עוד הופעה אחת ודי
איזה יופי טופי לי! אחרי חשש קל עד כבד מאוד, שאני לא אצליח להגיע להופעה, כי פשוט היא הוצבה בסוף העולם - יוטבתה, ידידי האביר מצא פתרון - טרמפ עם מישהו. הגענו ושוב היה נחמד לא להכיר הרבה אנשים, כי רובם היו קיבוצניקים ושאר מוזרים. כמובן באיחור סטייליסטי, אינפקציה פתחו. זו הפעם הראשונה שאני רואה את להקת המחמד שלי בהופעה. פשוט לא יצא לי קודם לכן, והם בהחלט ענו על הציפיות. כלכך היה כיף לראות את הכימיה הזורמת בין חברי הלהקה, והביצועים לכל השירים, פלוס המילים הגנוזות מהדיסק היו ממש תוספות מוסיפות. בטוח היה כאן כבר ויכוח על הלהקה הזו, אבל אם לא לוקחים אותה ברצינות, ומקשיבים להרמוניה שלהם (מתחת לדיסטורשן של פתח תקוה למשל), אז הם פנינה קטנה וחמודה של כיף לאוזן. אחרי כל השירים בדיסק, ועוד כמה לא מוכרים - אחד מהם היה פשוט ירידות על הנגנים, והבסיסססיט שלנו חרא.... וכו) הם ירדו בצער וביגון קודר. אני לא חושבת שהיינו קהל כלכך נפלא, כי משום מה לא הוציאו את הכיסאות החוצה (גם לא היה אפשר), ולכן היו אנשים שישבו וסתם בהו בהם במבט תמהוני של מה לעזאזל אתם עושים על הבמה ומי האדיוט שנתן לכם מיקרופון ומגבר. אבל אנחנו שהתמקמנו לנו ב-2 מטר בין השורה הראשונה לבמה, מאוד נהננו. היה נחמד לראות שיש אנשים שמכירים אותם, כי באילת הם לא כלכך ידועי שם. לאחר מכן, הייתה הפסקה די ארוכה לכיוונון הכלים של שליחי הבלוז, אז יצאנו החוצה. אחרי כמה זמן, מבעד לערפל השיחות שהיה מסביב, שמעתי צלילים מוכרים. לפתע זה ירד האסימון ותפסתי ספרינט מהיר לתוך האולם, כדי לגלות שצדקתי. שליחי הבלוז, שמעולם לא שמעתיהם ללא חמי רודנר, ניגנו את Shine On You Crazy Diamond, קאוור לגרסת ההופעה החיה של פינקפלויד. עמדתי שם המומה, מאחר שעבר זמן כה רב מאז ששמעתי את השיר היותר ממדהים הזה. מרגע זה ועד סוף השיר, הייתי אני ועוד אנשים ברחבה המצומצמת בטירוף חושים מוחלט. הסולן, איש זקן עם קול כמו זמרי ג`אז שחורים, היה מתאים בצורה כמעט מושלמת להלך רוח השיר, וכולם כאחד על הבמה היו כלכך מאוחדים בנגינת היצירה הנפלאה הזו. רק דבר אחד נוסף עליהם. הפרידה מרודנר עשתה להם כלכך טוב לפי דעתי. הם כלכך חיים וקורנים יותר כשהם מנגנים רוקנרול אמריקאי ובריטי, מאשר את השירים המכובסים לרוב של רודנר (שלו עדיין שמור כבוד כלשהו בשל איפה הילד המקסימים, והאיחוד המהמם בהופעה של סאנשיין). פשוט בזבוז. או אולי זה היה להם טוב, מאחר שעכשיו הם יותר מפורסמים בתודעה של הציבור. הם ירדו, ומיד הקבל היה כמרקחה. אביב גפן צריך לבוא. יצאנו שוב החוצה, כי ידענו שיקח זמן. לאחר חצי לשעה לערך עלה מישהו ואמר שיש לו את הכבוד לתת ל-בתי לנגן שני שירים עם גיטרה אקוסטית. חמד של בחורה. ניגנה את פרפרים ואת נדנדה, ולצערי נדמה לי שרק אני עוד אולי שלושה הכרנו אותה. באמת חבל, כי הביצוועים היו נפלאים. גם נתתי לה קרדיט על פרסום האקורדים בדיסק שלה. טוב, אביבוש עלה, רמת הדציבלים מהצרחות עלו לרמה מסוכנת והבחור התחיל. כמו תמיד לא משנה מה גפן יאמר, הקהל יסחף אחריו, והילדות יצרחו. הקבטים היו חתומי פנים ולא נתנו לעבור את רצועת הביטחון הסטרילית ביניהם לבין הבמה. כמה שזה מוזר, אביב גפן לא נמאס בקלות. השירים שלו לרוב תמיד אקטואלים, ולמרות הקול הבאמת זוועתי הוא מצליח לגעת בכל פעם מחדש. הוא שר שירים שקטים ורועשים, ידע לחבר אותם בדיוק רבף ובסך הכל נתן את הסחורה המבוקשת. קשה לי לחשוב על משהו נוסף שאפשר לומר בנושא שלו. הוא נכנס לאחרונה לקטגוריה של הזמרים האהובים על כמעט כולם כמו ארצי, ריטה ועכשיו גם שרית חדד (היא אפילו באה להופיע במלון באילת לאורחים העשירים... איך הם אהבו אותה..קטסטרופה), לכן נותר רק לקוות שהוא לא ידרדר למטה, אחרי ההגעה לשיא. בקיצור, שישתבחו הקיבוצים שארגנו את המופע הזה. שנה שעברה הם הביאו את היהודים, ועכשיו זה. רק חבל שזה לא היה בתמנע כמצופה (עקב חוסר הגעתם של אנשים והעדפה שאולם קטן יתמלא, מאשר שמקום פתוח יהיה ריק), ואולי פעם יעשו שם משהו ואז פארק תמנע יראה מה הוא שווה באמת. יופי של מקום, אגב ממליצה. אשקה אחרי רוק ביוטבתה, הולכת לישון, כי יש לה עבודה מחר בבוקר.
איזה יופי טופי לי! אחרי חשש קל עד כבד מאוד, שאני לא אצליח להגיע להופעה, כי פשוט היא הוצבה בסוף העולם - יוטבתה, ידידי האביר מצא פתרון - טרמפ עם מישהו. הגענו ושוב היה נחמד לא להכיר הרבה אנשים, כי רובם היו קיבוצניקים ושאר מוזרים. כמובן באיחור סטייליסטי, אינפקציה פתחו. זו הפעם הראשונה שאני רואה את להקת המחמד שלי בהופעה. פשוט לא יצא לי קודם לכן, והם בהחלט ענו על הציפיות. כלכך היה כיף לראות את הכימיה הזורמת בין חברי הלהקה, והביצועים לכל השירים, פלוס המילים הגנוזות מהדיסק היו ממש תוספות מוסיפות. בטוח היה כאן כבר ויכוח על הלהקה הזו, אבל אם לא לוקחים אותה ברצינות, ומקשיבים להרמוניה שלהם (מתחת לדיסטורשן של פתח תקוה למשל), אז הם פנינה קטנה וחמודה של כיף לאוזן. אחרי כל השירים בדיסק, ועוד כמה לא מוכרים - אחד מהם היה פשוט ירידות על הנגנים, והבסיסססיט שלנו חרא.... וכו) הם ירדו בצער וביגון קודר. אני לא חושבת שהיינו קהל כלכך נפלא, כי משום מה לא הוציאו את הכיסאות החוצה (גם לא היה אפשר), ולכן היו אנשים שישבו וסתם בהו בהם במבט תמהוני של מה לעזאזל אתם עושים על הבמה ומי האדיוט שנתן לכם מיקרופון ומגבר. אבל אנחנו שהתמקמנו לנו ב-2 מטר בין השורה הראשונה לבמה, מאוד נהננו. היה נחמד לראות שיש אנשים שמכירים אותם, כי באילת הם לא כלכך ידועי שם. לאחר מכן, הייתה הפסקה די ארוכה לכיוונון הכלים של שליחי הבלוז, אז יצאנו החוצה. אחרי כמה זמן, מבעד לערפל השיחות שהיה מסביב, שמעתי צלילים מוכרים. לפתע זה ירד האסימון ותפסתי ספרינט מהיר לתוך האולם, כדי לגלות שצדקתי. שליחי הבלוז, שמעולם לא שמעתיהם ללא חמי רודנר, ניגנו את Shine On You Crazy Diamond, קאוור לגרסת ההופעה החיה של פינקפלויד. עמדתי שם המומה, מאחר שעבר זמן כה רב מאז ששמעתי את השיר היותר ממדהים הזה. מרגע זה ועד סוף השיר, הייתי אני ועוד אנשים ברחבה המצומצמת בטירוף חושים מוחלט. הסולן, איש זקן עם קול כמו זמרי ג`אז שחורים, היה מתאים בצורה כמעט מושלמת להלך רוח השיר, וכולם כאחד על הבמה היו כלכך מאוחדים בנגינת היצירה הנפלאה הזו. רק דבר אחד נוסף עליהם. הפרידה מרודנר עשתה להם כלכך טוב לפי דעתי. הם כלכך חיים וקורנים יותר כשהם מנגנים רוקנרול אמריקאי ובריטי, מאשר את השירים המכובסים לרוב של רודנר (שלו עדיין שמור כבוד כלשהו בשל איפה הילד המקסימים, והאיחוד המהמם בהופעה של סאנשיין). פשוט בזבוז. או אולי זה היה להם טוב, מאחר שעכשיו הם יותר מפורסמים בתודעה של הציבור. הם ירדו, ומיד הקבל היה כמרקחה. אביב גפן צריך לבוא. יצאנו שוב החוצה, כי ידענו שיקח זמן. לאחר חצי לשעה לערך עלה מישהו ואמר שיש לו את הכבוד לתת ל-בתי לנגן שני שירים עם גיטרה אקוסטית. חמד של בחורה. ניגנה את פרפרים ואת נדנדה, ולצערי נדמה לי שרק אני עוד אולי שלושה הכרנו אותה. באמת חבל, כי הביצוועים היו נפלאים. גם נתתי לה קרדיט על פרסום האקורדים בדיסק שלה. טוב, אביבוש עלה, רמת הדציבלים מהצרחות עלו לרמה מסוכנת והבחור התחיל. כמו תמיד לא משנה מה גפן יאמר, הקהל יסחף אחריו, והילדות יצרחו. הקבטים היו חתומי פנים ולא נתנו לעבור את רצועת הביטחון הסטרילית ביניהם לבין הבמה. כמה שזה מוזר, אביב גפן לא נמאס בקלות. השירים שלו לרוב תמיד אקטואלים, ולמרות הקול הבאמת זוועתי הוא מצליח לגעת בכל פעם מחדש. הוא שר שירים שקטים ורועשים, ידע לחבר אותם בדיוק רבף ובסך הכל נתן את הסחורה המבוקשת. קשה לי לחשוב על משהו נוסף שאפשר לומר בנושא שלו. הוא נכנס לאחרונה לקטגוריה של הזמרים האהובים על כמעט כולם כמו ארצי, ריטה ועכשיו גם שרית חדד (היא אפילו באה להופיע במלון באילת לאורחים העשירים... איך הם אהבו אותה..קטסטרופה), לכן נותר רק לקוות שהוא לא ידרדר למטה, אחרי ההגעה לשיא. בקיצור, שישתבחו הקיבוצים שארגנו את המופע הזה. שנה שעברה הם הביאו את היהודים, ועכשיו זה. רק חבל שזה לא היה בתמנע כמצופה (עקב חוסר הגעתם של אנשים והעדפה שאולם קטן יתמלא, מאשר שמקום פתוח יהיה ריק), ואולי פעם יעשו שם משהו ואז פארק תמנע יראה מה הוא שווה באמת. יופי של מקום, אגב ממליצה. אשקה אחרי רוק ביוטבתה, הולכת לישון, כי יש לה עבודה מחר בבוקר.
בעצם, כשאני חושבת על זה...גם אצלנו היו פעם אומנים נחמדים. רגע, אני זוכרת שהיו מיקה קרני, רונית שחר וקורין אלאל. אבל הייתי בכיתה ו ולא הרשו לי להכנס לפאב של הקיבוץ, למרות שקורין כן נתנה לי ראיון מאוד נחמד לעיתון של בית הילדים..ווהו..