לפחות בכל הנוגע אליי זה לא היה עמום
את עיקר הביקורת לא הפניתי ל"יקיר", אלא לנהנים משירותו. וזאת מפורשות. הרי בסופו של דבר מי מאיתנו לא שיפץ קורות חיים ולא עיגל פינות פה ושם כדי להתקדם (אני אפילו לא מדבר על שקרים בסגנון של להגיד למזכירה "תגידי לו שאני בישיבה"). ואכן יקיר הזה לא הראשון ולא האחרון. יתירה מכך, אם בעקבות הראיון מישהו היה מחליט לתבוע את יקיר (אם היה איכשהו מוצא עילת תביעה כלשהי), והוא היה פונה אליי לייעוץ מקצועי, הייתי אומר לו שיטען שדבריו הם מבחינת "אמת דיברתי" (כי ברוב המקומות הבעייתיים הוא התפתל, לא הכחיש את דברי המראיינת, אך לא כשל בלשונו) ושיש לו קייס טוב. הבעיה היתה שזה נראה רע מאד, כאשר בתמונה הכוללת נראה כי בשירותי אגודה אידאולוגית פועל שחקן חובב. כשצריכים, מציג את עצמו בפני ועדת הכנסת כבוגר ישיבה חרדית חסר השכלה מינימלית (למטרות חקיקה ותקציבים); כשצריכים, מציג את עצמו בטלוויזיה בפני הציבור כמי שעשה את כל הדרך מויז'ניץ לפקולטה לענייני קוקסינלים (למטרות יחסי ציבור ותרומות), וכשצריכים, מציג את עצמו בפגישות עם היוצאים הפוטנציאליים כדתי עם כיפה על הראש כדי שיראו שהשד לא כל-כך נורא והם לא חייבים מיד לאכול חזיר ברוטב פירות ים (למטרות עשיית נפשות בחרן). ואכן, השאלה שהפניתי היתה לא אל בעל הדבר, אלא אל מפעיליו באגודה - מה חלקם בכל הסיפור הזה, כי לא דומה המפעיל את המריונטה למטרותיו וממלא את פיה בתוכן שקרי, למי שנופל בקסמו של בדאי פתולוגי, ובלהט האידאולוגי של מי שנפל ברשתו דג שמן שיוכל לנצל את כישוריו התקשורתיים לא בודק בציציותיו. בני הבין את הבעיה, ונתן את מילתו (עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא) שידו לא היתה במעל. זאת בהדגישו כי עושה זאת כאדם פרטי ולא מייצג הארגון. שאר הגורמים באגודה נכון לעכשיו ממשיכים לעמוד מאחורי "יקיר", והדבר אומר דרשני.