עובבי ומשרד הפנים
לפני מספר שנים רציתי לנסוע להתפוח הגדול. אמרו לי שכדי שאוכל לעשות כן עליי "להוציא דרכון" עוד אמרו שכדי להוציאו עליי לגשת למשרד הפנים. למחרת קמתי בשעה שמונה והגעתי למשרד הפנים. ראיתי מאה אנשים שעומדים בתור ארוך, חיכיתי איתם עד השעה עשר אז יצא אדם עם עיני צפרדע שביקש ש"נבוא מחר" וכי "המשרד סגור". אדם אחד ניגש אליי ואמר לי כי "אלף שקל תמיד יכולים לעסור בקיצור של התור" אמרתי לו ש"סכום כזה גדול איננו ברשותי". בתגובה הוא פרץ בבכי ושאל אם לכל הפחות "אוכל לתת לו שקל כדי לקנות שוקו". בכאן החלו צרותיי למחרת השכמתי והגעתי שמה בשעה שש. ראיתי מאה אנשים עומדים ומחכים להיכנס, בשעה שתים עשרה הוא יצא ואמר ש"המשרד סגור וש"נבוא מחר". הבנתי עד היכן הדברים מגיעים וחזרתי הביתה. בערב לקחתי מזוודה גדולה הכנסתי לתוכה אוהל הרבה קופסאות שימורים ונסעתי למשרד הפנים. ראיתי אלף איש ששכנו בעיר אוהלים גדולה. פניתי לאדם אחד ושאלתי אותו מה הוא עושה שם. הוא טען ש"איננו זוכר בדיוק, אבל שאבי סבו סיפר לו שבתוך המשרד נמצא סוד גדול" עוד הוא סיפר לי ש"עתה יום השנה לאביו שחיכה בתור ארבעים שנה וקבור בחצר מאחורה". הלכתי ונעמדתי ליד הדלת של משרד הפנים. בבוקר ראיתי את מאה האנשים מחכים איתי. בשעה עשר הוא יצא ואמר ש"המשרד סגור" וש"נבוא מחר". חשדתי שמשהו איננו כשורה כינסתי את האנשים ושאלתי אותם "מי אמר להם ששם ניתן להשיג דרכון". אשה אחת עם שבעה ילדים צעקה עליי ש"כופר בעיקר אני" וכי "מסורת יש לה מימים ימימה שאין מרבים בשאלות אלו". אדם אחר ניסה להגן עליי ואמר שיש אמת בדבריי, אלא שקבוצה של אנשים השתיקה אותו. קבוצה אחרת התחילה לצעוק מוות לערבים. אנשים אחדים רקדו משיח משיח. אדם שלישי ביקש לעשות מנין. עוד אדם ניגש אליי ושאל אם אוכל לתרום למען "חד-מינים במצוקה" נמלטתי משם בבהלה. לפתע ראיתי את עיני צפרדע יוצא מן המשרד, עקבתי אחריו וממש כשנכנס למכוניתו תפסתי אותו. שאלתי אם הוא מנהל משרד הפנים. בתגובה הוא התבלבל ואמר לי ש"בטוח הוא מנהל אבל איננו זוכר בדיוק של מה" והוסיף ש"אם זכרונו אינו מטעה אותו ייתכן כי הוא מנהל משרד הפנים או לכל הפחות מנהל מוסד גריאטרי". המשכתי ושאלתי אותו אם הוא יודע שאלפי אנשים מאמינים כי משרדו הוא משרד הפנים. הוא אמר לי ש"זה איננו באחריות משרדו". לבסוף שאלתי אותו מניין הוא יודע מה באחריותו, אם איננו יודע את מה הוא מנהל. הוא ענה לי ש"היה שמח לענות לי" , אלא ש"החל מרגע זה הוא בעיצומים ואיננו רוצה לפגוע בסולידריות החברתית" שאלתי אותו על מה העיצומים. הוא ענה ש "בזה איננו בטוח" אבל ש"שמע כי הכיבוש משחית" עזבתי אותו בכעס. למחרת בבוקר פרצתי דרך החלון ונכנסתי פנימה. היו שם מאה אנשים שחיכו ליד אשנבים. חיכיתי איתם ואמרתי בצחוק ש"יש לי מספר ממש מצויין" אז ניגשה אליי בחורה יפה שהציעה לי ל"עזור בכל מה שאבקש" וקרצה לי בעיניה. שמחתי שיש אנשים טובים שרוצים לעזור לי והוספתי ש"אשמח אם תעזור גם לכל משפחתי" היא הביטה בי במבט משונה ואמרה "שניתן לארגן עניין זה" היא שאלה מה מספר התור שלי אמרתי לה שטרם הספיקותי לקחת מספר. היא ירקה ונמלטה מעל פניי. אחרי שבוע ראיתי זקן בן מאה התחלתי מתידד איתו.לתדהמתי הוא גילה לי בסוד כי יש לו מספר חמש. שאלתי אותו כמה זמן הוא מחכה. בתגובה הוא שאל אותי אם כבר נגמרה העלייה השניה. אמרתי לו באוזן כי היטלר שולט בהעולם וכי הולכים לקחת את היהודים לבית כלא. הוא פרץ בבכי ונרדם. לקחתי את כרטיסו וניגשתי לפקידה. ביקשתי דרכון. היא אמרה ש"איננה יודעת מה זה". בכאן איבדתי את עשתונותי. צעקתי עליה ש"יש גבול לסבל שבן תמותה יכול לעבור-לפני שיגיע לתמותה". היא נבהלה ואמרה שאמנם איננה יודעת מהו דרכון אבל כנגד זה היא יכולה לתת לי תעודת טייס או שוטר. בדרך החוצה שמעתי אדם שצועק. ניגשתי לשם וראיתי את הזקן מקלל והולך. שאלתי אותו מה קרה. הוא אמר לי ש"הוא נמצא שם לכל הפחות תשעים שנה ושהיום היה צריך להגיע תורו" והוסיף "כל מה שרציתי בחיי הוא להספיק להגיע לאשנב לפני מותי" עיינתי בכרטיסו וראיתי שרשום שם מספר "33,897" איחלתי לו שיחיה עד מאה ועשרים. לקחתי את תעודת הטייס שלי ויצאתי משם. עכשיו אני בבית עם גבס. טפו על משרד הפנים ולוואי ויזכר לדיראון עולם. מוגדש לעיני צפרדע. עובבי דווקא חושב שיש לך עיני נץ.
לפני מספר שנים רציתי לנסוע להתפוח הגדול. אמרו לי שכדי שאוכל לעשות כן עליי "להוציא דרכון" עוד אמרו שכדי להוציאו עליי לגשת למשרד הפנים. למחרת קמתי בשעה שמונה והגעתי למשרד הפנים. ראיתי מאה אנשים שעומדים בתור ארוך, חיכיתי איתם עד השעה עשר אז יצא אדם עם עיני צפרדע שביקש ש"נבוא מחר" וכי "המשרד סגור". אדם אחד ניגש אליי ואמר לי כי "אלף שקל תמיד יכולים לעסור בקיצור של התור" אמרתי לו ש"סכום כזה גדול איננו ברשותי". בתגובה הוא פרץ בבכי ושאל אם לכל הפחות "אוכל לתת לו שקל כדי לקנות שוקו". בכאן החלו צרותיי למחרת השכמתי והגעתי שמה בשעה שש. ראיתי מאה אנשים עומדים ומחכים להיכנס, בשעה שתים עשרה הוא יצא ואמר ש"המשרד סגור וש"נבוא מחר". הבנתי עד היכן הדברים מגיעים וחזרתי הביתה. בערב לקחתי מזוודה גדולה הכנסתי לתוכה אוהל הרבה קופסאות שימורים ונסעתי למשרד הפנים. ראיתי אלף איש ששכנו בעיר אוהלים גדולה. פניתי לאדם אחד ושאלתי אותו מה הוא עושה שם. הוא טען ש"איננו זוכר בדיוק, אבל שאבי סבו סיפר לו שבתוך המשרד נמצא סוד גדול" עוד הוא סיפר לי ש"עתה יום השנה לאביו שחיכה בתור ארבעים שנה וקבור בחצר מאחורה". הלכתי ונעמדתי ליד הדלת של משרד הפנים. בבוקר ראיתי את מאה האנשים מחכים איתי. בשעה עשר הוא יצא ואמר ש"המשרד סגור" וש"נבוא מחר". חשדתי שמשהו איננו כשורה כינסתי את האנשים ושאלתי אותם "מי אמר להם ששם ניתן להשיג דרכון". אשה אחת עם שבעה ילדים צעקה עליי ש"כופר בעיקר אני" וכי "מסורת יש לה מימים ימימה שאין מרבים בשאלות אלו". אדם אחר ניסה להגן עליי ואמר שיש אמת בדבריי, אלא שקבוצה של אנשים השתיקה אותו. קבוצה אחרת התחילה לצעוק מוות לערבים. אנשים אחדים רקדו משיח משיח. אדם שלישי ביקש לעשות מנין. עוד אדם ניגש אליי ושאל אם אוכל לתרום למען "חד-מינים במצוקה" נמלטתי משם בבהלה. לפתע ראיתי את עיני צפרדע יוצא מן המשרד, עקבתי אחריו וממש כשנכנס למכוניתו תפסתי אותו. שאלתי אם הוא מנהל משרד הפנים. בתגובה הוא התבלבל ואמר לי ש"בטוח הוא מנהל אבל איננו זוכר בדיוק של מה" והוסיף ש"אם זכרונו אינו מטעה אותו ייתכן כי הוא מנהל משרד הפנים או לכל הפחות מנהל מוסד גריאטרי". המשכתי ושאלתי אותו אם הוא יודע שאלפי אנשים מאמינים כי משרדו הוא משרד הפנים. הוא אמר לי ש"זה איננו באחריות משרדו". לבסוף שאלתי אותו מניין הוא יודע מה באחריותו, אם איננו יודע את מה הוא מנהל. הוא ענה לי ש"היה שמח לענות לי" , אלא ש"החל מרגע זה הוא בעיצומים ואיננו רוצה לפגוע בסולידריות החברתית" שאלתי אותו על מה העיצומים. הוא ענה ש "בזה איננו בטוח" אבל ש"שמע כי הכיבוש משחית" עזבתי אותו בכעס. למחרת בבוקר פרצתי דרך החלון ונכנסתי פנימה. היו שם מאה אנשים שחיכו ליד אשנבים. חיכיתי איתם ואמרתי בצחוק ש"יש לי מספר ממש מצויין" אז ניגשה אליי בחורה יפה שהציעה לי ל"עזור בכל מה שאבקש" וקרצה לי בעיניה. שמחתי שיש אנשים טובים שרוצים לעזור לי והוספתי ש"אשמח אם תעזור גם לכל משפחתי" היא הביטה בי במבט משונה ואמרה "שניתן לארגן עניין זה" היא שאלה מה מספר התור שלי אמרתי לה שטרם הספיקותי לקחת מספר. היא ירקה ונמלטה מעל פניי. אחרי שבוע ראיתי זקן בן מאה התחלתי מתידד איתו.לתדהמתי הוא גילה לי בסוד כי יש לו מספר חמש. שאלתי אותו כמה זמן הוא מחכה. בתגובה הוא שאל אותי אם כבר נגמרה העלייה השניה. אמרתי לו באוזן כי היטלר שולט בהעולם וכי הולכים לקחת את היהודים לבית כלא. הוא פרץ בבכי ונרדם. לקחתי את כרטיסו וניגשתי לפקידה. ביקשתי דרכון. היא אמרה ש"איננה יודעת מה זה". בכאן איבדתי את עשתונותי. צעקתי עליה ש"יש גבול לסבל שבן תמותה יכול לעבור-לפני שיגיע לתמותה". היא נבהלה ואמרה שאמנם איננה יודעת מהו דרכון אבל כנגד זה היא יכולה לתת לי תעודת טייס או שוטר. בדרך החוצה שמעתי אדם שצועק. ניגשתי לשם וראיתי את הזקן מקלל והולך. שאלתי אותו מה קרה. הוא אמר לי ש"הוא נמצא שם לכל הפחות תשעים שנה ושהיום היה צריך להגיע תורו" והוסיף "כל מה שרציתי בחיי הוא להספיק להגיע לאשנב לפני מותי" עיינתי בכרטיסו וראיתי שרשום שם מספר "33,897" איחלתי לו שיחיה עד מאה ועשרים. לקחתי את תעודת הטייס שלי ויצאתי משם. עכשיו אני בבית עם גבס. טפו על משרד הפנים ולוואי ויזכר לדיראון עולם. מוגדש לעיני צפרדע. עובבי דווקא חושב שיש לך עיני נץ.
