עובבי נוסע לנופש.
נמאס לי מהישראלים. נמאס לי שהם מתערבים לי בחיים. נמאס לי לשמוע באוטובוס מאדם שמעולם לא פגשתי מה עליי לעשות בחיי, נמאס לי שמוכר הפלאפל ידון בבעיות הטחורים שלי. לכן בהזדמנות הראשונה שהייתה לי רציתי לצאת לחופשה.שם חשבתי "אוכל למצוא מנוחה ושקט". נכנסתי לסוכנות נסיעות בשם "קומבינה טורס". מייד כשפתחתי את הדלת עט עליי אדם נמוך קומה עם חיוך גדול ושיניים לבנות. הוא אמר לי ששמו טוביה והציע לי לשבת . ספרתי לו שאני מחפש מקום נופש. מייד כששמע מילים אלה יוצאות מפי קפץ במקומו ואמר "בדיוק הגעת בזמן נשאר עוד מקום אחד לקבוצה שנוסעת למקום מיוחד במינו" לשאלתי היכן נמצא מקום זה, השיב, שמדובר בעייירת הנפש הידועה "אונטולולולה שבטורקיה" והוסיף שמדובר באחד משכיות החמדה שבתבל וכי "הוא מתפלא כי עדיין לא החלה נהירה המונית למקום זה" שאלתי מהי עלות הנסיעה, הוא אמר לי ש"מכוון שאני סטודנט צעיר בעל מראה מצודד הוא יארגן לי קומבינציה באלף דולר בלבד" אמרתי לו שאין ברשותי סכום כה גדול. הוא אמר לי שהוא יסתפק גם במחצית הסכום וזאת מכיוון "שהוא עצמו היה סטודנט ואפילו סיים דוקוטוריזציה בביולוגיה באוניבריסטת טיחואנה שבסיביר". שילמתי לו ונדברנו להפגש בעוד כשבוע בשדה התעופה. חלף שבוע והגעתי לשדה התעופה . מרחוק ראיתי את טוביה מוקף בחבורה של 20 אנשים , התקרבתי וברכתי אותם לשלום . טוביה אסף את כולנו והביאנו למן גרוטאה גדולה עם כנפיים שכונתה בפיו "מטוס בעל יכולות משופרות" עליתי למטוס בחשש והתיישבתי בין שני אנשים. מימיני ישב אדם שהמילה שמן תיטיב עמו ומשמאלי ישב רוסי שהמילה שיכור כלוט תעשה עמו חסד גדול. רציתי לחטוף תנומה אלא שהשמן כל הזמן השמיע רטינות על "השירות הרע והכסא הבלתי נח" ונראה היה שאיננו מרוצה בעליל. אמרתי לו שלדעתי השירות סביר בהחלט. אלא שאז קפץ עליי רוגזו .הוא החליט שהשירותים עומדים מיותמים ושעליו לחנוך אותם. בפעם העשירית שהוא חזר מן השירותים שאלתי אותו האם "לא חבל על הטירחה שהוא נכנס ויוצא כל פעם" וש"אולי עדיף שיקבע את משכנו בשירותים" אחרי שהוא התיישב הוא אמר שזה רעיון טוב ושוב עבר על פניי. אמרתי לרוסי שמשמאלי בבדיחות הדעת "שכנראה יש לשמן בעיות צנרת". בתגובה הוא הביט בי במבט מוזר ושאל "האם אני סמירנוף". אמרתי לו שלא. הוא אמר "שאבסולוט הוא ידידו הטוב ביותר של האדם" והחל לשיר "היי קקילינקא קמייא" הצלחתי להירדם לכמה רגעים עד ששמעתי את קברניט המטוס מקלל משהו ברוסית. כולנו נבהלנו ושאלנו אחד את השני מה רוצה הטייס. אז הפציע טוביה ואמר בחיוך "הכל תחת שליטה –רק אם כל אלו שבצד שמאל של המטוס יעברו לכמה דקות לצד ימין והכל יסתדר. ככל הידוע לי". חששתי מאוד ובפרט שהרוסי שלידי סיפר כי הטייס הוא אחיו התאום. הגענו בשלום לאוטוללולה. עלינו על אוטובוס שחיכה לנו ונסענו לבית המלון "בריאות הנפש"-כפי שהיה רשום בפרוספקט שקבלתי. הגענו לבית המלון ולהפתעתי ראיתי שעל שלט בית המלון נכתב "שכרון-חושים". שמתי ליבי לתופעה משונה כי האנשים שנכנסים למלון עושים זאת בזריזות יתירה ומסתכלים לצדדים כאילו חוששים הם ממשהו. נכנסתי למלון ופניתי לפקיד הקבלה בשאלה "האם זהו מלון בריאות הנפש". בתגובה הוא ענה " בראות הנפש, שכרון חושים, סוסים באפילה, לו יהיה כשדבריך". נכנסתי לחדרי ושכבתי לישון. כעבור שעה קלה התעוררתי בבהלה לשמע נהמות משונות מכיוון החלון. ניגשתי בבהלה לחלון, ציפיתי לראות את מה שהבטיח לי סוכן הנסיעות טוביה-"נוף לים עם דקלים, בעל הווי אפריקאי". במקום זאת ראיתי בבניין שממולי כושי גדול וערום המתחכך בקיר בנהמות משונות. סגרתי בבהלה את החלון. הרעב הציק לי והלכתי לחדר האוכל במלון. ראיתי לפניי את כל אנשי הקבוצה שעמדו בכמעין שורה ונטלו מיני-מזונות ממגשי האוכל בדלפק. לפניי עמד השמן מהמטוס שנראה להוט ליטול מהמזון. וכאן עליי להקדים מנהג משונה אתה מוצא בישראלים האוכלים בבתי מלון. מנהגם הוא לקחת אוכל בכמויות כאלה גדולות שגם אם יישבו כל חופשתם לאכול מבוקר עד ערב,לא יוכלו להתגבר על הררי המזון שבצלחותיהם. ככל שהתור התקדם ראיתי שהשמן מזיע בהתרגשות ומצפה בכליון עיניים לתורו. הגיע תורו של השמן להפתעתי הוא נטל את כל התבנית הענקית וניסה לדוחפה לתוך צלחתו, משלא עלה הדבר בידו הוא התרגז והחל צועק "שהשירות בבתי המלונות מחפיר". לבסוף הוא הסתפק בשמונה צלחות גדושות, תוך כדי זה שהוא ממלמל משהו על כך ש"על האדם להסתפק במועט". מלאתי את המגש שלי בהמון אוכל וניגשתי לשבת. אבל אחרי כמה דקות החלטתי שעדיף לא לאכול אוכל זה. היה זה אחרי שהלכתי למטבח על מנת לשאול שאלה בנושא הכשרות ולתדהמתי ראיתי את השף משכשך את רגליו במימי המרק תוך כדי זה שהוא צועק ש"יביאו לו את הכף". בקיצור בלי להלאות אתכם בפרטים על מה שעבר עליי במהלך השבוע, רק אומר שלאחר שהתברר לי שטוביה זה הוא בכלל נוכל בינלאומי,לאחר שבית המלון הספיק לשנות את שמו שלוש פעמיים במהלך השבוע ולאחר שראיתי את השמן מנסה לפרק את שלט בית המלון ולהכניסו לתוך המזוודה הודיתי לאלוהים שנגמר הטיול. טפו על טיולים מאורגנים טפו על הישראלים טפו על סוכני נסיעות רמאים ולוואי ויזכרו לדיראון עולם. בברכה, עובבי. מוגדש מכל הלב לגלי 30. הערות: אחת. גברת, חשבתי פיתום על עור ידייך. זה לא בריא לעור הידיים לשטוף כלים הרבה זמן. לכן, אם את רוצה להפסיק לשטוף עצתי שתלכי אצל מנהל המטבח ותעשי לו טובה קטנה. אני עשיתי כך בהטירונות שלי ויותר לא שטפתי כלים. מאז גם אני יכול להכניס לתוך פי יותר אוכל ולצעוק חזק יותר. שתיים.מזל טוב לאחת שלא רוצה להזכיר את שמה. אני מקווה שהשתכרת בפאב. אני ביומלדת שותה הרבה כוסות תה עם חלב.(טבע יש לכוסות תה שאחרי שאתה שותה את הכוס הרביעית-אתה לא פסיק מללכת לשירותים). אז מזל טוב והצלחה בלימודים. לסיום אפרודיתא,אני רואה שחזרת. אני מסתפק האם להמשיך אם לאו. מצד אחד הרווחים עולים יפה, טפו טפו. מן הצד השני אולי כדאי להתחיל לממש אותם? מן הצד השלישי: ומה עם השקעה לעתיד?
נמאס לי מהישראלים. נמאס לי שהם מתערבים לי בחיים. נמאס לי לשמוע באוטובוס מאדם שמעולם לא פגשתי מה עליי לעשות בחיי, נמאס לי שמוכר הפלאפל ידון בבעיות הטחורים שלי. לכן בהזדמנות הראשונה שהייתה לי רציתי לצאת לחופשה.שם חשבתי "אוכל למצוא מנוחה ושקט". נכנסתי לסוכנות נסיעות בשם "קומבינה טורס". מייד כשפתחתי את הדלת עט עליי אדם נמוך קומה עם חיוך גדול ושיניים לבנות. הוא אמר לי ששמו טוביה והציע לי לשבת . ספרתי לו שאני מחפש מקום נופש. מייד כששמע מילים אלה יוצאות מפי קפץ במקומו ואמר "בדיוק הגעת בזמן נשאר עוד מקום אחד לקבוצה שנוסעת למקום מיוחד במינו" לשאלתי היכן נמצא מקום זה, השיב, שמדובר בעייירת הנפש הידועה "אונטולולולה שבטורקיה" והוסיף שמדובר באחד משכיות החמדה שבתבל וכי "הוא מתפלא כי עדיין לא החלה נהירה המונית למקום זה" שאלתי מהי עלות הנסיעה, הוא אמר לי ש"מכוון שאני סטודנט צעיר בעל מראה מצודד הוא יארגן לי קומבינציה באלף דולר בלבד" אמרתי לו שאין ברשותי סכום כה גדול. הוא אמר לי שהוא יסתפק גם במחצית הסכום וזאת מכיוון "שהוא עצמו היה סטודנט ואפילו סיים דוקוטוריזציה בביולוגיה באוניבריסטת טיחואנה שבסיביר". שילמתי לו ונדברנו להפגש בעוד כשבוע בשדה התעופה. חלף שבוע והגעתי לשדה התעופה . מרחוק ראיתי את טוביה מוקף בחבורה של 20 אנשים , התקרבתי וברכתי אותם לשלום . טוביה אסף את כולנו והביאנו למן גרוטאה גדולה עם כנפיים שכונתה בפיו "מטוס בעל יכולות משופרות" עליתי למטוס בחשש והתיישבתי בין שני אנשים. מימיני ישב אדם שהמילה שמן תיטיב עמו ומשמאלי ישב רוסי שהמילה שיכור כלוט תעשה עמו חסד גדול. רציתי לחטוף תנומה אלא שהשמן כל הזמן השמיע רטינות על "השירות הרע והכסא הבלתי נח" ונראה היה שאיננו מרוצה בעליל. אמרתי לו שלדעתי השירות סביר בהחלט. אלא שאז קפץ עליי רוגזו .הוא החליט שהשירותים עומדים מיותמים ושעליו לחנוך אותם. בפעם העשירית שהוא חזר מן השירותים שאלתי אותו האם "לא חבל על הטירחה שהוא נכנס ויוצא כל פעם" וש"אולי עדיף שיקבע את משכנו בשירותים" אחרי שהוא התיישב הוא אמר שזה רעיון טוב ושוב עבר על פניי. אמרתי לרוסי שמשמאלי בבדיחות הדעת "שכנראה יש לשמן בעיות צנרת". בתגובה הוא הביט בי במבט מוזר ושאל "האם אני סמירנוף". אמרתי לו שלא. הוא אמר "שאבסולוט הוא ידידו הטוב ביותר של האדם" והחל לשיר "היי קקילינקא קמייא" הצלחתי להירדם לכמה רגעים עד ששמעתי את קברניט המטוס מקלל משהו ברוסית. כולנו נבהלנו ושאלנו אחד את השני מה רוצה הטייס. אז הפציע טוביה ואמר בחיוך "הכל תחת שליטה –רק אם כל אלו שבצד שמאל של המטוס יעברו לכמה דקות לצד ימין והכל יסתדר. ככל הידוע לי". חששתי מאוד ובפרט שהרוסי שלידי סיפר כי הטייס הוא אחיו התאום. הגענו בשלום לאוטוללולה. עלינו על אוטובוס שחיכה לנו ונסענו לבית המלון "בריאות הנפש"-כפי שהיה רשום בפרוספקט שקבלתי. הגענו לבית המלון ולהפתעתי ראיתי שעל שלט בית המלון נכתב "שכרון-חושים". שמתי ליבי לתופעה משונה כי האנשים שנכנסים למלון עושים זאת בזריזות יתירה ומסתכלים לצדדים כאילו חוששים הם ממשהו. נכנסתי למלון ופניתי לפקיד הקבלה בשאלה "האם זהו מלון בריאות הנפש". בתגובה הוא ענה " בראות הנפש, שכרון חושים, סוסים באפילה, לו יהיה כשדבריך". נכנסתי לחדרי ושכבתי לישון. כעבור שעה קלה התעוררתי בבהלה לשמע נהמות משונות מכיוון החלון. ניגשתי בבהלה לחלון, ציפיתי לראות את מה שהבטיח לי סוכן הנסיעות טוביה-"נוף לים עם דקלים, בעל הווי אפריקאי". במקום זאת ראיתי בבניין שממולי כושי גדול וערום המתחכך בקיר בנהמות משונות. סגרתי בבהלה את החלון. הרעב הציק לי והלכתי לחדר האוכל במלון. ראיתי לפניי את כל אנשי הקבוצה שעמדו בכמעין שורה ונטלו מיני-מזונות ממגשי האוכל בדלפק. לפניי עמד השמן מהמטוס שנראה להוט ליטול מהמזון. וכאן עליי להקדים מנהג משונה אתה מוצא בישראלים האוכלים בבתי מלון. מנהגם הוא לקחת אוכל בכמויות כאלה גדולות שגם אם יישבו כל חופשתם לאכול מבוקר עד ערב,לא יוכלו להתגבר על הררי המזון שבצלחותיהם. ככל שהתור התקדם ראיתי שהשמן מזיע בהתרגשות ומצפה בכליון עיניים לתורו. הגיע תורו של השמן להפתעתי הוא נטל את כל התבנית הענקית וניסה לדוחפה לתוך צלחתו, משלא עלה הדבר בידו הוא התרגז והחל צועק "שהשירות בבתי המלונות מחפיר". לבסוף הוא הסתפק בשמונה צלחות גדושות, תוך כדי זה שהוא ממלמל משהו על כך ש"על האדם להסתפק במועט". מלאתי את המגש שלי בהמון אוכל וניגשתי לשבת. אבל אחרי כמה דקות החלטתי שעדיף לא לאכול אוכל זה. היה זה אחרי שהלכתי למטבח על מנת לשאול שאלה בנושא הכשרות ולתדהמתי ראיתי את השף משכשך את רגליו במימי המרק תוך כדי זה שהוא צועק ש"יביאו לו את הכף". בקיצור בלי להלאות אתכם בפרטים על מה שעבר עליי במהלך השבוע, רק אומר שלאחר שהתברר לי שטוביה זה הוא בכלל נוכל בינלאומי,לאחר שבית המלון הספיק לשנות את שמו שלוש פעמיים במהלך השבוע ולאחר שראיתי את השמן מנסה לפרק את שלט בית המלון ולהכניסו לתוך המזוודה הודיתי לאלוהים שנגמר הטיול. טפו על טיולים מאורגנים טפו על הישראלים טפו על סוכני נסיעות רמאים ולוואי ויזכרו לדיראון עולם. בברכה, עובבי. מוגדש מכל הלב לגלי 30. הערות: אחת. גברת, חשבתי פיתום על עור ידייך. זה לא בריא לעור הידיים לשטוף כלים הרבה זמן. לכן, אם את רוצה להפסיק לשטוף עצתי שתלכי אצל מנהל המטבח ותעשי לו טובה קטנה. אני עשיתי כך בהטירונות שלי ויותר לא שטפתי כלים. מאז גם אני יכול להכניס לתוך פי יותר אוכל ולצעוק חזק יותר. שתיים.מזל טוב לאחת שלא רוצה להזכיר את שמה. אני מקווה שהשתכרת בפאב. אני ביומלדת שותה הרבה כוסות תה עם חלב.(טבע יש לכוסות תה שאחרי שאתה שותה את הכוס הרביעית-אתה לא פסיק מללכת לשירותים). אז מזל טוב והצלחה בלימודים. לסיום אפרודיתא,אני רואה שחזרת. אני מסתפק האם להמשיך אם לאו. מצד אחד הרווחים עולים יפה, טפו טפו. מן הצד השני אולי כדאי להתחיל לממש אותם? מן הצד השלישי: ומה עם השקעה לעתיד?
