו בו!" קראה איזומי. "עכשיו הוא יישן כמה ימים.. נצטרך לסחוב אותו", אמרה מיני, והביטה בדמיסוניקמון. דמיסוניקמון הנהן והרים את מייקל (שנחר קלושות) על גבו. "קדימה! ממשיכים!" אמר טאי וצעד בראש. בעודם צועדים, התחיל להחשיך, ועננים גדולים נראו מרחוק. רוח קרה ולחה נשבה. "עדיף שנמצא מחסה, העננים האלו לא נראים לי." אמרה מיני. הם חיפשו ומצאו מנהרה מרווחת לא רחוק משם, והדליקו אש. דמיסוניקמון הניח בזהירות את מייקל, שרק התהפך והמשיך לישון. הם התיישבו ועד מהרה נרדמו. איזומי התעוררה בבהלה. נדמה היה לה שהיא שמעה משהו מתפוצץ. גשם חזק ירד בחוץ, וברק הבריק בשמיים. "זה רק היה רעם..." מלמלה לעצמה, ופנתה להירדם שוב, כאשר שוב הבריק ברק. נדמה היה לה שהיא רואה דמות כלשהי, או יותר נכון חיה כלשהי, עומדת בפתח. איזומי שיפשפה את עיניה, והדמות נעלמה כלא הייתה. היא התהפכה, מהרהרת לרגע בדמות, אך נרדמה מיד אחרי רגעים סבורים, והדמות נשכחה. "הם נמצאים באחת המערות שבמישור," קול קר וגרוני נשמע. "מצויין... הם הגיעו בדיוק בזמן למשחק הקטן שלי..." אמר קול קר ועדין, וצחק צחוק מרושע וקר, שסימר את שערותיה של הדמות שעמדה מולה. שתי דמויות שחורות ומטושטשות מרוב הגשם הכבד שירד נראו לא רחוק מהמערה בה שכנו הדיג'יגורלים. דמות אחת הייתה גדולה ועמדה על ארבע רגליים, והשנייה הייתה מעט גבוהה יותר, שארבע כנפיים צומחות מגבה. ברק הבריק, והאיר את שתי הדמויות. הדמות הראשונה היתה זאב מגודל, רצועות עור שחורות היו קשורות ברגלו הקדמית והאחורית. רעמה כסופה ושופעת הייתה על צווארו. הדמות השניה התגלתה כבעלת כנפי פרפר שחורות, שער שחור וקצר, והייתה לבושה בשמלה קצרה. מעויין קטן ושחור הבריק על מצחה. הברק נעלם, והדמויות שוב ניטשטשו, כנתכסו בהילה שחורה. "לך, דַארְמוּלַמון, ושמור שאף אחד לא יצא מהמערה" "כרצונך, דרפמון..." דארמולמון צעד בשקט אך במהירות לעבר המערה, ואילו דרפמון נשארה עומדת בגשם, מחייכת ללא שום סיבה נראית לעין. לאחר מכן התרוממה מעלה ונעלמה. הילדים התעוררו, כולם מלבד מייקל, בשעה מאוד מאוחרת. הגשם אמנם פסק, אך עננים כבדים עוד היו בשמיים. "אתם באים?" שאלה מיני, וצעדה לעבר הפתח יחד עם מייאנמון. אבל מישהו כבר חיכה לה שם. אותו הזאב המגודל, דארמולמון, נהם לעבר מיני והדיג'יגורלים שהיו מאחוריה, יחד עם הדיג'ימונים. "אף אחד לא יוצא מפה!" נהם לעברם. "ומי אתה שתחליט?" החזיר לו קוג'י באותו הטון. "דארמולמון, דיג'ימון זאב, דרגת על. מתקפות: צללי חרמש, נשיכת אימים. מתקפה מיוחדת: ייללה שחורה. פרוט: דיג'ימון מסוכן ביותר, לרוב חי בקבוצה." אמר הדיג'יכלי של ניקול בקולו המתכתי. "אם לא ברצון, אז בכוח. רנאמון, תתקפי!" אמרה ריקה. ורנאמון תקפה. אך דארמולמון נשאר אדיש למתקפה. גם כאשר כל שאר החבורה תקפה, הוא נשאר עומד איתן במקומו. "זה כל מה שיש לכם? יללה שחורה!" תקף הזאב. הוא ילל יללה נוראית, וכל הדיג'יגורלים ודיג'ימוניהם אטמו את אוזניהם, וחלקם אף קראו על ברכיהם. מייקל לא קם אפילו כאשר דמיסוניקמון הפיל אותו במטרה לסתום את אוזניו שלו. מין צל פשט באזור כולו. "אוקיי, נמאס לי. הגיע הזמן לפעול! התפתחות נשמה!" קרא טאקויה. קוג'י, קואיצ'י, זואי וג'ייפי עשו כמוהו. הם התקיפו כולם יחד, והדיג'ימון הזאבי סוף סוף הודף לאחור. הוא קם, מעט בקושי, וגיחח. "שום דבר לא יעזור לכם נגדי!" "אה, כן!" אמר לובומון ושלף את חרבותיו. הוא רץ אל עברו, והודף לאחור. דיג'ימונית אחרת הופיעה משום מקום. היא נראתה כפיה שחורה, עיניה השחורות בוהקות ברשעות, וחיוך קר על שפתיה. ידה היתה מונפת אל עבר המקום בו עמד לובומון לפנים. "גבירתי..." דארמולמון השתחווה לפני הפיה. "בך אני אטפל אח"כ." אמרה בקור מבלי להפנות את פניה אליו והורידה את ידה. "דרפמון, דיג'ימונית אפלה. דרגת מגה. מידע נוסף איננו זמין." מיני כיוונה את הדיג'יכלי שלה לעברה. "אז אתם הדיג'יגורלים, מה?" אמרה בזלזול. "וגם אם כן, מה אכפת לך?" שאלה אינט בתוקף. "מה אכפת לי? כמובן שאכפת לי, אני הרי לא הייתי רוצה להשמיד את האנשים הלא נכונים." ענתה לה דרפמון בחביבות מזוייפת, שנעלמה מיד. "הבל שחור!" צעקה, וערפל שחור יצא ממנה. הערפל התפשט ועטף את כל החבורה. כמה מהם ומהדיג'ימונים שלהם התעלפו. דרפמון צחקה ברשעות, אך מיד הפסיקה לאחר שנדחפה על ידי קזמון. חיוכה נמוג, והערפל התפוגג. "סלמנדרת אש!" (תקנו אותי אם אני טועה) התקיף אגונימון. דרפמון הופלה, אך קמה מיד. "אתם לא יודעים אם מי אתם מתעסקים!" אמרה בכעס. "להבי צל!" היא העבירה את ידה מעל המעויין השחור שהיה על מצחה, ובידה הופיעו שני מעויני מתכת שחורים. היא זרקה אותם לעבר אגונימון, שהספיק להתחמק בקושי. "מתקפת מטאור!" (סלחו לי על אי הדיוק, אני לא זוכרת את המתקפות שלהם...) התקיף לוומון. דרפמון לא הספיקה להתחמק, וספגה את מלוא התקפה. אך היא לא נכנעה. היא עפה למעלה, ותקפה שוב. "כוח אפור!" היא פשטה את ידיה, ורטט מוזר עבר באוויר. היא נגע בכל אחד מהדיג'ימונים, שמיד הרגישו שכוחם תש, והם נפלו על ברכיהם. טאקויה, קוג'י, זואי, קואיצ'י וג'ייפי הפכו שובה לילדים. "עכשיו אתם תחוסלו.." אמרה בקור, וחייכה שוב. "להבי...!" אך היא הפסיקה באמצע ההתקפה. מולה הופיעה אישה גבוהה, שמלתה הארוכה מרופדת בפרווה, על פניה עבר חרמש ירח כסוף וגדול, והיו לה אוזני וזנב זאב. "לונה....!" מילמלה בפחד דרפמון. לונה שתקה. במקום היא הושיטה את ידה, ושמה אותה על ראשה של דרפמון, ועצמה עיניים. עיניה של דרפמון נסגרו גם כן, והיא כמו נתכסתה בהילה אפורה, אך בהירה. ואז, בהבזק אור אפור, היא נעלמה. לונה פתחה את עיניה, וירדה על האדמה, אל עבר דארמולמון. "הער אותם." אמרה לו, בקול עמוק ותקיף, אך משום מה היא לא נראתה מרוצה, כאילו היא עושה את זה שלא מרצונה. דארמולמון ציית לה, וחרמש ירח כסוף הופיע על גבי גבו ועל אחת מעיניו. הוא שוב ילל את היללה הנוראה שלו, אך הפעם האזור לא התכסתה בצללים, אלה הואר במקצת. כל הדיג'יגורלים והדיג'ימונים התעוררו מעילפונם. הם היו עייפים מאוד. לונה נעלמה, עוד לפני שהחבורה הספיקה להבחין בה. "בני אדם ארורים... אלולי הבטחתי, לא הייתי עוזרת להם..." מילמלה בכעס לונה. היא צעדה כרגע על גבי אחת מהפסגות הגבוהות ביותר של העולם הדיגיטלי. שלג רך ירד. "גם ככה נגזר עליהם למות יום אחד... הבטחה ארורה..." זואי הסכלה על מייקל לכמה שניות ולבסוף פלטה:"אני לא סוחבת אותו !" אחריה כל אחד אמר בצעקה:"לא אני !" עד שבסוף רק קואיצ'י שעדיין היה המום מהמיתרחש נשאר אחרון,קוג'י כנראה גם לא אמר כלום אבל אנשים לא רצו להגיד לו כלום,קואיצ'י היסתכל לצדדים עדיין טיפה מבולבל ולבסוף שאל:"מה ?" מיני היסתכלה עליו בחיוך ואמרה בצעקה שמחה וטיפה משוגעת:"אתה צריך לסחוב אותו !",קואיצ'י היסתכל עליה בתהדמה לכמה שניות... לא היה ברור אם זה בגלל הצעקות שלה או כי הוא הבין שהוא יאלץ עכשיו לסחוב מישו לשארית הדרך, אחרי בערך עשרים שניות,קוג'י, שבאותו הזמן נשען על עץ אם ידו שלובות אמר:"אני יעזור לך..."
"אוי לא! החיצים פגעו בו!" קראה איזומי. "עכשיו הוא יישן כמה ימים.. נצטרך לסחוב אותו", אמרה מיני, והביטה בדמיסוניקמון. דמיסוניקמון הנהן והרים את מייקל (שנחר קלושות) על גבו. "קדימה! ממשיכים!" אמר טאי וצעד בראש. בעודם צועדים, התחיל להחשיך, ועננים גדולים נראו מרחוק. רוח קרה ולחה נשבה. "עדיף שנמצא מחסה, העננים האלו לא נראים לי." אמרה מיני. הם חיפשו ומצאו מנהרה מרווחת לא רחוק משם, והדליקו אש. דמיסוניקמון הניח בזהירות את מייקל, שרק התהפך והמשיך לישון. הם התיישבו ועד מהרה נרדמו. איזומי התעוררה בבהלה. נדמה היה לה שהיא שמעה משהו מתפוצץ. גשם חזק ירד בחוץ, וברק הבריק בשמיים. "זה רק היה רעם..." מלמלה לעצמה, ופנתה להירדם שוב, כאשר שוב הבריק ברק. נדמה היה לה שהיא רואה דמות כלשהי, או יותר נכון חיה כלשהי, עומדת בפתח. איזומי שיפשפה את עיניה, והדמות נעלמה כלא הייתה. היא התהפכה, מהרהרת לרגע בדמות, אך נרדמה מיד אחרי רגעים סבורים, והדמות נשכחה. "הם נמצאים באחת המערות שבמישור," קול קר וגרוני נשמע. "מצויין... הם הגיעו בדיוק בזמן למשחק הקטן שלי..." אמר קול קר ועדין, וצחק צחוק מרושע וקר, שסימר את שערותיה של הדמות שעמדה מולה. שתי דמויות שחורות ומטושטשות מרוב הגשם הכבד שירד נראו לא רחוק מהמערה בה שכנו הדיג'יגורלים. דמות אחת הייתה גדולה ועמדה על ארבע רגליים, והשנייה הייתה מעט גבוהה יותר, שארבע כנפיים צומחות מגבה. ברק הבריק, והאיר את שתי הדמויות. הדמות הראשונה היתה זאב מגודל, רצועות עור שחורות היו קשורות ברגלו הקדמית והאחורית. רעמה כסופה ושופעת הייתה על צווארו. הדמות השניה התגלתה כבעלת כנפי פרפר שחורות, שער שחור וקצר, והייתה לבושה בשמלה קצרה. מעויין קטן ושחור הבריק על מצחה. הברק נעלם, והדמויות שוב ניטשטשו, כנתכסו בהילה שחורה. "לך, דַארְמוּלַמון, ושמור שאף אחד לא יצא מהמערה" "כרצונך, דרפמון..." דארמולמון צעד בשקט אך במהירות לעבר המערה, ואילו דרפמון נשארה עומדת בגשם, מחייכת ללא שום סיבה נראית לעין. לאחר מכן התרוממה מעלה ונעלמה. הילדים התעוררו, כולם מלבד מייקל, בשעה מאוד מאוחרת. הגשם אמנם פסק, אך עננים כבדים עוד היו בשמיים. "אתם באים?" שאלה מיני, וצעדה לעבר הפתח יחד עם מייאנמון. אבל מישהו כבר חיכה לה שם. אותו הזאב המגודל, דארמולמון, נהם לעבר מיני והדיג'יגורלים שהיו מאחוריה, יחד עם הדיג'ימונים. "אף אחד לא יוצא מפה!" נהם לעברם. "ומי אתה שתחליט?" החזיר לו קוג'י באותו הטון. "דארמולמון, דיג'ימון זאב, דרגת על. מתקפות: צללי חרמש, נשיכת אימים. מתקפה מיוחדת: ייללה שחורה. פרוט: דיג'ימון מסוכן ביותר, לרוב חי בקבוצה." אמר הדיג'יכלי של ניקול בקולו המתכתי. "אם לא ברצון, אז בכוח. רנאמון, תתקפי!" אמרה ריקה. ורנאמון תקפה. אך דארמולמון נשאר אדיש למתקפה. גם כאשר כל שאר החבורה תקפה, הוא נשאר עומד איתן במקומו. "זה כל מה שיש לכם? יללה שחורה!" תקף הזאב. הוא ילל יללה נוראית, וכל הדיג'יגורלים ודיג'ימוניהם אטמו את אוזניהם, וחלקם אף קראו על ברכיהם. מייקל לא קם אפילו כאשר דמיסוניקמון הפיל אותו במטרה לסתום את אוזניו שלו. מין צל פשט באזור כולו. "אוקיי, נמאס לי. הגיע הזמן לפעול! התפתחות נשמה!" קרא טאקויה. קוג'י, קואיצ'י, זואי וג'ייפי עשו כמוהו. הם התקיפו כולם יחד, והדיג'ימון הזאבי סוף סוף הודף לאחור. הוא קם, מעט בקושי, וגיחח. "שום דבר לא יעזור לכם נגדי!" "אה, כן!" אמר לובומון ושלף את חרבותיו. הוא רץ אל עברו, והודף לאחור. דיג'ימונית אחרת הופיעה משום מקום. היא נראתה כפיה שחורה, עיניה השחורות בוהקות ברשעות, וחיוך קר על שפתיה. ידה היתה מונפת אל עבר המקום בו עמד לובומון לפנים. "גבירתי..." דארמולמון השתחווה לפני הפיה. "בך אני אטפל אח"כ." אמרה בקור מבלי להפנות את פניה אליו והורידה את ידה. "דרפמון, דיג'ימונית אפלה. דרגת מגה. מידע נוסף איננו זמין." מיני כיוונה את הדיג'יכלי שלה לעברה. "אז אתם הדיג'יגורלים, מה?" אמרה בזלזול. "וגם אם כן, מה אכפת לך?" שאלה אינט בתוקף. "מה אכפת לי? כמובן שאכפת לי, אני הרי לא הייתי רוצה להשמיד את האנשים הלא נכונים." ענתה לה דרפמון בחביבות מזוייפת, שנעלמה מיד. "הבל שחור!" צעקה, וערפל שחור יצא ממנה. הערפל התפשט ועטף את כל החבורה. כמה מהם ומהדיג'ימונים שלהם התעלפו. דרפמון צחקה ברשעות, אך מיד הפסיקה לאחר שנדחפה על ידי קזמון. חיוכה נמוג, והערפל התפוגג. "סלמנדרת אש!" (תקנו אותי אם אני טועה) התקיף אגונימון. דרפמון הופלה, אך קמה מיד. "אתם לא יודעים אם מי אתם מתעסקים!" אמרה בכעס. "להבי צל!" היא העבירה את ידה מעל המעויין השחור שהיה על מצחה, ובידה הופיעו שני מעויני מתכת שחורים. היא זרקה אותם לעבר אגונימון, שהספיק להתחמק בקושי. "מתקפת מטאור!" (סלחו לי על אי הדיוק, אני לא זוכרת את המתקפות שלהם...) התקיף לוומון. דרפמון לא הספיקה להתחמק, וספגה את מלוא התקפה. אך היא לא נכנעה. היא עפה למעלה, ותקפה שוב. "כוח אפור!" היא פשטה את ידיה, ורטט מוזר עבר באוויר. היא נגע בכל אחד מהדיג'ימונים, שמיד הרגישו שכוחם תש, והם נפלו על ברכיהם. טאקויה, קוג'י, זואי, קואיצ'י וג'ייפי הפכו שובה לילדים. "עכשיו אתם תחוסלו.." אמרה בקור, וחייכה שוב. "להבי...!" אך היא הפסיקה באמצע ההתקפה. מולה הופיעה אישה גבוהה, שמלתה הארוכה מרופדת בפרווה, על פניה עבר חרמש ירח כסוף וגדול, והיו לה אוזני וזנב זאב. "לונה....!" מילמלה בפחד דרפמון. לונה שתקה. במקום היא הושיטה את ידה, ושמה אותה על ראשה של דרפמון, ועצמה עיניים. עיניה של דרפמון נסגרו גם כן, והיא כמו נתכסתה בהילה אפורה, אך בהירה. ואז, בהבזק אור אפור, היא נעלמה. לונה פתחה את עיניה, וירדה על האדמה, אל עבר דארמולמון. "הער אותם." אמרה לו, בקול עמוק ותקיף, אך משום מה היא לא נראתה מרוצה, כאילו היא עושה את זה שלא מרצונה. דארמולמון ציית לה, וחרמש ירח כסוף הופיע על גבי גבו ועל אחת מעיניו. הוא שוב ילל את היללה הנוראה שלו, אך הפעם האזור לא התכסתה בצללים, אלה הואר במקצת. כל הדיג'יגורלים והדיג'ימונים התעוררו מעילפונם. הם היו עייפים מאוד. לונה נעלמה, עוד לפני שהחבורה הספיקה להבחין בה. "בני אדם ארורים... אלולי הבטחתי, לא הייתי עוזרת להם..." מילמלה בכעס לונה. היא צעדה כרגע על גבי אחת מהפסגות הגבוהות ביותר של העולם הדיגיטלי. שלג רך ירד. "גם ככה נגזר עליהם למות יום אחד... הבטחה ארורה..." זואי הסכלה על מייקל לכמה שניות ולבסוף פלטה:"אני לא סוחבת אותו !" אחריה כל אחד אמר בצעקה:"לא אני !" עד שבסוף רק קואיצ'י שעדיין היה המום מהמיתרחש נשאר אחרון,קוג'י כנראה גם לא אמר כלום אבל אנשים לא רצו להגיד לו כלום,קואיצ'י היסתכל לצדדים עדיין טיפה מבולבל ולבסוף שאל:"מה ?" מיני היסתכלה עליו בחיוך ואמרה בצעקה שמחה וטיפה משוגעת:"אתה צריך לסחוב אותו !",קואיצ'י היסתכל עליה בתהדמה לכמה שניות... לא היה ברור אם זה בגלל הצעקות שלה או כי הוא הבין שהוא יאלץ עכשיו לסחוב מישו לשארית הדרך, אחרי בערך עשרים שניות,קוג'י, שבאותו הזמן נשען על עץ אם ידו שלובות אמר:"אני יעזור לך..."