a l t h e a
New member
עוד בגידה
אז גם אני חויתי בגידה לאחרונה, ואני לא חושבת שהפרטים חשובים. הם יותר נשמעים כרכילות, ובסופו של עניין בכל הבגידות יש מוטיבים חוזרים של התנהגויות ותחושות. בכל המיקרים יש "סיבה", והסיבות יכולות להיות שונות ורבות, החל ממבנה פיזיולוגי וצרכים "טבעיים", דרך חוסר סיפוק בבית, דרך חוסר תקשורת בבית, ועוד סיבות רבות ומגוונות. ובכל המיקרים יש מישהו פגוע. וזה בכלל לא משנה מה הוביל לבגידה הזו. אפילו אם היחסים בבית איומים, יש משהו פוגע, פוגע חזק, עלבון גדול וקושי גדול לסלוח. בכל המיקרים שנבגדים העלו את סיפורם, רבים וטובים המליצו לפנות לטיפול/יעוץ זוגי. רבים גם הדגישו שהטיפול עוזר להבין מה הוביל אל הבגידה, נדמה לי שלא שמעתי שמישהו סיפר שהמטפל לימד אותו לסלוח, לסלוח באמת. ועל זה אני רוצה לדבר. על איך לומדים לסלוח. איך לומדים לא לקחת את העלבון הזה, איך להבין שלא צריך לקחת אחריות על התנהגות ניבזית אפילו אם היא של בן זוג? גם אני מכירה את התיאוריות שמדברות על קנאה לבן/בת זוג כאל התיחסות רכושנית, שלמעשה מעצם הגדרתנו את קיום יחסי מין של בן/בת זוגנו עם אדם זר כבגידה, אין אלה מחשבות טהורות שבאות ממקום טוב, אלא שמירה על קניין, שהרי אם חזר/ה הביתה, מה אכפת? נהנה קצת, ולמה לא? וגם אני מכירה את התיאוריה שאומרת שהכל פרי החינוך שקיבלנו, נוח לו לאדם לחיות עפ''י חוקים, אז יש איסורים בדת-עשרת הדיברות, ויש איסורים בחוק, ויש איסורים שכולם אינם חוק טבע, אלא חוקים שאנשים יצרו, ולאו דוקא ממחשבה טהורה וטובה של לתת לאהוביך להנות מחייהם וכמה שיותר, ואני יודעת הכל והפגיעה נשארה חזקה וכואבת. אני משערת, שאילו יכולתי לסלוח, אילו יכולתי להתיחס לבעיות שהובילו למקום הזה ממקום אחר, בלי מטען של כעס ועלבון זה אולי גם היה יכול לעבוד. אני לא מבינה נבגדים ונבגדות יקרים, איך סלחתם? למדו אותי איך הגעתם לטיפול בלי לחץ בסרעפת?
אז גם אני חויתי בגידה לאחרונה, ואני לא חושבת שהפרטים חשובים. הם יותר נשמעים כרכילות, ובסופו של עניין בכל הבגידות יש מוטיבים חוזרים של התנהגויות ותחושות. בכל המיקרים יש "סיבה", והסיבות יכולות להיות שונות ורבות, החל ממבנה פיזיולוגי וצרכים "טבעיים", דרך חוסר סיפוק בבית, דרך חוסר תקשורת בבית, ועוד סיבות רבות ומגוונות. ובכל המיקרים יש מישהו פגוע. וזה בכלל לא משנה מה הוביל לבגידה הזו. אפילו אם היחסים בבית איומים, יש משהו פוגע, פוגע חזק, עלבון גדול וקושי גדול לסלוח. בכל המיקרים שנבגדים העלו את סיפורם, רבים וטובים המליצו לפנות לטיפול/יעוץ זוגי. רבים גם הדגישו שהטיפול עוזר להבין מה הוביל אל הבגידה, נדמה לי שלא שמעתי שמישהו סיפר שהמטפל לימד אותו לסלוח, לסלוח באמת. ועל זה אני רוצה לדבר. על איך לומדים לסלוח. איך לומדים לא לקחת את העלבון הזה, איך להבין שלא צריך לקחת אחריות על התנהגות ניבזית אפילו אם היא של בן זוג? גם אני מכירה את התיאוריות שמדברות על קנאה לבן/בת זוג כאל התיחסות רכושנית, שלמעשה מעצם הגדרתנו את קיום יחסי מין של בן/בת זוגנו עם אדם זר כבגידה, אין אלה מחשבות טהורות שבאות ממקום טוב, אלא שמירה על קניין, שהרי אם חזר/ה הביתה, מה אכפת? נהנה קצת, ולמה לא? וגם אני מכירה את התיאוריה שאומרת שהכל פרי החינוך שקיבלנו, נוח לו לאדם לחיות עפ''י חוקים, אז יש איסורים בדת-עשרת הדיברות, ויש איסורים בחוק, ויש איסורים שכולם אינם חוק טבע, אלא חוקים שאנשים יצרו, ולאו דוקא ממחשבה טהורה וטובה של לתת לאהוביך להנות מחייהם וכמה שיותר, ואני יודעת הכל והפגיעה נשארה חזקה וכואבת. אני משערת, שאילו יכולתי לסלוח, אילו יכולתי להתיחס לבעיות שהובילו למקום הזה ממקום אחר, בלי מטען של כעס ועלבון זה אולי גם היה יכול לעבוד. אני לא מבינה נבגדים ונבגדות יקרים, איך סלחתם? למדו אותי איך הגעתם לטיפול בלי לחץ בסרעפת?
) ורושמת לעצמך שאת צריכה ללמוד להיות אדישה, לשמור על עצמך ולא להפגע, משמע לבנות לעצמך שריון וזה לא הולך כך, זו לא גישה נכונה לדעתי, מסיבה פשוטה שלבניית השריון יש מחיר עליו תשלמי גם בבוא היום, אם תתגונני מידי, את תחסכי מעצמך את תחושת החיות שכרוכה, בשמחה, עונג לצד הכאב והצער - השריון יחסוך ממך הכל, גם את החיים, קרי, את בוחרת את דרך השלילה בגישה הנכונה שלך ללמוד ולצמוח. הגישה החיובית ללמוד, היא לקבל גם את הכאב והצער כחלק מהחיים.