עבודת פרך
חיי האניסות מעמיד אותנו מטבע הדברים בפני התמודדות יומיומית קשה, מול מצבים בלתי אפשריים לפעמים יותר ולפעמים פחות, אבל זה חלק מהמחיר שאנו נדרשים לשלם בשביל מצבנו. ולמרות המחיר הכבד, אנחנו משלימים עם זה בעל כורחינו, והכל בגלל כובד האחריות המורכב, אם זה מצד המשפחה, ואם זה בגלל ההשלכות מחיקות לכת לנו ולסביבתינו. והנה, כל זה טוב ויפה מול השגרה הכבויה והכפויה שרובצת עלינו בכל יום ורגע. אבל כשמגיע ערב פסח אתה פשוט מרגיש שכבר בא לך להתפוצץ! זה כבר לא עוד סתם איזה מצוה נדוש או איזה מנהג תמוה וחסר טעם. אלא כאן אתה כבר נשאב אל תוך עבדות אמיתית, עבודת פרך שמרסקת לך את הגוף ואת הנשמה גם יחד לגמרי, נכפה עליך בימים האלה מאמץ שרק הולך ומתגבר ככל התקרב החג, ורק בגלל השייכות העדתית חברתית או גם המשפחתית, אתה נאלץ לעשות דברים שרחוקים ממך שמים וארץ, דברים שאין בהם כל הסבר והגיון. ועל הערך הכלכלי אין צורך לפרט ולהכביר במילים, כסף יקר שאתה משקיע בשבילו כל כך הרבה מרץ כוחות וזמן, פתאום הכל בורח לך בלי משים מבין האצבעות, בשביל כל מיני פריטים ומוצרים חיוורים ופאנטיים שכבר מזמן פסו ועברו מן העולם. ואם אחרי כל הסגה הקשה והמזעזעת הזו היינו לפחות מוצאים תרומה כלשהו לאנשות, תועלת זוטרית עבור אלה שזקוקים לכך, ניחא. אך כמה מתסכל ואיום הוא לדעת, שכל הכוחות והאמצעים מתבזבזים ונגמרים להם רק בגלל כל מיני תפיסות ואמונות כוזבות וטפלות, בגלל סיפור מיתולוגי נחמד ואולי אפילו יפה, אבל כל כך רדוד ודיבילי. וכמו בחיינו האנוסים בכלל שנכפתה עלינו, כאנשים לימודי סבל ומכות, גם הפעם הושיט את גבי, ואתייסר בשוטים ועקרבים, ואמתין בקוצר רוח ובעבודה קשה עד שיעבור גם הגל הזה... איך אומרים? עברנו את פרעה...נעבור גם את זה!
