עובר שהפסיק להתפתח

[מיה80]

עובר שהפסיק להתפתח

שלום לכולן,
היום זה היום הכי נורא בחיים שלי. באתי לבדיקת us וגיליתי שהעובר ללא דופק. שבוע שעבר גם הייתי בבדיקה והיה דופק. העובר נשאר בשבוע 6+1. הבכי לא פוסק, זה הריון שהגיע אחרי הזרעה.
ולשאלות שלי:
מה הפרוצדורה עכשיו? פניתי לרופא פוריות שלי שעדיין לא חזר אליי. קבעתי במקביל תור לרופא נשים שלי ליום רביעי. השאלה מי מטפל בעניין הזה? מה עדיף בשבוע שלי? לקחת כדורים או גרידה? אני פוליציסטית ללא ביוצים טבעיים, מתי אוכל לחזור לטיפולים? חוץ מזה אין לי דימומים בכלל.
ולשאלה נפשית מה עושים עם הדמעות שחונקות אותי ומתמלאות לי כל הזמן בעיניים? רע לי וכואב לי נפשית יותר מפיזית....

 

[akm86]

עברתי את זה לפני שבועיים

היי מותק,
ממש כואב לי לשמוע על האובדן שלך ... עברתי את זה לפני שבועיים הגעתי לבדיקה שגרתית בשבוע 10 והעובר הפסיק להתפתח ללא דופק ונשאר בגודל של 6+6 ....
באותו רגע הרופא שלי הפנה אותי למיון והסביר לי על 2 האופציות כדורים וגרידה .. הבנתי ממנו שעדיף לי לנסות את הכדורים ... ואכן זה מה שעשיתי... קיבלתי 4 כדורים באותו יום ואחרי כמה שעות התחילו דימומים שלוו בכאבים ... שלושה ימים אחרי חזרתי לביה"ח וראו שהשק הריון יצא והרוב יצא אז קיבלתי רק עוד 2 כדורים (במקום עוד 4) וביום רביעי הקרוב יש לי אולטרסאונד אצל הרופא נשים שלי לראות שהכל באמת יצא והרחם נקי ...
האמת היא שאני לא יודעת מה עדיף.. קחי בחשבון שהכדורים זה תהליך .. אני עדין עם דימומים אומנם קלילים יותר והכאבים פסקו אבל נשארתי שבוע שלם בבית ...אבל עדין העדפתי את זה על פני גרידה שזה עם הרדמה והליך כירורגי...
לשאלה הנפשית ... אני באותם ימים בכיתי בלי הפסקה זה היה הריון ראשון שלי אחרי חצי שנה של ניסיונות וקיבלתי את זה בבום ! לא חשבתי על אפשרות כזו .. כבר סיפרנו לכולם ! פשוט כואב הלב !
ביום השלישי אחרי הטיפול הראשון כשכולי בוכה ובדיכאון בעלי פתח איתי שיחה על הכל .. ודיברנו במשך איזה שעתיים על כל מה שקרה ועל מה שאני מרגישה ועל הצער ועל הכעס ועל האכזבה ... ופשוט מאותה שיחה ועד היום כבר לא בכיתי יותר ...
השיחה איתו גרמה לי לקבל את המצב , להבין שעדיף מוקדם מאשר מאוחר ועדיף מהריון לא תקין... וכל ה "אין " הזה גרם לי לחשוב על כל ה "כן" שיש לי .. ובעיקר על הבעל המדהים שלי שהחוויה הקשה הזאת גרמה לי להתאהב בו מחדש ....
שתפי את בעלך בכל מה שאת עוברת , תבקשי שיהיה שם בשבילך בימים האלה .. זה עוזר .
הכאב יישאר בתוך הלב .. מאמינה שעד שלא יהיה ילד אני תמיד יחשוב על האובדן הזה והחוויה המטלטלת הזו .. אבל כל שנשאר לנו לעשות הוא להאמין שהכל לטובה ובע"ה הכל יהיה בסדר ...
מאחלת לך רק טוב אושר בריאות ובע"ה הריון תקין של 9 חודשים שבסופו תחזרי עם ידיים מלאות

 

[stimp228]

עברתי את זה לפני חודש

מצטערת לשמוע על האובדן... אבל כמו שכתבו לך עדיף מוקדם.... זה היתרון היחיד בזה שהחזיק אותי שפויה.
אני גם ממליצה על הציטוטק. למרות שאצלי הציטוטק היה רק אמצעי לנקות את הרחם הקרשי דם. ההריון אצלי נפל לבד וזה היה קשה, לראות ולהרגיש איך זה נופל והידיעה שזה העובר שלך היא קשה מאוד....
אבל הייי.... יש לך עכשיו כשבועיים בהם את יכולה לבכות, לכעוס, ולהתאבל אבל אחרי זה את צריכה להסתכל קדימה.... בדיכאון לא מביאים ילדים.... תהיה חזקה ואמיצה למען אותו תינוק שיבוא!!!
ועוד יש את המיתוס שאחרי הפלה האישה מאוד פורייה... אז יש מצב שכבר בחודש-חודשיים אחרי ההפלה תמצאי את עצמך שוב בהריון בתקווה שיש תקין ומשעמם.

בהצלחה ושולחת מלא חיבוקים.

 

[שטיינר85]

עברתי את זה לפני חודש ולפני 7חודשים

לפני 7 חודשים עברתי גרידה בשל הפלה נדחית ולפני חודש נטלתי ציטוטק...
גרידה זה הליך כירורגי שמצריך הרדמה ויכולות להיות לו השלכות כמו הדבקויות או פגיע ברחם (חשוב ללכת לרופא טוב ומנוסה), אבל היתרון הוא שההליך מסתיים ב-15 דקות ואחרי חצי שעה את כבר ערה ואין כאבים, ברוב המקרים הרחם נקי ואחרי הןסת הבאה את יכןלה לנסות שוב.
הציטוק זה הליך ארוך (שאצלי עוד לא הסתיים וכבר עבר חושש) בחודש הזה הספקתי להגיע פעמיים למיון ולהתאשפז, לקבל דלקת באגן (מהקרישי דם שנותרו) ...
כמובן שישנם מקרים שבעוברים בצורה חלקה יותר, אבל קיבלתי תמונה ורודה במיון לגבי הציטוטק ולרגע לא הובהרו החסרונות.
לי היה חשוב לסיים את ההריון כמה שיותר מהר כדי לחזור לעצמי ולנסות מחדש..

המון בהצלחה!!

 

[גליאל]

עברתי את זה בדיוק לפני 8 שנים!

בדיוק היום לפני 8 שנים בבדיקה שגרתית התבשרתי שאני נושאת עובר ללא דופק. שבוע 10+1. הריון שלישי אחרי 2 בנים מדהימים!
עכשיו משהו אופטימי - מקווה שיעזור לך קצת.
נשבעתי שלא אביא יותר ילדים - למה כל הסבל הזה? הרי כבר יש לי שניים. 3 חודשים אחרי שהמחזור טרם הגיע החלטתי שהגיע הזמן לבקר אצל גינקולוג.................. הוא דווקא שאל אותי אם אני לא בהריון. אמרתי - מה פתאום? אני סיימתי עם נושא הילודה! ואז הוא הציע לעשות בדיקה US. שניות אחרי שהוא הכניס את המכשיר הוא חייך - גיברת, את אמא לשני ילדים - לא הרגשת שום דבר? ואז הוא מסובב אלי את המכשיר ואני רואה עובר עם דופק! שבוע 10+1 לפי הגודל! בדיוק אותו שבוע שאיבדתי את הקודם. וככה, אחרי הריון מטורף מבחינה נפשית, מלחמה באמצע וצירים מחודש 6 זכיתי בבן שלישי - הנסיך של המשפחה! המתנה של חיי!

מה אגיד לך? למרות המתנה שקיבלתי הכאב על האובדן נשאר עד היום. אני מזכירה אותו כאן בפורום המדהים הזה כל שנה מחדש. הלוואי וגם אצלך תהיה הפתעה כזו ותחזרי לכאן כמוני עם סיפור אופטימי

ובהזדמנות זו - כמדי שנה - לזכר הילד שלא זכיתי לגדל

 

[מיה80]

בנות תודה רבה על התמיכה

כואב לקרוא את הסיפורים. אני מאחלת לכולנו לעבור את התקופה הנוראית הזאת.
הלילה הזה לא ישנתי, קמתי בארבע בבוקר ופשוט בכיתי, בעלי הצטרף לבכי. מצד אחד אני מרגישה שאנחנו מוציאים הכל, ממש מתאבלים. מצד שני אני אומרת שאני חייבת להיות חזקה בשביל הילדים שלי.
הבן שלי כל כך רגיש אליי והוא שם לב שמשהו לא בסדר (והוא רק בן 6). הוא שאל למה העיניים שלי אדומות, אמרתי לו שכואבות לי העיניים.
לא יודעת לגבי הריון נוסף. בעלי אמר שהוא לא מוותר ויהיה לנו עוד ילד. אני מרגישה חסרת כוחות. כרגע בכל מקרה ניכנס לסוג של הפסקה. נראה איך נרגיש אחרי ההפסקה הכפויה. אני מאמינה שבגלל שיש לי בעיות לבייץ, אז המחזור לא יגיע בזמן. אז ההפסקה תהיה כנראה ארוכה מהרגיל. אני מקבלת מחזור רק בעזרת כדורים להבאת מחזור או זריקות במהלך הטיפולים.
בכל מקרה, כרגע, אני מחכה שהרופא יחזור אליי. אני רוצה לסיים עם זה ולהשאיר את הכל מאחוריי.

 

[גליאל]

גם הבכור שלי היה בן 5.5

ילד מאוד רגיש. והוא מאוד הרגיש שמשהו לא בסדר - הוא גם ידע שאני בהריון. לא ידענו איך בדיוק לספר לו. אמרנו שאמא פשוט לא מרגישה טוב. די שברנו ת'ראש מה להגיד לו כשהתינוק לא יוולד ביום ההולדת שלו (תל"מ היה סמוך ליום הולדת של הבכור). הריון חדש די פתר לנו את הבעיות. התינוק נולד "באיחור" של שלושה חודשים, פשוט היה לא טוב בבטן של אמא אז הוא החליט להישאר עוד קצת ולצאת דווקא ביום הולדת של האמצעי (תעתועי הגורל? התל"מ היה סמוך ליום הולדת של אמצעי) - זה מה שהסברנו לבכור כשהוא שאל ביום ההולדת שלו למה התינוק לא יוצא מהבטן של אמא - אז יצאנו בזול מהסברים שלא מצאנו איך בדיוק להסביר אותם.
האמצעי היה קטן מדי בשביל להבין מה קורה. הוא היה בן 2.5. לדעתי עד היום הוא לא יודע.

מחזיקה לך אצבעות. זה קשה מאוד. הילד שלך יודע על ההריון? אם לא - טוב שגם לא יידע.

 

[מיה80]

כמעט כמוני

ההריון הזה היה בדיוק לפי התל"מ של הבן שלי. לצערי סיפרתי לו בסופ"ש לפני שידעתי.
אתמול כבר אמרתי לו שטעיתי וזה לא נכון. לא ידעתי יותר מה לספר. הקטנה שלי בת 4 ולא יודעת כלום. לה דרך אגב יש יום הולדת 3 חודשים אחריו.
זה ממש דומה, ואני מקווה שיהיה לי סוף טוב כמו שלך.

 

[גליאל]

ואיייי - איזה צירוף מקרים בינינו!

מאחלת לך סוף כמו שלי - אם ילד/ה בריא/ה בידיים! אמן!

 

[Enigma48]

גם אני עברתי את זה לפני 7 חודשים

קודם כל מצטערת על האובדן ועל מה שאתה חווה.

אחרי שהייתי אצל רופא הנשים שראה שאין דופק הוא נתן לי הפניה למיון לבדיקה נוספת והסביר שניתן לבצע הפלה בכדורים או בגרידה. הוא דווקא המליץ על גרידא. למחרת בבוקר התייצבתי במיון, בדקו אותי, אימתו שאכן אין דופק ואמרו לי לקבוע תור להפלה באמצעות כדורים. למזלי, כבר באותו הערב התחיל דימום ובסופו של דבר היתה הפלה טבעית.

ין ספק שזה קשה. אני אחרי ההפלה הייתי 3 ימים בחופש ואז חזרתי לשגרה, בעיקר ניסיתי להדחיק את זה. אפילו לא בכיתי. זה בא לי מאוחר יותר והיתה לי תקופה קשה מלווה בהרבה חרדות ושאלות מה לא בסדר איתי והאם זה יקרה לי שוב. זה היה הריון ראשון וגם לי היו בעיות בביוצים אז לקח לי זמן להיכנס להריון.

עכשיו אני שוב בהריון וכמובן שהוא מלווה בהרבה חששות בגלל האירוע הזה. אני מתנחמת בכך שזה קרה בשבוע מוקדם.
תקחי את הזמן, לבכות זה טוב, זה יוציא ממך הרבה. תנסי למצוא את האנשים שאת יכולה לדבר איתם על זה ויכולים לתמוך בך. ובכל מקרה אל תתיאשי, זה קורה, ולא רק לך, ואת תשיגי הריון חדש

 

[מיה80]

 

[עדיקים]

יקירתי

מזהה אותך רק בזכות זה שאמרתי לי שכתבת כאן.
מופיעה גם כאן כדי לחזק אותך אהובתי.
יודעת מה את מרגישה ומה את עוברת כמו שאת יודעת.
לפני כמעט שמונה שנים עברתי בדיוק אותו דבר.
המלצתי היא גרידה, כותבת גם כאן מכיוון שבכדורי ציטוטק לא תמיד הרחם מתנקה לחלוטין ואז צריך בכל מקרה לעבור גרידה ודבר נוסף שצריך לקחת בחשבון כמו שכתבו לך הוא שבגרידה תוך חצי שעה את אחרי ועם ציטוטק זה תהליך פיזי ארוך יותר.
אני הייתי חייבת להמשיך הלאה כמה שיותר מהר ורק בתהליך של גרידה ידעתי שאוכל להשאיר את החלק הפיזי מאחורי ולהתמודד עם החלק הנפשי.

ועכשיו נעבור לחלק הנפשי, תני לעצמך לבכות ולפרוק את הכאב, קחי לעצמך פסק זמן ואוויר לנשימה. האובדן הזה לא פשוט לנפש שלך ואת צריכה למצוא מקום להכיל אותו.
תעשי עם עצמך כל מה שאת יודעת שיעזור לך נפשית.
מאחלת לך שתוכלי לחזור במהרה לטיפולים ולהריון תקין ארוך ומשעמם.

אני בשבילך גם כאן
אוהבת המון
איתך במחשבות ובכאב

 

[מיה80]

אין לי מילים

אין לי מילים לתאר את זה שאת פשוט חברה אמיתית. תודה על הכל, על האוזן הקשבת גם כאן וגם בטלפון.
אוהבת אותך ומוה לאלוהים (ולתפוז) שפגשתי אותך.

 

[מקוםבלב]

היי מיה,

צר לי על האובדן שלך.
האם את מקבלת תמיכה הורמונלית?
אם גן, אז צריך להפסיק את התמיכה ואז סביר להניח שהדימום יחל.
במידה ואינך מקבלת, אז סביר להניח שבשבוע כזה, ימליצו לך על ציטוטק.

תוכלי לחזור לטיפולים כאשר הרחם תתנקה , הבטא תתאזן ותקבלי ווסת אחת לפחות. אחרי זה אין סיבה לא להמשיך הלאה.
כל הרגשות שלך נורמלים לחלוטין. תני להם מקום.לא פשוט לאבד הריון יקר.
שולחת חיבוק ומזמינה אותך להמשיך לשתף.

 

[מיה80]

תודה

אני לא לוקחת תמיכה. היית אצל הרופא שהציע את שתי האופציות. האמת מעדיפה ללכת על גרידה. אין לי את הכח הנפשי למשוך את כל התהליך לאורך זמן.
מקווה שאצליח לאסוף את עצמי ואת השברים מסביבי. כרגע זה מאוד קשה.

 

[גליאל]

אני גם עשיתי גרידה יום למחרת שנודע לי

לא הייתי מסוגלת לסבול את ההרגשה שיש לי עובר מת בתוכי. עליתי לבית חולים ודרשתי אשפוז כבר באותו יום. הם היו נפלאים - אשפזו אותי והכניסה אותי לגרידה כבר ביום למחרת בלי המתנה לתורים - למזלי היה יום שישי ולא היו במילא הרבה ניתוחים. אצלי עבר הכל בהצלחה - ביום ראשון כבר חזרתי לעבודה ולא סיפרתי לאף אחד שום דבר. גם הדימום היה מועט מאוד. כאבים פיזיים לא היו בכלל - נפשיים ................ צפים בגלים לפעמים עד היום.

שיהיה בצלחה!

 

[קושקושית2013]

כמוך- עובר שהפסיק לחיות

איבדתי את העובר שלי לפני חודש בשבוע 10. הדופק פשוט פסק בלי סיבה ממשית. כנראה שפהסיק להתפתח איפשהו בדרך, הגודל התאים לשבוע 9.
בכיתי המון, זה בא והלך.
במקרה שלי לא היה הרבה ספק כי זה שבוע גבולי ואני גם לא רציתי בכלל להסתבך ביקשתי לסיים עם זה באותו רגע ובאותו יום ועשיתי גרידה.
יכולה רק לומר שתתני לך להרגיש מה שצריך. אני חשבתי כל הזמן שאני בסדר כי ביום הראשון אחרי ההפלה שמחתי שזה נגמר ושזה מאחורי ולא הייתי עצובה. יום אחרי זה התחלתי להרגיש זוועה. וכל הזמן חשבתי שאני כבר אמורה להרגיש יותר טוב ורק הרגשתי יותר ויותר רע כי נלחמתי בעצמי וגם שבעלי לא ידע שאני עדיין בוכה. בסוף סיפרתי לו שאני בוכה כל לילה וגם בדרך ללימודים (תואר שני). עם הכאב עברתי גם מבחן שלא הצלחתי בו אבל לא מוותרת לעצמי. תני לעצמך להיות עצובה. בכל זאת- זה העובר שלך שאיננו. אל תתייאשי ותמשיכי לנסות.

 

[קושקושית2013]

דרך אגב- הכי קשה היה לי שהבן שלי בן השנה וחצי

היה ממש מאחורי הוילון כשקיבלתי את הבשורה. בכיתי את נשמתי. נשמתי עמוק ויצאתי אליו. שלא יראה כלום. ממש קשה.

 

[מיה80]

אוי זה ממש קשה

 

[אמאלה 55]

מזדהה עם כל מילה וכל דמעה שלך

גם לי 2 ילדים בבית מטיפולים בגלל בעיית זרע וכעת בהריון מהחזרת מוקפאים.
בשבוע 6+3 רופא הפוריות אמר שיש רק שק הריון ושק חלמון ושכבר אמור להיות עובר עם דופק בשלב הזה כיוון שמדובר בטיפול ויודעים בדיוק את מועד הביוץ אך בכל זאת זה גבולי ולעשות שוב אולטראסאונד בעוד שבוע.
לא התאפקתי ועשיתי בשבוע 7+1 ולהפתעתי עובר עם דופק אבל... מתאים לשבוע 6+1 ואז נאמר לי שהסיכוי הוא 50-50.
ולעשות מעקב בעוד שבוע, הפעם הייתי אופטימית לאור ההפתעה שהיתה לי והבחילות שהתחזקו ולפני יומיים בשבוע 8+1 ביצעתי שוב אולטראסאונד אצל אותה טכנאית והעובר נשאר בשבוע 6+1 עם דופק איטי!
רופא הפוריות שלי אמר לי שאין סיכוי שיתפתח תקין אבל כמובן שלא עושים הפסקת הריון כל עוד יש דופק אז עכשיו צריך לעקוב ולחכות (עד שיפסק).
לא יכולה לחכות שבוע קבעתי לעוד יומיים שבוע 8+5 ולמקום אחר אולי בכל זאת יקרה נס והטכנאית טעתה בהכל... כמובן שלא מאמינה בזה אבל בכל זאת...
אין לי עוד מוקפאים וצריכה להתחיל הכל מהתחלה ובשלב שלי עושים רק גרידה כך שעד שיפסיק ועד שיגיע התור לגרידה ואז גם צריך לחכות כמה חודשים אז למה הסחבת הזו? למה לא יכול להיות מההתחלה שאין דופ' ולא מתפתח כמו שהיה לי בהריון הראשון וזהו? למה צריכה להשאר עם התקווה האפסית הזו כל הזמן ולבזבז עוד זמן יקר??
למזלי כל כך עסוקה עם הילדים שלי שהם קטנים כל היום אבל איך שהם הולכים לישון ואני נכנסת למיטה הדמעות מתחילות והמחשבות.
כמובן שאני מודה לאלוהים כל יום על 2 הילדים שיש לי שמנסיוני עם הטיפולים ומה שעברתי בהריונות שלהם זה לא מובן מאליו שיש ילדים אבל אני ממש רוצה לפחות עוד ילד אחד ואני כבר בת 37 ומפחדת שזה לא יקרה!
אין לי כח להתחיל הכל מהתחלה, שלא לדבר על העלויות הגבוהות יותר שצריכים לשלם עבור כל טיפול.
ולחוצה גם בגלל שקראתי שבגרידה נוספת (עשיתי אחת בהריון הראשון שלי) יש סיכוי יותר להדבקויות מה שיכול לסבך ולמשוך יותר את הכניסה להריון בעתיד.
בהריון הראשון שלי האופא הפנה אותי למיון שם הם עשו לי בדיקה וקבעו לי תור לגרידה.
לאחר הגרידה נאמר לי שאסור להכנס להריון אם אני לא טועה 3 מחזורים.
מאחלת לך ולכל הבנות פה שיעבור הזמן מהר ובקלות כמה שאפשר ושתתמלאו בתקווה חדשה במהרה וכמובן בעובר חדש עד הסוף!