הי.
לא קראתי את כל הדברים שכתבו לך. חלק. לא הכל.
אז כמה דברים.
כמה ילדים יש? של מי? בני כמה?
האם הילדים מסתדרים בינהם?
האם אתה מסתדר עם הילדים שלה? והם איתך?
האם היא מסתדרת עם הילדים שלך? והם איתה?
איפה אתם גרים עכשיו? קרוב אחד לשניה או בערים שונות?
כמה עקרונות חשובים בעיני - והכל תלוי בגילאי הילדים:
אם אפשר - לעבור לבית נייטרלי.
לא היא עוברת אליך או אתה אליה.
אם לך יש בית, תשכיר אותו.
תעברו לבית נייטרלי.
כי אם עוברים לבית שלך, אז זה יהיה "הבית שלך". (וזה גרוע יותר אם זה היה הבית בו גרת עם אמא של ילדיך קודם).
היא תרגיש שזהיא לא בבית שלה אלא בבית שלך. זה ייקח המון זמן (אם בכלל) לנטרל לגמרי את ההרגשה הזו שזה לא "שלכם" באותה מידה בדיוק.
להשכיר את הבתים הקיימים, ולשכור (בשלב ראשון רק לשכור לא לקנות) בית יחד.
הבית אמור להיות במקום שיאפשר לכל הילדים להיות קרובים לחברים שלהם. ולבית הספר. ולהורה השני שלהם.
לא לנתק אותם מהסביבה שלהם. לעבור בית ולהתחיל לגור יחד עם ילדים אחרים והורה חורג, זה מספיק טראומטי ומצריך כוחות נפש והתמודדיות לא פשוטות והתאקלמות.
אם משאירים את יתר הדברים קבועים, זה נותן ביטחון שלא כל העולם משתנה בבת אחת. אפשר להישען עדיין על המוכר והידוע, ורק אספקט אחד בחיים משתנה. אז אפשר להתמודד רק איתו ולהקדיש לו את המשאבים שצריך כדי להתאקלם טוב. כל היתר ממשיך אותו הדבר ולא מצריך אנרגיה נוספת.
רהיטים - לכל ילד צריך להביא את הרהיטים שהוא רגיל אליהם מהבית שלו.
זה עוזר מאוד להרגיש בבית, בבית החדש. מאוד.
את יתר הריהוט והעיצוב - לעשות יחד.
אתה והיא.
ואם הילדים מספיק גדולים, הם יכולים לבוא איתכם ולעזור בלבחור דברים לבית.
לנסות לא לשנות את הסדרי הראיה הקיימים של הילדים עם ההורה השני שלהם.
למשל - אם האבא של הילדים של זת זוגך, נהג לבוא אליה הביתה לקחת אותה ועל הדרך לשתות קפה - לנסות לא לשנות את זה, גם אם עכשיו, זה בית "שלכם" ולא רק שלה.
כי בשבילו - הוא צריך לדעת שזה עדיין הבית של הילדים שלו, וכמו שהוא היה מוזמן לבית של הילדים שלו קודם - כך הוא ימשיך להיות רצוי עכשיו. (אני נותנת דוגמא כי אני לא יודעת מה קורה בפועל).
הכם ממון - מאוד חשוב.
לא יודעת מה יש לכם יחד או בנפרד - הסכם ממון מאוד חשוב.
כן צריך לחשוב על פרידה, ודווקא עכשיו כשאתם אוהבים ורוצים בטובתו של השני. לחשוב מה קורה במקרה של פרידה זה מתכון דווקא לנישואים מוצלחים ועצמאות.
כי לא תרחף מעל אף אחד מכן עננת הפחד מהלא נודע.
הרבה אנשים לא קמים ועוזים את הבית שרע להם בו, כי הם פוחדים מאיזור הדמדומים בו אין להם שליטה על מה שקורה ומה שיקרה ואיך שיקרה.
זה לא נותן לגיטימציה לעזוב כשלא רוצים. אז זה לא אומר שהיד תהיה קלה על ההדק. ממש לא.
אבל זה כן מאפשר לעזוב כשצריך ובאמת רוצים.
לקחת בחשבון - שאם בת זוגך מקבלת מזונות או מדור עבור ילדיה - הסכום יקטן.
לא יודעת בכמה - אבל הוא קטן יותר כשהאמא גרה עם בן זוג שגם הוא מפרנס את הבית ובטח כשיש לו ילדים.
טוב - זה בגדול מה שעולה לי לראש כרגע.
אם יש עוד שאלות, shoot.
ונסה בפורום משפחות מורכבות. גם שם יש להם נסיון במגורים מורכבים.
לא קראתי את כל הדברים שכתבו לך. חלק. לא הכל.
אז כמה דברים.
כמה ילדים יש? של מי? בני כמה?
האם הילדים מסתדרים בינהם?
האם אתה מסתדר עם הילדים שלה? והם איתך?
האם היא מסתדרת עם הילדים שלך? והם איתה?
איפה אתם גרים עכשיו? קרוב אחד לשניה או בערים שונות?
כמה עקרונות חשובים בעיני - והכל תלוי בגילאי הילדים:
אם אפשר - לעבור לבית נייטרלי.
לא היא עוברת אליך או אתה אליה.
אם לך יש בית, תשכיר אותו.
תעברו לבית נייטרלי.
כי אם עוברים לבית שלך, אז זה יהיה "הבית שלך". (וזה גרוע יותר אם זה היה הבית בו גרת עם אמא של ילדיך קודם).
היא תרגיש שזהיא לא בבית שלה אלא בבית שלך. זה ייקח המון זמן (אם בכלל) לנטרל לגמרי את ההרגשה הזו שזה לא "שלכם" באותה מידה בדיוק.
להשכיר את הבתים הקיימים, ולשכור (בשלב ראשון רק לשכור לא לקנות) בית יחד.
הבית אמור להיות במקום שיאפשר לכל הילדים להיות קרובים לחברים שלהם. ולבית הספר. ולהורה השני שלהם.
לא לנתק אותם מהסביבה שלהם. לעבור בית ולהתחיל לגור יחד עם ילדים אחרים והורה חורג, זה מספיק טראומטי ומצריך כוחות נפש והתמודדיות לא פשוטות והתאקלמות.
אם משאירים את יתר הדברים קבועים, זה נותן ביטחון שלא כל העולם משתנה בבת אחת. אפשר להישען עדיין על המוכר והידוע, ורק אספקט אחד בחיים משתנה. אז אפשר להתמודד רק איתו ולהקדיש לו את המשאבים שצריך כדי להתאקלם טוב. כל היתר ממשיך אותו הדבר ולא מצריך אנרגיה נוספת.
רהיטים - לכל ילד צריך להביא את הרהיטים שהוא רגיל אליהם מהבית שלו.
זה עוזר מאוד להרגיש בבית, בבית החדש. מאוד.
את יתר הריהוט והעיצוב - לעשות יחד.
אתה והיא.
ואם הילדים מספיק גדולים, הם יכולים לבוא איתכם ולעזור בלבחור דברים לבית.
לנסות לא לשנות את הסדרי הראיה הקיימים של הילדים עם ההורה השני שלהם.
למשל - אם האבא של הילדים של זת זוגך, נהג לבוא אליה הביתה לקחת אותה ועל הדרך לשתות קפה - לנסות לא לשנות את זה, גם אם עכשיו, זה בית "שלכם" ולא רק שלה.
כי בשבילו - הוא צריך לדעת שזה עדיין הבית של הילדים שלו, וכמו שהוא היה מוזמן לבית של הילדים שלו קודם - כך הוא ימשיך להיות רצוי עכשיו. (אני נותנת דוגמא כי אני לא יודעת מה קורה בפועל).
הכם ממון - מאוד חשוב.
לא יודעת מה יש לכם יחד או בנפרד - הסכם ממון מאוד חשוב.
כן צריך לחשוב על פרידה, ודווקא עכשיו כשאתם אוהבים ורוצים בטובתו של השני. לחשוב מה קורה במקרה של פרידה זה מתכון דווקא לנישואים מוצלחים ועצמאות.
כי לא תרחף מעל אף אחד מכן עננת הפחד מהלא נודע.
הרבה אנשים לא קמים ועוזים את הבית שרע להם בו, כי הם פוחדים מאיזור הדמדומים בו אין להם שליטה על מה שקורה ומה שיקרה ואיך שיקרה.
זה לא נותן לגיטימציה לעזוב כשלא רוצים. אז זה לא אומר שהיד תהיה קלה על ההדק. ממש לא.
אבל זה כן מאפשר לעזוב כשצריך ובאמת רוצים.
לקחת בחשבון - שאם בת זוגך מקבלת מזונות או מדור עבור ילדיה - הסכום יקטן.
לא יודעת בכמה - אבל הוא קטן יותר כשהאמא גרה עם בן זוג שגם הוא מפרנס את הבית ובטח כשיש לו ילדים.
טוב - זה בגדול מה שעולה לי לראש כרגע.
אם יש עוד שאלות, shoot.
ונסה בפורום משפחות מורכבות. גם שם יש להם נסיון במגורים מורכבים.
