עד מתי?

עד מתי?

עד מתי אמשיך להאמין בבני אדם לראות את הטוב והיפה שבהם להמשיך לנסות ליצור קשרים, להכיר אנשים חדשים לבטוח באנשים, לשתף, לספר להקשיב, להיות חברה במלוא מובן המילה. עד מתי אחשוב שאם קיבלתי סטירה אם אדם קרוב בגד באמוני אולי זאת אשמתי, אולי הטעות שלי אולי לא הבנתי את הסיפור כהלכה. עד מתי אתן כתף לחברים אהיה איתם ברגעי משבר בזמנים קשים אשמח בשמחתם ואבכה איתם בצערם וכשאני זקוקה לכתף לתמיכה אשאר לבד? עד מתי?
 
אני מאחלת לך שלתמיד

יש אנשים נפלאים בעולם, יש כאלה שבדיוק כמוך בוטחים באחרים מקשיבים ,מספרים ונותנים כתף אל תאבדי אמון ויותר מזה ,תנסי לבדוק עם עצמך, האם את אומרת שאת זקוקה לכתף? אולי אף אחד לא יודע???
 
גם אני כמו ניצת שושן

ואם צריך כתף ענת היקרה... אמנם ברגע זה אני בחולון אבל בד"כ קרוב אלייך.
 
נראה לי

שלגבי שני הקטעים הראשונים שכתבת - עד גיל זקנה ושיבה אלא אם תעשי משהו בקשר לזה ולגבי החלק האחרון אני מכירה איזה מספר טלפון שאפשר להתקשר אליו ותמיד תתקבלי שם בברכה הכל עניין של בחירה
 

אורמור

New member
עד עולם ענתי! עד עולם!

לא כי את תמימה! כי את יפה! כי את יפה מבפנים ענתי! כי את מהזן של אוהבי אדם, כי את קורצת מהחומר הטוב! כי גם אם תרצי לא תיהי אחרת! ותודי לאל על כך! והאחרים...הם אחרים, כל אחד על פי דרכו, ואת תמשיכי להאמין! ותמשיכי לתת, אני בכלל לא בטוחה שיש פה בחירה, את פשוט כזאת, ענת כזאת של יופי. ו......את לבד? גם אם לא צמוד צמוד לאינקדס, אני איתך, ולא רק אני, אספת לך כאן ענתי, חבורה שאוהבת אותך נקי, נקי ומהלב, עצוב לי שעכשיו כואב לך, אבל, את לא לבד יקירתי, את לא לבד. אוהבת אותך יקירה, נקי, ואמיתי. אוריק
 
אמממ ......

שלומלום לך ענת יקירתי, כואב לי לקרוא את תגובתך, לא יודע בדיוק מה קרה אך בכל מקרה לגביי החלק הראשון אני מקווה כמו אחרים שענו לך שכך תהיי לעד, הרי את כשתמכת באחרים את האהבה של מי ביטאת? את האהבה שלך, גם אם אח"כ קיבלת סטירה זה לא מנה את העובדה שבסך הכל ביטאת את אהבתך. לגביי החלק השני, האם את באמת לבד? אני מכיר כמה אנשים בעולם הזה שאוהבים אותך מאוד וישמחו להיות לצידך בכל זמן, אחד מהם זה אני, אז הנה את לא לבד. אוהב אותך מאוד שלומלום
 
ענת הגדולה והישרה

שאלת שאלה המכוונת לעתיד - עד מתי . כל שאוכל לאמר לך הוא שהדרך הטובה ביותר לחזות את העתיד , היא פשוט להמציא אותו. תמיד זיכרי - אם את יכולה לחלום על זה , את יכולה לעשות את זה. ולא אחמוק מתשובה ישירה לשאלה ישירה- עד מתי ? עד עולם. כזו את וזהו כנראה קיסמך. מי שאוהב נהנה ומי שלא כנראה יפסיד. כל זאת בתנאי שתדעי לסבול את המפספסים.
 

גלית34

New member
מבינה בדיוק את הרגשתך ../images/Emo20.gif

ויודעת מאיפה זה בא לך. זה לא שייך לחברים זה שייך להרגשת בדידות זה להרגיש מוקפת בחברים אבל בפנים בלב להרגיש לבד. יש רגעים כלו שהתחושה הזו מתגברת הולכים לישון לבד וקמים לבד. רוצים לחלוק דברים ואין עם מי,לא תמיד אפשר לחלוק הכל עם חברים טובים. רוצים ללוק את ההרגשות והתחושות והשמחה והצער עם החצי השני. ולגבי החלק הראשון של הדברים שכתבת אל תאבדי אף פעם את הצד האופטימי שבך,ואת הלב הרחב רק מה צריך לפתח חישניים קצת יותר טוביםואת זה אני אומרת לך מנסיון לצערי. ורק שתדעי שאם את צריכה כתף לי יש שנים והרבה מקום
 

תותית11

New member
ענתי

הטוב שבך האמפטיה ההקשבה הנם חלק ממך מאישיותך. זאת את, איך אפשר להשתנות? יש הרגשה טובה לאדם שעוזר שמקשיב שחווה חברות ששותף לשימחה ולסבל. כמו הפסוק" יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק, כלומר: הסיפוק שלנו הנובע מיכולתנו לעזור ולתמוך בזולת רב אולי יותר מהעזרה שנתנו בפועל. לכן אין סבה להפסיק להאמין ולעזור לאנשים כי זה כאמור תורם גם לנו. באיזשהי נקודה תחנכי אולי את עצמך שכל מערכת יחסים הנה בערבון מוגבל. שאת עלולה לא לקבל אותה תמורה בעת הצורך,כי ככה זה אנשים, די איגואיסטים לעיתים.. אם לא מצפים מאחרים לתמיכה אולי פחות מתאכזבים.. קצת פחות..
 

מייקי69

New member
מנסה פעם שלישית ../images/Emo13.gif

לכתוב לך תשובה. בינתיים ניצת שושן אמרה, אורמור אמרה. ממש מילים עליהן חשבתי. רק תוספת אחת יש לי להוסיף. מערכת יחסים עם אנשים איננה רק שחור או רק לבן. יש אזורי ביניים. יש תקופות. יש חיכוכים. לומדים זה את מסלולו של זה. דורכים זה לזה על האצבעות לפעמים. מותר. מיישרים הדורים. ממשיכים. עד ל"אאוץ´" הבא. יש לי חברה אחת טובה. אמרה לי אתמול משהו שנורא הרגיז. בלעתי. שתקתי. מילאתי את הלב שלי כעס. עדיין לא סיפרתי לה - אבל אספר. שווה לתת צ´אנס לחברות הזאת. שווה לתת צ´אנס לעצמי. לא סתם ככה בחרתי לי אותה, והיא אותי. אז היה חיכוך. קטן או גדול. שווה לנסות ללבן את זה. לא מיד לסגור את כל התריסים והחלונות, לשבת בפינת החדר, מצונפת, ולחשוב שאין איש בעולם שזכאי לאמונתך, ששוב טעית וכו´ וכו´. אפשר, כדאי, שווה
 
רבאק, עד מתי? רבאק, עד מתי? ../images/Emo72.gif

אולי בגלל שבעצמך אמרת פה אתמול לסמי בגילוי לב שאת לא מהצד של האנשים של סמי, נו בטח, זה הרי לא היה סוד שהעדפת את הדרך הקלה וצידדת פה תמיד בכמה אנשים רעים, בעיקר מנבלי-פה ומוחקים של סמי; - וגם בגלל שסמי רואה מה המסקנה הכואבת שיצאה לך לגבי כמה אנשים אחרי חשבון הנפש של יום הכיפורים - אולי בגלל זה סמי יגיד לך עכשיו כמה מילים דוגרי על השולחן, עוד לפני שאת הולכת לתקוע יתד לסוכה בשביל להזמין אותם שוב להיות אושפיזין שלך. אז ככה: כנראה שלא סתם יצאה לך השאלה הקשה הזו - "עד מתי?" - יש שאלות קשות שהאנשים זוכרים בתת-ההכרה שלהם עוד מהימים של בית הספר, בלי שהם ממש זוכרים את הפרטים הקטנים של ההקשר של אותם דברים, בדרך כלל הם רק זוכרים את הקונוטציה הקשה של הכותרת שכואבת להם. לכן - אפילו בלי לקרוא את התוכן של המילים שלה - כבר לפי הכותרת של ההודעה שלה - "עד מתי?" - כבר מזה סמי הבין מייד שמדובר במשהו לא לגמרי טוב, תיכף סמי יזכיר לך מתי בדיוק שאלו את השאלה הקשה הזו - ובדיוק באיזה עניין. מסתבר שהבעייה של האנשים הרעים כבר הטרידה מזמן את האנושות - וכמעט תמיד שאלו האנשים את השאלה הקשה הזו - אבל ממש כמו היום - זה תמיד קרה להם מאוחר מדי, אחרי ששילמו מחיר יקר. ******* הפעם הכי מפורסמת היתה כמובן זו מתהילים, אין הרי ילד שלא מכיר את השאלה הזו, "רבאק, עד מתי רשעים, אדוניי, עד מתי רשעים יעלוזו", כמובן שעד הערב טרם נתקבלה שום תשובה. יש עוד פסוק מפורסם שכל הילדים למדו בעל-פה שמתחיל במילים "הלנצח תאכלו חרב". מוזר שדווקא את החלק הראשון של הפסוק הם זוכרים - ואת החצי השני שלו - הם נוטים לשכוח, כי בדיוק שם שואל אבנר את יואב את המשך השאלה המתבקשת: "רבאק, עד מתי - עד מתי לא תאמר לעם לשוב מאחרי אחיהם?" סמי כבר סומך על ענת שהיא תבין בדיוק מי הם האחים האלה. וגם ירמיהו כבר נתקל בכל נביאי השקר האלה שניסו לסובב לאנשים את הראש, וגם הוא אמר "שמעתי, שמעתי... שמעתי את כל הנביאים הניבאים בשמי השקר לאמור: חלמתי, חלמתי..." וגם הוא שואל לגבי כל הדמויות האלה בדיוק את השאלה של ענת מהערב: "רבאק, עד מתי - עד מתי ... ניבאי השקר ונביאי תרמית ליבם?!" ויש עוד פסוק מפורסם שהמורה אמרה לילדים ללמוד בעל-פה - וגם מהפסוק הזה הם זוכרים משום מה רק את החלק הראשון שלו - ושכחו מהר את החלק היותר חשוב: זה קרה כשאליהו ניגש אל כל העם ושאל אותם דוגרי בדיוק את מה שסמי שואל היום את ענת: "רבאק, עד מתי - עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים?" סמי שוב מוכן להמר שגם כל אלה שאכן מכירים את הביטוי הזה - ואולי גם משתמשים בו - סמי מוכן להמר שהם אפילו לא זוכרים מה היו "שתי הסעיפים" הללו שאנשים מסויימים פסחו עליהם. התשובה העצובה מגיעה בהמשך אותו פסוק: "אם אדוניי האלוהים - לכו אחריו. ואם הבעל - לכו אחריו!". כדי שאף אחד לא יתבלבל פה לרגע מתוך השוונג של האינטימיות, סמי רק מבהיר שלא מדובר בבעל שהוא בעל של אישה - אלא בבעל שהוא נביא-בעל. במילים אחרות: מדובר באותן דמויות-חארטה, שהסתובבו בקרב העם וניסו לסובב לאנשים את הראש עם נבואות שקר וקישקושים אידיוטיים. האנשים שניסו למכור בלוף - ולא אמת. שקר - ורק מירמה. ******** אז זהו. שוב מסתבר שתמיד, לכל אורך ההיסטוריה, התעוררו האנשים תמיד מאוחר מדי. והנה - היום, סוף-סוף, זה מתפוצץ גם לענת בפרצוף. היום גם היא כבר מצטרפת לשאלת מיליון הדולר: רבאק, עד מתי?! מוגש כשירות לכל מי שלא יודעים עד מתי - אבל זוכרים אולי מ-מתי.
 
מר אמפנאדה היקר

אל תטעה - לא קראתי את מגילת סמי דלעיל , אז הרף מהמשפט הנלעג שנושאו מדוע טרחו לקרא אותך. וגם אלו הקוראים ,אזכירך כי גם את הפירסומות שלפני סרט קוראים אף כי הן מעצבנות , מייגעות ופעמים רבות מטופשות להחריד והקשר בינן לבין המציאות מיקרי בהחלט. עברתי ברפרוף על הפתיח שלך וחדלתי מייד עם העצמות עיני. קו מנחה אצלך הוא שאתה מתיימר להיות מומחה. ומהו מומחה ? מומחה הוא אדם שיודע את כל הסיבות מדוע דבר כלשהו לא יעבוד. וכן - זה בדיוק אתה. אתה , שהגיונך ה"בריא" הוא בסך הכל צירוף של כל הדעות הקדומות שלך , עד הגיעך לגבורות. שא ברכה מומחה והיה לנו בריא.
 
וכך אמר קוהלת

"החכם עיניו בראשו והכסיל בחושך הולך. מה שהיה כבר הוא, ואשר להיות כבר היה" (ג´ ט"ו) לא מכירה, לא יודעת, לא מבינה, אבל יש לי תחושה שטוב תעשה ענת אם תקרא שוב בתשומת לב את ההודעה של סמי. יש בה הרבה חוכמה.
 
את בטוחה?

אחותי - יקירתי, את בטוחה שאת לבד, בעת צורך בכתף לתמיכה, או בכל עת אחרת? אני, לשם הדוגמא, לשירותך, במידת האפשר. אוהבת, חיפושית
 
דעה אחרת

לכל אדם שנותן מגיע גם לקבל. זו בפירוש אינה צפיה מוגזמת! חבר שיודע רק לקחת ואינו יודע לתת-אינו חבר אמיתי. אבל אולי את לא יודעת לבקש? אולי את לא פתוחה לקבל?
 

מנמנמת

New member
ואולי לא היה זה חבר אמיתי

יחד עם זאת אסור לנו לתת מתוך צפיה לקבל. ואסור לנו לצפות לקבל בדיוק את מה שאנחנו נותנים. ודווקא אלה הטיפוסים הנותנים שמתאכזבים בסופו של יום. לכן - אם לא מצפים, לא מתאכזבים. וכל מחווה ו/או נתינה מהצד השני משמעה הפתעה לטובה. זו הדרך לעבור את מסלול החיים המפרך. לא לצפות!!
 
את בטוחה?

אחותי - יקירתי, את בטוחה שאת לבד, בעת צורך בכתף לתמיכה, או בכל עת אחרת? אני, לשם הדוגמא, לשירותך, במידת האפשר. אוהבת, חיפושית
 
למעלה