עובד עצות ומשתגע
סיפור קצת ארוך למי שיש סבלנות
אני גרוש עם ילד בזוגיות שניה של כמעט שנתיים ביחד
שנה ראשונה היתה מדהימה בצורה שלא יכולתי לתאר לעצמי שאוכל לאהוב ככה או להרגיש ככה אבל אחרי שנה פלוס התחילו כל מיני מתחים ביננו שגרמו לניתוקים וקור
רב המתחים ביננו נוצרו בעקבות כל מיני חילוקי דעות על תשומת לב שהיא נותנת לילדים על חשבוננו ועל חוסר שיתופיות בחיים היום יומיים נכון שבדברים החשובים היינו מדברים ישר אבל ברמה של מה שקרה לנו היום וכזה היא לא ממש שיתפה וזה גרם לי לשתף פחות ולהרגיש שהיא מרוחקת ממני ולא ממש אוהבת. דיברנו על זה רבות והבנו שאנחנו לא חושבים אותו דבר אבל עדיין אני גדלתי בבית שלא משנה מה תמיד מדברים ומשתפים כל הזמן וכל היום הרי אתה רוצה שהבן זוג שלך יהיה איתך בהכל וידע מה עובר עליך לא?
לפני כמה חודשים נפרדנו אחרי שיחה שאנחנו לא נותנים אחד לשני את מה שצריך או יותר נכון היא לא יכולה לספק לי את מה שאני זקוק לו (אני מבקש זוגיות אמיתית של שיתוף ואהבה) אחרי כמה ימים חזרנו לדבר והתקרבנו שוב ואמרנו שאנחנו חייבים לטפל בנושאים האלה כדי שנשרוד בפועל מה שקרה זה שאני הנמכתי צפיות וזה לא ממש עבד כי נשאר ביננו כל מיני מתחים וריחוקים
לפי הדעה שלה כל אחד יש לו את החיים שלו ויש את החיים ביחד! ולפי דעתי לכל אחד יש חיים בנפרד ברור (חברים וכו..) אבל יש תמיד רצון להכניס את הבן זוג לחיים האלה לא חייב פיזית אפשר גם בשיתוף ובשיחות
שבוע שעבר אחרי שיחה שאני יזמתי לטמטומי החלטנו להיפרד סופית למחרת שהבנתי מה קורה כבר מאוד התחרטתי על השיחה כי היא כל עולמי ואני אוהב אותה כל כך שזה ממש כואב ואני לא ילד להזכיר גרוש + וכבר הייתי במערכות יחסים אבל דבר כזה לא היה לי וכנראה גם לא יהיה
הצעתי לה שבכל זאת ננסה ללכת לטיפול שיעזרו לנו לפתור את הבעיות ואם לא ילך אז תמיד אפשר להיפרד אבל הבעיה היא שהיא שלמה עם ההחלטה ואין לה רצון והיא לא רואה לנו עתיד
זה משגע אותי ואני נגנב !!!! לא יודע מה לעשות? להרפות ? ללחוץ ? אולי אני סתם חושב שטיפול זוגי יעזור ?
אני כל כך אוהב אותה
סיפור קצת ארוך למי שיש סבלנות
אני גרוש עם ילד בזוגיות שניה של כמעט שנתיים ביחד
שנה ראשונה היתה מדהימה בצורה שלא יכולתי לתאר לעצמי שאוכל לאהוב ככה או להרגיש ככה אבל אחרי שנה פלוס התחילו כל מיני מתחים ביננו שגרמו לניתוקים וקור
רב המתחים ביננו נוצרו בעקבות כל מיני חילוקי דעות על תשומת לב שהיא נותנת לילדים על חשבוננו ועל חוסר שיתופיות בחיים היום יומיים נכון שבדברים החשובים היינו מדברים ישר אבל ברמה של מה שקרה לנו היום וכזה היא לא ממש שיתפה וזה גרם לי לשתף פחות ולהרגיש שהיא מרוחקת ממני ולא ממש אוהבת. דיברנו על זה רבות והבנו שאנחנו לא חושבים אותו דבר אבל עדיין אני גדלתי בבית שלא משנה מה תמיד מדברים ומשתפים כל הזמן וכל היום הרי אתה רוצה שהבן זוג שלך יהיה איתך בהכל וידע מה עובר עליך לא?
לפני כמה חודשים נפרדנו אחרי שיחה שאנחנו לא נותנים אחד לשני את מה שצריך או יותר נכון היא לא יכולה לספק לי את מה שאני זקוק לו (אני מבקש זוגיות אמיתית של שיתוף ואהבה) אחרי כמה ימים חזרנו לדבר והתקרבנו שוב ואמרנו שאנחנו חייבים לטפל בנושאים האלה כדי שנשרוד בפועל מה שקרה זה שאני הנמכתי צפיות וזה לא ממש עבד כי נשאר ביננו כל מיני מתחים וריחוקים
לפי הדעה שלה כל אחד יש לו את החיים שלו ויש את החיים ביחד! ולפי דעתי לכל אחד יש חיים בנפרד ברור (חברים וכו..) אבל יש תמיד רצון להכניס את הבן זוג לחיים האלה לא חייב פיזית אפשר גם בשיתוף ובשיחות
שבוע שעבר אחרי שיחה שאני יזמתי לטמטומי החלטנו להיפרד סופית למחרת שהבנתי מה קורה כבר מאוד התחרטתי על השיחה כי היא כל עולמי ואני אוהב אותה כל כך שזה ממש כואב ואני לא ילד להזכיר גרוש + וכבר הייתי במערכות יחסים אבל דבר כזה לא היה לי וכנראה גם לא יהיה
הצעתי לה שבכל זאת ננסה ללכת לטיפול שיעזרו לנו לפתור את הבעיות ואם לא ילך אז תמיד אפשר להיפרד אבל הבעיה היא שהיא שלמה עם ההחלטה ואין לה רצון והיא לא רואה לנו עתיד
זה משגע אותי ואני נגנב !!!! לא יודע מה לעשות? להרפות ? ללחוץ ? אולי אני סתם חושב שטיפול זוגי יעזור ?
אני כל כך אוהב אותה
