עד מתי?

דניאל ושאר המגיבים לי

קראו שוב מה שכתבתי. דיברתי על חלק מהתשובות, חלק קטן, לא על כולן. עד כאן? לא התכוונתי לתשובות שאתה לא אוהב אבל מהן אתה יכול ללמוד משהו. אלה - תמיד וולקאם מבחינתי. מהן גם אני לומד. התכוונתי לתשובות שהן פטיש בראש נטו. מה לעשות, היו גם כאלה. אליהן התייחסתי בלבד. כל השאר - ברור. מסכים איתך, עם זואי, קוקו וכו. קוקו הגדירה את הסוג הזה יפה. זה מה הרגיש לי, זה מה אמרתי. ואם מכאן יחשבו אחד או שנים עוד פעם אחת לפני ה'שלח' - וואלה, היה שווה.
 
רובם גברים ? ספרת ?? ../images/Emo12.gif

אבל מסכים איתך, שכדאי לחשוב פעמיים מה לשתף בפורום, ומה לא.
 
שלי 9

 

ערסlight

New member
עד מתי

את כל השגיאות עשית כבר. עוד אחת שהצדק בכיס שלה. הבעיה המרכזית בסיפור הזה זו את. לדעתי, עשית כבר המון נזק. להבין שהאקס הוא לא נתין שלך תהיה פריצת דרך דרמטית בשבילך ובשביל הילדים. תרפי קצת.
 

ערסlight

New member
אבא

אני סבור שאני אבא בסדר. [ולא בגלל שהאמא אומרת, זה פשוט לא רלוונטי] זה ביני לבינם. בכדי שהאב יבוא לביטוי ככזה נדרשים תנאים של תחושת בחירה ורצון טוב ולא בכי, צעקות, עו"ס וכאלה. נסי אולי את אחד מ-40 החיוכים שלך.
 
תחושת בחירה

הצחקת אותי ממתי הורות היא בחירה, כן לפני שהזרע נכנס לביצית, זו הבחירה היחידה בהורות, מאותו רגע זו חובה ועבודה קשה,במיוחד כשמדובר על ילד מיוחד, ולא על ילד רגיל.
 

maof

New member
חיוכים ../images/Emo39.gif

יש כאלה שחיים על פי שטנץ' מסוים, וברגע שהמוצר לא יוצא מושלם (לפי דעתם) הם טוענים שהשבלונה לא תקינה. זכרי...לא החזקים שורדים אלא הגמישים במחשבתם
מעוף
 

טנדו 2

New member
חיוכים

גם אם להיות מחוייב,זו בחירה... גם אם לעבוד קשה...זו בחירה... במיוחד כשמדובר בנפשות,בכל גיל שהוא ... כדי להיות ילד מיוחד,אין חובה לתיוג מהספרות המקצועית.כל ילד הוא מיוחד...גם ה ' רגיל ' . תרפי תרפי זו גם עצתי. קחי אחריות ותעשי לביתך... במקום הזה של הבחירה שלך להרפות, שם יקבלו הילד המיוחד והרגיל,מענה לצרכיהם הרגשיים. (מנסיון)
 

ערסlight

New member
בחירה

הורות היא בהחלט בחירה - עובדה. יש הורים שנוטשים, יש אבות נעלמים, יש ילדים שנמסרים לאימוץ וכל הסיפורים שאנו שומעים. את מתכוונת למחויבות. ומחויבות באה מבפנים זה לא משהו שאפשר להכריח מישהו מבחוץ להיות בה. אפשר להבין שאת מרגישה שהחיים הקשו עלייך ושזה לא פייר שאת נקרעת והוא "חפשי ומאושר". היית רוצה שיתחלקו איתך בקושי. מה יותר טבעי מהאבא לכך. אבל זה שאת רוצה אומר רק שזה מה שאת רוצה. לא מילימטר מעבר לכך. לדעתי, ההתנגדות שלך להפנים את זה היא היא המוקד של הבעיה שגורמת לך כלכך הרבה תוספת סבל וכאב.
 

ילוטייל

New member
ערס צודק

אני עושה דברים עם ילדיי רק מבחירה בלי התחשבות בשעות ימים כסף וכו'. ברגע שיתנו לי הוראות כמו שאת רוצה אפסיק לשתף פעולה. כשאני בוחר לעשות משהו אני גם נהנה מכל רגע.
 

עף1

New member
פשוט לא מצליח להבין

את כל אלה שלא הפנימו שהן גרושות. כל הזמן עסוקות בלעשות חשבונות אם טוב לו, אם הוא עם מישהי אחרת או לא. די, מספיק, תרפו כבר. התגרשתן, הוא לא רואה את הילדים? מה לעשות? לדעתכן הוא חרא? מה לעשות? די כבר תרפו ממנו, הוא רוצה לחיות את חייו כמו שהוא מוצא לנכון. אין לו קשר עם הילדים? - הלוואי ויכולתי לשאול אותו ולשמוע מה הוא אומר, אם יש לך קשר לזה.
 

Lonely In Blue

New member
עזוב... לה...

העיקר הוא... שההתנגדות שלה להפנים את זה, היא היא המוקד של הבעיה שגורמת לילדים כל כך הרבה תוספת סבל ותסכול.
 

דגיגית33

New member
ערס....

לפי דבריך כבר שפטת אותה.... יש לך מושג קלוש מה זה אומר להיות אמא 24/7? לספוג לא רק את הקשיים שלה, אלא גם את כאבי ילדיה? כשלמעשה יש שם אב? לא, אני בטוחה שלא, נכון, אי אפשר לחייב, מסכימה עם זה, אבל אם נעשה נזק הוא של שניהם.
 

דגיגית33

New member
רק אל..

רק אל תתקוף, לא אומרת שהיא בסדר גמור, קשר עם אב לא יכול או אמור לבוא מתוך כפיה לחץ או ניהול של האם. ובכל זאת... יכולה להבין כמה קשה לראות את הילדים כמהים לאבא, וסובלים מחוסר ידיעה מתי הוא יבוא.
 

n o g a1

New member
כאשר

עושים את אותה פעולה שוב ושוב אין שום סיבה לצפות לתוצאה אחרת! מכוון שאין דרך לגרום לגרוש שלך דבר , אין לך מנוס מלבחור : 1. להשאר בתיסכול ולהעבירו לילדים. 2. להרפות לגמריי ולהבין שזה לא בשליטתך באופן מוחלט וחד משמעי , לראות את עצמך כשלם , כהורה שלם לילדים כשאת עושה את המיטב שאת יכולה במסגרת העומד לרשותך והוא (הגרוש) שלו עושה את המיטב שלו (מדברייך רחוק מלהיות לשביעות רצונך) אך זהו מה שהוא יכול כרגע. להפחית את רמת התיסכול שלך , תקנה לך , במידה לו מבוטלת סוג של עוצמה שהרי אינך מנתבת אנרגיות לכוונים בהם אין ביכולתך לעשות דבר. את בוחרת!
 
למעלה