עוד אחד...תגובות יתקבלו בברכה 
יום שישי, שתיים וחצי בלילה. אני בעבודה. שום דבר מעניין לא יכול לקרות הלילה. אפילו הדלפק בלובי של הבית מלון נרדם בשמירה. באמת שלא ציפיתי לזה בא, לא ציפיתי לה בכלל. היא נכנסה, דרך דלתות הלובי. כמו רוח הסערה. בסרטים אין כזאת דרמה. לבשה מכנס שחור וגופייה לבנה, חגיגית כזאת. בלי חזייה. את הפטמות ראו רק אם באמת התרכזת. כמובן שאחרי הדרמה המסחררת מיד התעוררתי. אני כמעט בטוחה שפי היה פעור. לסת שמוטה למטה. היא התקרבה לדלפק, אפילו רעש העקבים על הרצפה גרם לליבי להחסיר פעימה. "אני רוצה חדר" היא אמרה, ורק אז שמתי לב. היא בוכה! היו לי רק כמה שניות לחשוב על משהו חכם להגיד, משהו שיגרום לה להתרכז בי. בדרך כלל אני טובה בשיחות נפש, כך לרוב אני מושכת אליי את תשומת הלב. "חדר לאחד?" אני שואלת, ובראשי אני חושבת. לעזאזל את כמה אני מטומטמת, אני לא רואה שהיא לבד?! היא עונה לי "כן" קצר וקולע. אולי אפילו מרוגזת מהשאלה. אני מתעסקת במחשב, מקלידה את ההזמה. תוך כדי מנסה לסלק את הבושה מהמחשבה. אני רואה בצדדית העין שהיא מחטטת בתיק, בטח היא מחפשת את הכרטיס אשראי. הנה נוצרה לה הזדמנות שניה. קדימה, אני חושבת. תגידי משהו שיפיל אותה. "את לא תמצאי שם את התרופה", ותוך כדי השאלה אני מתפללת לבחור שם למעלה שיגאל אותי מהייסורים האלה. היא מפסיקה לרגע, מרימה אליי את המבט. באותו רגע כבר פחדתי, באמת שפחדתי. "מה? איזו תרופה בדיוק?" המשכתי. לא הפסקתי. אין לי מה להפסיד "התרופה. ללב שבור. את לא תמצאי אותה בתיק הקטן והעמוס שלך. יש בתוכו יותר מידי כאב" כנראה שזה היה הדבר הנכון להגיד, כי פתאום ההבעה של פניה השתנתה. חייכה חיוך קטן, מקסים כזה. "איך את יודעת?" אפשר היה לטעום את המתיקות בקולה. פתאום היא לא הייתה נראית בסביבות גיל ה30. "איך אני יודעת? בואי נראה..." קולי התחיל להיות פלרטטני, בדיוק כמו תמיד.חזרתי לעצמי. "זאת מתנה שקיבלתי מלמעלה. יש לי כשרון לזהות לב שבור אצל בחורות, במיוחד אם הבחורות הן נשים מדהימות" באותו רגע משהו אצלה השתנה, ככה זה צריך להיות. היא הרגישה נאהבת שוב, נחשקת. גרמתי לה להרגיש טוב, וזאת הייתה רק ההתחלה. עדיין חיכיתי לאור ירוק. מאותה נקודה, הכל קרה כמתוכנן. היא עשתה לי סימנים לעלות אחריה לחדר.אני סימנתי לשומר בכניסה לשים עין על הדלפק.אני דפקתי על הדלת של החדר שלה. היא פתחה את הדלת לבושה רק חוטיני סגול. אני נכנסתי לחדר לאט, הצבע של התחתונים שלה שיגע אותי. הייתי כמו שור שמתחרפן מהצבע האדום. מאותו רגע הסיטואציה הייתה נראית כמו פורנו איכותי. היא דחפה אותי לכיוון הדלת, הורידה לי את הבגדים. האמת שהיא הפתיעה אותי ברמת הטירוף שלה. עברנו למיטה. התנשקנו, שרטנו, התגלגלנו. היא נאנחה לי באוזן, כמו שאף אחת לא נאנחה. השדיים שלה נבראו לכפות ידיים שלי, כמו פאזל. הטוסיק שלה עגול וקטן, העור שלה חלק ושזוף. השיער החלק והארוך שלה בכל מקום במיטה. יש לה מגע של מלאך. אחרי שעה של זיון מטורף. סיגריה לי. סיגריה לה.מסתכלות לתקרה. "אז אולי תספרי לי מה קרה?" אני שואלת. אין לי מושג למה התחלתי איתה שיחה. בדרך כלל אני קמה והולכת מיד אחרי. לקח לה כמה שניות. לבסוף היא אמרה "תפסתי את בעלי עם השכן במיטה" גמרתי את הסיגריה. לבשתי את מדי העבודה. כשפתחתי את הדלת, הסתובבתי ואמרתי לה עם חיוך "זאת הייתה יופי של נקמה" לחצתי על הכפתור,הזמנתי את המעלית. יכול להיות שמצאתי את אהבת חיי בגיל 20? כן. אישה נשואה. סוף.
יום שישי, שתיים וחצי בלילה. אני בעבודה. שום דבר מעניין לא יכול לקרות הלילה. אפילו הדלפק בלובי של הבית מלון נרדם בשמירה. באמת שלא ציפיתי לזה בא, לא ציפיתי לה בכלל. היא נכנסה, דרך דלתות הלובי. כמו רוח הסערה. בסרטים אין כזאת דרמה. לבשה מכנס שחור וגופייה לבנה, חגיגית כזאת. בלי חזייה. את הפטמות ראו רק אם באמת התרכזת. כמובן שאחרי הדרמה המסחררת מיד התעוררתי. אני כמעט בטוחה שפי היה פעור. לסת שמוטה למטה. היא התקרבה לדלפק, אפילו רעש העקבים על הרצפה גרם לליבי להחסיר פעימה. "אני רוצה חדר" היא אמרה, ורק אז שמתי לב. היא בוכה! היו לי רק כמה שניות לחשוב על משהו חכם להגיד, משהו שיגרום לה להתרכז בי. בדרך כלל אני טובה בשיחות נפש, כך לרוב אני מושכת אליי את תשומת הלב. "חדר לאחד?" אני שואלת, ובראשי אני חושבת. לעזאזל את כמה אני מטומטמת, אני לא רואה שהיא לבד?! היא עונה לי "כן" קצר וקולע. אולי אפילו מרוגזת מהשאלה. אני מתעסקת במחשב, מקלידה את ההזמה. תוך כדי מנסה לסלק את הבושה מהמחשבה. אני רואה בצדדית העין שהיא מחטטת בתיק, בטח היא מחפשת את הכרטיס אשראי. הנה נוצרה לה הזדמנות שניה. קדימה, אני חושבת. תגידי משהו שיפיל אותה. "את לא תמצאי שם את התרופה", ותוך כדי השאלה אני מתפללת לבחור שם למעלה שיגאל אותי מהייסורים האלה. היא מפסיקה לרגע, מרימה אליי את המבט. באותו רגע כבר פחדתי, באמת שפחדתי. "מה? איזו תרופה בדיוק?" המשכתי. לא הפסקתי. אין לי מה להפסיד "התרופה. ללב שבור. את לא תמצאי אותה בתיק הקטן והעמוס שלך. יש בתוכו יותר מידי כאב" כנראה שזה היה הדבר הנכון להגיד, כי פתאום ההבעה של פניה השתנתה. חייכה חיוך קטן, מקסים כזה. "איך את יודעת?" אפשר היה לטעום את המתיקות בקולה. פתאום היא לא הייתה נראית בסביבות גיל ה30. "איך אני יודעת? בואי נראה..." קולי התחיל להיות פלרטטני, בדיוק כמו תמיד.חזרתי לעצמי. "זאת מתנה שקיבלתי מלמעלה. יש לי כשרון לזהות לב שבור אצל בחורות, במיוחד אם הבחורות הן נשים מדהימות" באותו רגע משהו אצלה השתנה, ככה זה צריך להיות. היא הרגישה נאהבת שוב, נחשקת. גרמתי לה להרגיש טוב, וזאת הייתה רק ההתחלה. עדיין חיכיתי לאור ירוק. מאותה נקודה, הכל קרה כמתוכנן. היא עשתה לי סימנים לעלות אחריה לחדר.אני סימנתי לשומר בכניסה לשים עין על הדלפק.אני דפקתי על הדלת של החדר שלה. היא פתחה את הדלת לבושה רק חוטיני סגול. אני נכנסתי לחדר לאט, הצבע של התחתונים שלה שיגע אותי. הייתי כמו שור שמתחרפן מהצבע האדום. מאותו רגע הסיטואציה הייתה נראית כמו פורנו איכותי. היא דחפה אותי לכיוון הדלת, הורידה לי את הבגדים. האמת שהיא הפתיעה אותי ברמת הטירוף שלה. עברנו למיטה. התנשקנו, שרטנו, התגלגלנו. היא נאנחה לי באוזן, כמו שאף אחת לא נאנחה. השדיים שלה נבראו לכפות ידיים שלי, כמו פאזל. הטוסיק שלה עגול וקטן, העור שלה חלק ושזוף. השיער החלק והארוך שלה בכל מקום במיטה. יש לה מגע של מלאך. אחרי שעה של זיון מטורף. סיגריה לי. סיגריה לה.מסתכלות לתקרה. "אז אולי תספרי לי מה קרה?" אני שואלת. אין לי מושג למה התחלתי איתה שיחה. בדרך כלל אני קמה והולכת מיד אחרי. לקח לה כמה שניות. לבסוף היא אמרה "תפסתי את בעלי עם השכן במיטה" גמרתי את הסיגריה. לבשתי את מדי העבודה. כשפתחתי את הדלת, הסתובבתי ואמרתי לה עם חיוך "זאת הייתה יופי של נקמה" לחצתי על הכפתור,הזמנתי את המעלית. יכול להיות שמצאתי את אהבת חיי בגיל 20? כן. אישה נשואה. סוף.