עובד כמו חמור

[giulietta]

../images/Emo127.gif

(אבל בכל זאת נראה לי שזה "יום שלישי הוא יום חדש/ שבו לשכב על הגב, מתהפך על הבטן..." לא שזה מוסיף משהו ללכידות הפנימית).

 

[אלעד2]

אני שמעתי שזה קשור להתמכרותו לסמים

שהיו טמונים בתוך תליון של מזוזה שאיתו הוא הלך.

 

[מוגג]

המלך וסמים??

נראה לך שזה רציני?!

 

[טללי בוקר]

מבט חדש

מעניין. כלומר, לא מכיר את הסיפור אבל אם זה הנושא של השיר אז יתכן ואפילו יש לו משמעות ולכידות פנימית. משמעות חדשה לשורות כמו: "והמוח רץ" "יום יום אני הופך מחומר לאבק יום ראשון שחור יום שני אני זורח" מעניין.

 

[Raffael]

ראה מוגג שם, שם (היום 08:34 )

 

[Raffael]

ראה מוגג שם, שם (היום 08:34 )

 

[Raffael]

קלישאה ארורה

 

[yehuda winer]

זהר.

נולדתי וגדלתי בשיכון המזרח, שכונה של ראשון לציון. זהר היה הבחור שמכר לנו סברס קר כל הקיץ לפני שהתחיל את הקריירה שלו כזמר. הוא היה מזמר לנו, לילדים, ברחוב ומוכר לנו סברסים נהדרים. זה היה ממש פולחן. אמי לא היתה מרשה לי לצאת בין אחת לשלוש בצהרים (שלפשטונדה...). רק לקנות סברס היא היתה מרשה. האמינו הזכרון חי מאוד! אף פעם לא עקבתי אחריו כזמר. היינו מאוד רחוקים באותה התקופה. אני הייתי עסוק בלימודי ובבעיות כלכליות שקשורים בזה בעוד שהוא היה מגיח מדי פעם לשכונה במכוניות מפוארות שהיו רחוקות תק על תק של פרסאות... הוגדש לזיכרון הזה, לטעם וריח הסברס, לארגוב, שיר בספרי "ונלך את המדבר. ברשותכם... ----------------------------------- נוֹפוֹ - נוֹפִי בְּיַלְדּוּתִי שְׁבִילִים מֵחַמְרָה וְאַלְטֶע זָאעכֶן שֶׁהִתְחזֶּן בְּפּוֹלָנִית חִוֶּרֶת. סַבְּרֶס קַר, עָנָה לוֹ עֶלֶם שֶׁתּוֹפֵף בַּתֵּימָנִית חַמָּה, עוֹגֶבֶת. בְּצָהֳרֵי חַיַּי הַאַלְטֶע זָאעכֶן כְּבָר עֲרְבִי מֻכָּר שֶׁצּוֹפֶה בַּנּוֹף שֶׁלָּנוּ וְלִפְעָמִים חוֹשֵׁב בְּאִידִישׁ. צֵל מְבֹהָל תּוֹהֶה, עוֹד sabres@kar מֻזְמָן בָּרֶשֶׁת כְּתוֹסֶפֶת לְהִלּוּלַת זְרִיחָה כּוֹאֶבֶת: מַהֵר הֵאִירָה זִקְנָתָם בְּיַחַד, מַשְׁאִירָה מֵאֲחוֹרֶיהָ חֹשֶׁךְ שְׁנֵי נוֹפִים שׁוֹנִים. ---------------------------- היום, במבט לאחור, אני לא בטוח שההשוואה יהודי/ערבי בשיר היא רק זאת. יש כאן איזה מימד של זה מול זה, הפולני מול התימני, יהודי ערבי, נוף לנופו של אחר, שפה (ערבית) כנגד אידיש. תרבות (כל תרבות היא תרבות!) מול אחותה.צבע כנגד צבע אחר. אני לא בטוח שהחושך שנותר, שני נופים שונים, מתייחס רק למצב הפוליטי לאומני. אני מתחיל להרגיש שהשוני שנותר הוא ביני לזהר, בין התרבויות. שוני אני אומר ולא "עילאיות" של אחת על השניה. יש גלישה של זמן:ילדות, צהרי חיים וזקנה. יש אמירה של זקנה ביחד כאילו לא היו הדברים מעולם, כאילו הוא לא עזב אותי, כאילו ממשיך הטעם והריח אל תוך זקנתי, אל תוך צל מבוהל שמתקשר מיד להזמנה ברשת. לא עוד סברס קר בחמו(ח בשורוק) של יום... אוסף של צבעים. חמרה מול חוורת. אין נקודה מסיימת אחרי המילה שונים, בסוף השיר. אין לזה סוף. כאילו אתה מסתובב סביב עצמך ותוך כדי סיבוב אתה רואה את הנופים השונים שאין להם נקודה משותפת והם סובבים במעגל סביב עצמם. הסברס מוזמן ברשת. לרשת יכול להיות קונטקסט של לכידה. הדגה נלכדת ברשת. יש משהוא ממולכד בלקנות סברס ברשת... ומעל לכל, זריחה כואבת... הבטחתי לטל לנתח פעם שיר "בפרהסיה". על רגל אחת, אבל שמרתי אמונים!

 

[yehuda winer]

טעות דפוס--

בסיום השיר אין נקודה. לא יודע למה הופיעה לי...

 

[אוֹחַ]

כבר פרטת את השיר לפרוטות - אז למה

לסיים באמירה סתומה? מה כוונתך ב"זריחה כואבת"?

 

[yehuda winer]

לא כדי לסתום...

חשבתי שלכל אחר מאתנו היו זריחות כואבות ולא נכנסתי לדבר על מנת שלא להפריע למימד האישי. כאן יש כאב לזריחה שרואה שלא הביאה אור וחום לזקנתם, לשני נופים שונים, לחושך שנשאר במקומו למרות נסיונה להאיר את דרכנו. אני רואה זריחה שמאוד משתדלת: חשוב על מגוון צבעיה, על מהירויות שונות של זריחה- על האיטיות שלה, לפעמים. על שילוב של עננים, על תנועה בשמים, שמש שמפצירה וזריחה שאוחזת בה ובלילה, משלבת למספר שניות, גומרת את החושך... אלא שכאן היא נכשלה, וכואבת.