backdoorgirl
New member
עובד חדש
והפעם-סיפור מחיי העבודה...
אז כבר אמרתי שבמשאבי אנוש מזיינים יותר,נכון?
אז בתור מי שאחראית על מחלקת משאבי האנוש בארגון שלי,יוצא לי לפגוש אישית כל עובד חדש,להדריך ולנהל את המחלקה.
תפקיד עם הרבה כח, והרבה חשאיות.
לפני מס' חודשים בגיע לי לראיון מתלמד. סטודנט צעיר באחד ממקצועות הניהול שמחפש עבודה צדדית ועל הדרך גם מעין התמחות במקצוע. חיפשתי לא מעט,ראיינתי רבים,,ובגלל שאני יודעת שהעובד החדש (למה עובד? כי בא לי...) יעבוד צמוד אלי כיומיים בשבוע השקעתי הרבה מחשבה בחיפושים.
לבסוף-הוא הגיע. סטודנט צעיר באמצע שנות העשרים,שיער בהיר וקצוץ,עיניים ירוקות,עור שזוף,שפתיים עבות וגוף נאה. עם צלקת בהירה ליד הגבה,שדווקא העצימה את היופי שלו,כאילו שוברת את הבייבי-פייס.ראיינתי אותו והתרשמתי גם מיכולותיו האחרות.
קבעתי איתו ליום ראשון שאחרי הראיון ודאגתי להגיע בהופעה מושכת-שמלה כחולה קצרה,חושפת כתפיים וחריץ עמוק בחזה. הוא יושב קרוב אלי ואני משחקת את המשחק.מצד אחד מסבירה לו את התוכנות,הקבצים,תרשימי הזרימה של העבודה ומצד שני דואגת להחליף את שיכול הרגליים,ללקק את השפתיים,להתמתח אחורה מדי פעם. אני רואה אותו מסתכל עלי מזווית העין,כאילו חושש להראות מעוניין.
אחרי כחודש של עבודה משותפת יצא לי להגיע בריצה לעבודה כפי שאני מגיעה מדי פעם.הגעתי מוקדם כדי שאוכל להתארגן ולהתקלח,עם תיק עלי.ואת מי אני פוגשת בכניסה,נבוך? את הסטודנט שלי. "חשבתי לשבת עוד קצת על הסכמי השכר..." הוא אומר לי,סוקר את הגוף המתנשם שלי,השיער הפרוע,העור המבריק.
אני אומרת לו שיב ואני יוצאת למתיחות ואז אתקלח ואבוא.אני הולכת לחדר האכל השומם ומתחילה את המתיחות-בעמידה,בישיבה, על הקיר.וכל פעם הוא עובר עם כוס מים,כוס קפה...הזמנתי אותו להכנס ולספר לי קצת על עצמו.רווק, גר לבד, בלי חברה...בינתיים העיניים שלו בולעות אותי. את הגוף המתגמש שלי, את הקימורים שמתחת לטייץ. אני זורקת עלי ומגבת ואומרת לו שאני במקלחת אם צריך משהו. אני נכנסת למקלחת,מפעילה את הזרם ומתחילה לקלף ממני את הבגדים המיוזעים,כשנשמעת דפיקה בדלת, אני מסתתרת מאחורי הדלת ופותחת. הוא אומר לי ששכחתי את התיק.אופס. אני שולחת יד לתפוס את התיק ומסתכלת לו עמוק בעיניים.מחשבת במהירות את הזמנים ומושכת אותו פנימה."יש לנו בערך רבע שעה לפני ששאר העובדים יגיעו.מספיק לך?"
הוא מהנהן המום ואני מתנפלת עליו בנשיקות,הוא אוכל אותי, מצמיד אותי לקיר המקלחת,מנשק לי את החזה,יונק אותו וידו כבר בין רגלי, נרטבת בנוזלים שלי,השקפה שלו נלחצת אלי. אני מפשיטה אותו מהר כדי שלא יירטב,איזה גוף מעורר תיאבון.למישהו יש הרבה זמן פנוי לספורט...אין זמן לירידות,השעון מתקתק, אני מושכת אותו לכיוון המקלחתמשעינה רגל אחת על השרפרף ומכניסה אותו לתוכי. הוא מתנשם ומחזיר לעצמו את השליטה,חודר בחדירות איטיות,מנשק לי את הצוואר,לופת לי את התחת.הוא אוזר אומץ ומסובב אותי לדוגי בעודי נשענת על השרפרף, ידו על הדגדגן שלי,חודר יותר ויותר מהר.אבל לא בא לי לגמור עם הגב אלי אז אני נעמדת עם הגב לקיר והוא נעמד בין רגלי,החזה שלי מתחכך בשיערות החזה הנעימות שלו,העיניים שלו נעוצות בי, אני נאחזת באדן החלון שמעלי ורומזת לו להעלות את רגלי על כתפו,מה שמעמיק בהרבה את החדירה. אני משתדלת לגמור בשקט אבל הוא נאנח לא פחות ממני.אני מתכווצת עליו וסוחטת ממנו אני כל מה שיש לו... הוא מתארגן,נפרד בנשיקה ויוצא,כאילו רק הגיע.אני נשארת למקלחת ויוצאת סמוקה ורעננה,והעיקר-מאוד מחוייכת.
כשאני מגיעה למטבח אני רואה אותו כבר עומד עם המנכ"ל שלי,שנוזף בי שכמו תמיד הספורט בא על חשבון העבודה ושאני שוב מאחרת...השובב הזה קורץ לי.אני כבר אראה לו מי יגרום למי לקבל על הראש (או על איברים אחרים...)
כבר אמרתי שמשאבי אנוש מזיינים יותר?
והפעם-סיפור מחיי העבודה...
אז כבר אמרתי שבמשאבי אנוש מזיינים יותר,נכון?
אז בתור מי שאחראית על מחלקת משאבי האנוש בארגון שלי,יוצא לי לפגוש אישית כל עובד חדש,להדריך ולנהל את המחלקה.
תפקיד עם הרבה כח, והרבה חשאיות.
לפני מס' חודשים בגיע לי לראיון מתלמד. סטודנט צעיר באחד ממקצועות הניהול שמחפש עבודה צדדית ועל הדרך גם מעין התמחות במקצוע. חיפשתי לא מעט,ראיינתי רבים,,ובגלל שאני יודעת שהעובד החדש (למה עובד? כי בא לי...) יעבוד צמוד אלי כיומיים בשבוע השקעתי הרבה מחשבה בחיפושים.
לבסוף-הוא הגיע. סטודנט צעיר באמצע שנות העשרים,שיער בהיר וקצוץ,עיניים ירוקות,עור שזוף,שפתיים עבות וגוף נאה. עם צלקת בהירה ליד הגבה,שדווקא העצימה את היופי שלו,כאילו שוברת את הבייבי-פייס.ראיינתי אותו והתרשמתי גם מיכולותיו האחרות.
קבעתי איתו ליום ראשון שאחרי הראיון ודאגתי להגיע בהופעה מושכת-שמלה כחולה קצרה,חושפת כתפיים וחריץ עמוק בחזה. הוא יושב קרוב אלי ואני משחקת את המשחק.מצד אחד מסבירה לו את התוכנות,הקבצים,תרשימי הזרימה של העבודה ומצד שני דואגת להחליף את שיכול הרגליים,ללקק את השפתיים,להתמתח אחורה מדי פעם. אני רואה אותו מסתכל עלי מזווית העין,כאילו חושש להראות מעוניין.
אחרי כחודש של עבודה משותפת יצא לי להגיע בריצה לעבודה כפי שאני מגיעה מדי פעם.הגעתי מוקדם כדי שאוכל להתארגן ולהתקלח,עם תיק עלי.ואת מי אני פוגשת בכניסה,נבוך? את הסטודנט שלי. "חשבתי לשבת עוד קצת על הסכמי השכר..." הוא אומר לי,סוקר את הגוף המתנשם שלי,השיער הפרוע,העור המבריק.
אני אומרת לו שיב ואני יוצאת למתיחות ואז אתקלח ואבוא.אני הולכת לחדר האכל השומם ומתחילה את המתיחות-בעמידה,בישיבה, על הקיר.וכל פעם הוא עובר עם כוס מים,כוס קפה...הזמנתי אותו להכנס ולספר לי קצת על עצמו.רווק, גר לבד, בלי חברה...בינתיים העיניים שלו בולעות אותי. את הגוף המתגמש שלי, את הקימורים שמתחת לטייץ. אני זורקת עלי ומגבת ואומרת לו שאני במקלחת אם צריך משהו. אני נכנסת למקלחת,מפעילה את הזרם ומתחילה לקלף ממני את הבגדים המיוזעים,כשנשמעת דפיקה בדלת, אני מסתתרת מאחורי הדלת ופותחת. הוא אומר לי ששכחתי את התיק.אופס. אני שולחת יד לתפוס את התיק ומסתכלת לו עמוק בעיניים.מחשבת במהירות את הזמנים ומושכת אותו פנימה."יש לנו בערך רבע שעה לפני ששאר העובדים יגיעו.מספיק לך?"
הוא מהנהן המום ואני מתנפלת עליו בנשיקות,הוא אוכל אותי, מצמיד אותי לקיר המקלחת,מנשק לי את החזה,יונק אותו וידו כבר בין רגלי, נרטבת בנוזלים שלי,השקפה שלו נלחצת אלי. אני מפשיטה אותו מהר כדי שלא יירטב,איזה גוף מעורר תיאבון.למישהו יש הרבה זמן פנוי לספורט...אין זמן לירידות,השעון מתקתק, אני מושכת אותו לכיוון המקלחתמשעינה רגל אחת על השרפרף ומכניסה אותו לתוכי. הוא מתנשם ומחזיר לעצמו את השליטה,חודר בחדירות איטיות,מנשק לי את הצוואר,לופת לי את התחת.הוא אוזר אומץ ומסובב אותי לדוגי בעודי נשענת על השרפרף, ידו על הדגדגן שלי,חודר יותר ויותר מהר.אבל לא בא לי לגמור עם הגב אלי אז אני נעמדת עם הגב לקיר והוא נעמד בין רגלי,החזה שלי מתחכך בשיערות החזה הנעימות שלו,העיניים שלו נעוצות בי, אני נאחזת באדן החלון שמעלי ורומזת לו להעלות את רגלי על כתפו,מה שמעמיק בהרבה את החדירה. אני משתדלת לגמור בשקט אבל הוא נאנח לא פחות ממני.אני מתכווצת עליו וסוחטת ממנו אני כל מה שיש לו... הוא מתארגן,נפרד בנשיקה ויוצא,כאילו רק הגיע.אני נשארת למקלחת ויוצאת סמוקה ורעננה,והעיקר-מאוד מחוייכת.
כשאני מגיעה למטבח אני רואה אותו כבר עומד עם המנכ"ל שלי,שנוזף בי שכמו תמיד הספורט בא על חשבון העבודה ושאני שוב מאחרת...השובב הזה קורץ לי.אני כבר אראה לו מי יגרום למי לקבל על הראש (או על איברים אחרים...)
כבר אמרתי שמשאבי אנוש מזיינים יותר?
