עד מתי

עד מתי

הי אתה שם למעלה תתעורר ,אינך רואה ? 21 שנה דאגת להרעיבני, ופה ושם דאגת להראות , שאתה שומר עלי לאחר מכן דאגת להעבידני בפרך ,כשלקחת בדרך את חבריי המעטים וכשזכיתי בקורת גג,דאגת למרר את חיי שלחת לי את זוגתי ,שלקחת וילד מלאך ,שלא אכיר,שדאגת להרעיב. ולקינוח דאגת , שאוטוטו אזרק לרחוב ,ללא ממון,ללא משפחה ,ובטח לא חברים ,ועים חובות ,שרק הלוטו יכול להחזיר. אז מה עכשיו,שאבחר לי ספסל ,ופח אשפה חביב,ומחשבות שאינן פוסקות ומתערבבות והורגות ,לאט מבפנים,והשקט האיום,שחודר ועוד יותר מחסל. מה תומר ,כשאתיצב מולך ,מצטער לא ראיתי ,או זהוא גורלך.
 

להבון

New member
הי יהודה

וואלה מצטער לשמוע את מה שכתבתה גם כאן וגם בפורום השני כשה לחיות חיים כמו שלך אבל אולי אעז ואומר לך שעכשיו כשאין לך כלום ואתה בנקודת ההתחלה תנסה להתחיל מחדש לשקם את עצמך להתחיל מ0 ותאמין לי זה אפשרי וזה בדוק באמת כל מה שאתה צריך זה קצאת כח ותיקווה לחיים יותר טובים וכפי שכתבתי לך זה בדוק אפשר לנצח את הרעב החרפה הצער והיגון שמח לדבר איתך כשתהיה מוכן וללוות אותך בכל דרך אפשרית שאוכל אבל את העבודה אתה צריך לעשות במקום להתמקד בלכעוס על אחרים תתמקד ב מחשבה אוקי כאן אני עומד וזאת עובדה נקודה אך ממשיכים מכאן ככה שיהיה לי קצאת טוב מה אומר לך זה תהליך תהליך ארוך מאוד ומיגע תצליח ואים תרצה אני כאן לתמוך לעזור במידת האפשר כפי שכתבתי למעלה
להבון
 
למעלה