עד מתי?

[חיוכים 40]

תודה על התגובה התומכת../images/Emo39.gif

 

[חיוכים 40]

מנסה...

 

[EFRATY10]

זה מזכיר לי משהו שבחור חכם אמר לי פעם:

"החוק לא סתם משאיר את הילדים אצל האמא".

 

[קצין וגנטלמן היחיד]

חכם ?.... גאון הבחור...

 

[אופק דגנית]

נסי את זה..

לתת לילד את מה שיש..ולא את מה שאין כי כשהילד נמצא כל הזמן בתחושה שאופפת אותו.."שאין אבא"..החוסר ענק ומכאן ההשפעה על חייו.. לעומת זאת.. אם תראי לילד את מה שיש.. אותך את האחים את בן זוגך שנמצא שם..גם בשבילו את המשפחה הזו.. החוסר הזה של"אין אבא"..כבר לא יהווה גורם משקל חזק..לפחות לא כמו ששמים עליו את כל כובד המשקל.. מה שיש..לעומת מה שאין.. נסי.. זה עובד תמיד. מהיום חושבים אחרת..מתנהלים אחרת.. ומורדים מעל הילד כובד משקל אגב לא חושבת שיועצים ופסיכולוגים..יודעים טוב יותר מאיתנו ההורים...מה טוב לילד.. ילד זקוק לאבא..כמשהו בטוח בחייו תראי לו מקום בטוח אחר..אותך...את בן זוגך.. תני לו משהו אחר להישען עליו..

 

[חיוכים 40]

דגנית

ואו עם היית יודעת עד כמה נגעת... מגיל 0 מנסה לשדר לילדי אני פה ...(עקב המצב והנסיבות ) אין מישהו אחר. מאז שבן זוגי איתנו הם יודעים שגם הוא מוכן לעשות עבורם, ולא ע"מ למלא חסך... הבסיס של הילד קיים הבעיה היא שהילד זהה צריך את אבא ...ואני לא יכולה בשום דרך למלא את החלל...

 

[אופק דגנית]

יודעת.

ואני מרשה לעצמי לכתוב הכי חופשי.. לילד יש פצע..הפצע מדמם בכל פעם אכשהו מקלפים את הפצע..והוא שוב מדמם.. בכל פעם עולה הנושא של האבא.."לא רוצה אותי..לא בא אלי.. לא מתקשר.." ההתעסקות בנושא הזה..לעולם לא תגרום לפצע להבריא..ולהשאיר אולי צלקת ..קטנה.. לעומת זאת.. אפשר לקחת את הפצע..לחבוש אותו לטפל בו..להבריא אותו אכשהו..ולהשאיר רק צלקת.. בדרך שלך.. זה לקלף את הפצע שוב ושוב.. נכון.. בהתחלה אני כאמא שחושבת שאבא זה נופך חשוב בחיים שלהם..היתי "נלחמת".. אבל רק בהתחלה...ורק אם היתי רואה שזה נפל על אוזן קשובה.. לפעמים..הנזק של "הילד צריך אבא"..יהיה יותר גרוע..מהילד חיי בלי אבא.. חישבי על כך תרפי. גם את עצמך גם את הילד.. תנסי לפחות.. את זה את חיבת לא פחות לילד..תני לו מקום בטוח..אחר. הוא זקוק לזה לא פחות. אבא עם על הכבוד לאבא..זה לא כל ורק מה מה שהילד צריך.

 

[הנודניקית עם הקוקו]

אז זהו...

את לא אמורה למלא חלל... את יכולה,כומו אני תמיד אומרת... להראות לו את מה שיש...ואת מה שאין,לאט לאט ללמדו לשים בצד... סביר להניח זה יהיה שם תמיד...בצד... ובמרכז יהיה היש... זה הכי טוב שאפשר להשיג. מעולם לא הבטחתי גן של ורדים...אבל ת'ערוגה שבתחום אחריותי...עוזרת לה לפרוח. זה אפשרי,חיוכים...אנחנו הצלחנו.

 

[Lonely In Blue]

חבל...

חבל שלקחת את זה אישי, ואהבת את תגובות הפוצי מוצי. אם זאת היתה כל מטרתך, אכן חבל שהעלית את שאלתך לפורום. ובכל זאת... גם בלי לדעת אם את משקיעה בילדים או לא, וכמה את משקיעה בהם... זה ממש לא רלוונטי אם את רצה כל היום מחוג לחוג, מבשלת מטעמים של אימא ומבריקה את הרצפה כך שיהיה אפשר לאכול ממנה. גם לא משנה מה בדיוק המיוחדות של הילדים, ומה הקשיים איתם את מתמודדת. במלחמות, מפסידים שניים. והענין המרכזי בהודעתך, הוא שאת בוחרת להילחם עם הגרוש שלך. לצעוק, לערב פקידת סעד, לחשוב על לפנות לערכאות ( כאילו שמישהו מהערכאות יכול בכלל להועיל במשהו ), הן צורות של מלחמה. ובמלחמה הזאת, את מפסידה. את נותרת פגועה וכועסת וממשיכה להיות הורה יחיד. הגרוש שלך מפסיד. הוא מפסיד את ההורות על הילדים. והכי חשוב, הילדים מפסידים. הם מפסידים אבא. אולי לא מושלם. אולי עם הרבה פגמים. אבל אחד שלפחות מנסה להיות אבא. כתבת את המשפט המטופש : "ידעתי שברגע שיוולד לו עוד ילד זה יקרה שהקשר יעלם ויגווע". ואני שואל אותך, אם לא הייתם מתגרשים, והילד הנוסף היה איתך, גם היית כותבת את השטות הזאת ? ממתי בואו של ילד נוסף משנה משהו לגבי ילדים קיימים ? אני רק מקווה שהילדים שלך אינם שומעים את המשפט הזה ממך. אם כי אין ספק, שהגישה כולה מחלחלת אליהם. ערסlight הציע לך להשתמש באחד החיוכים שלך. הייתי ממליץ לך בחום לאמץ את הצעתו. אם לפרוט את זה למתכון : התקשרי לגרוש שלך. הזמיני אותו לקפה באחד מבתי הקפה השקטים, דברי איתו על חייו החדשים. גלי קצת אמפתיה על הקשיים שלו, והגידי לו... נורא חבל לי עליך. אתה תתעורר יום אחד ותגלה שפיספסת להיות עם הילדים שלך במשך כל הילדות שלהם. אתה יודע... השנים עוברות מהר, ובלי שתשים לב תראה פתאום שהם כבר גדולים, ולא מכירים אותך ואתה לא מכיר אותם. ( את הנורא חבל לי עליך - מאוד חשוב להגיד באינטונאציה הנכונה, לא בהתנשאות ולא בזלזול, ולא ברחמים, ולא בנזיפה חבוייה, אלא באמפתיה אמיתית ). ואם הדברים לא ישפיעו מיד, הייתי נותן לזמן לעשות את שלו. בלי לדרבן, בלי לנעוץ את הדורבנות בצידי גופו, בלי להצליף בשוט, בלי לצעוק "דיו,דיו". כתבת שהילדים בני שבע ושמונה וחצי, ושאתם פרודים שבע שנים. הרגשה של הורות אינה נוצרת בגלל הזרעון שעשה דרכו אל רחמך. היא נוצרת כאשר קמים באמצע הלילה, בבית המשותף, כי שומעים את הילד חולם. היא נוצרת כאשר מכינים לו את הסנדוויץ בבוקר ומקפיצים אותו לביה"ס. הגרוש שלך נאלץ לוותר על השלב הזה, ולקפוץ ישר לשלב של הורה הגר בנפרד מילדיו. קצת אמפתיה ( אמיתית ) בכלל לא תזיק לו. ואם בא לך לכעוס על מישהו דווקא, אין לי בעייה שתיכעסי עליי.

 

[ילוטייל]

התגובה שלך לונלי מחממת את לבי

אתה כל כך צודק. ילדים כשהם ישנים אצלי בבית זה אושר עילאי.

 

[ayb1]

אנסה לתת לך כיוון מעשי -משהו שקראתי כאן בפורם

חושב שאולי בזהירות רבה תוך התיעצות עם בעלי מיקצוע אולי תוכלי להביא לשינויי המיוחל. כתבה כאן אחת מחברות הפורם על חברה שלה, חברה שבעלה דאג לכל מחסורם הכלכלי אבל לא מעבר הבעל לא מוצא את הזמן הפנויי לילדים. באחד הימים היא יזמה איתו שיחה והציבה אותו בפני ברירה ואמרה לו "או שאתה מתפנה לפעילות עם הילדים כעת או שתאלץ לעשות זאת אחרי שניתגרש" וזה עזר, האסימון נפל והבעל פתר את בעית הקשר. חושב שגם את יכולה לנסות דבר דומה אחרי שלדברייך כבר ניסית הכל. דהיינו להיתיצב מול האב תוך העמדת הדברים בצורה ברורה או שאתה מקימם את הקשר הנידרש וניפגש עם הילד, לחילופין אם לא אני מעבירה את הילד לחזקה שלך והילד יהיה כל הזמן אצלך הברירה והבחירה היא שלך. כמובן את גם מוודא שהאולטימטום יגיע לידיעת בת זוגו החדשה. .כמו שכתבתי קודם זאת היא חרב פיפיות, לכן חובה להכין את הדבר היטב תוך התיעצות עם בעלי מיקצוע מתאימים בתחום,שיכוונו אותך איך לעשות זאת נכון. כמו כן לקחת בחשבון שהילד עלול לעבור לחזקת האב דבר שאולי גם נכון לילד יותר בהצלחה

 

[החתולית]

חיוכים, הניחי לזה ../images/Emo201.gif

זה קשה, זה מכעיס, זה מרגיז, זה עצוב מאד - אבל אין לך ברירה, אלא להניח לזה. כמו שכתבנו רובנו לג'סי רק השבוע - אי אפשר להכריח הורה למלא את תפקידו. מישהו אחר יגיד, שאי אפשר להכריח הורה למלא את תפקידו, כמו שאת רואה את התפקיד. נכון שהיה בריא יותר לילדים להיות בקשר רציף עם אביהם, אילו רצה בכך. אבל אני לא בטוחה שקשר כפוי יהיה בריא באותה מידה. עשי את שלך על הצד הטוב ביותר, והניחי לו להסביר הסברים כשיגיע הזמן לתת אותם. את האנרגיות השקיעי בילדים שזקוקים להן, ולא באבא שלהם שלא מגיב.

 

[EFRATY10]

אצלי אותו סיפור. מאז שנולד לגרושי ילד

מנישואיו השניים הוא מחפף בסדרי ראייה לבן שלנו. הוא רואה אותו אולי פעם בשבועיים. וזה מאוד חסר לבן שלי.

 

[קצין וגנטלמן היחיד]

../images/Emo20.gif שיהיה לך רק טוב..../images/Emo24.gif