עד מתי עגלה?

shan26

New member
עד מתי עגלה?

הקטן שלי בן שנה וחצי+, ואוהב את העגלה שלו. ביום יום אנחנו לא משתמשים הרבה - בבוקר אצל המטפלת וכשהם יוצאים לפארק הם יוצאים בעגלול (שני ילדים באותו גיל). אחה"צ יוצאים לגינה עם תלת אופן. אבל כשרוצים ללכת לקניון או לסידורים אני שמה אותו בעגלה, וכשאנחנו אצל ההורים אנחנו לוקחים איתנו את העגלה אז אם הולכים לטייל או לגן שעשועים זה גם בעגלה. השאלה שלי היא- האם להגיד תודה על מזלי הטוב שמוכן להיות בעגלה שזה מאד נוח לי, או שהוא כבר בגיל שצריך לצאת החוצה פשוט בהליכה? חשוב לציין שהוא מפותח היטב מוטורית, וכשאנחנו בפארק הוא רץ המון ומשתולל כך שלא נראה לי שחסר לו אימון מוטורי, אבל אולי מבחינה חינוכית? כי למשל, כשהיה קטן יותר כל פעם שהייתי מרימה אותו בידיים והולכת לאורך זמן, היה מבקש ללכת לבד, אבל בחודש האחרון הוא דווקא מעדיף על הידיים ואפילו מבקש, אז אולי זה אומר שהוא יתחיל "להתעצל"? (לי כמובן, יותר נוח שהוא על הידיים כשמגיעים למטפלת או יוצאים ממנה, כי כך יש פחות עיכובים... אבל זה מרגיש לי לא במקום בגילו). אגב, אני מאמינה גדולה במרפי, כך שסביר להניח שעכשו משכתבתי את השאלה, היא הופכת למיותרת כי מחר הילד יתחיל לשנוא את העגלה שלו...
 
תגידי תודה על מזלך הטוב

שירה לא מוכנה כמעט אף פעם לשבת בעגלה מאז גיל שנה.
 

UmaGuza

New member
עד מתי שנוח לכם

כל זמן שזה נוח לשני הצדדים אין סיבה לוותר על עגלה, בטח שלא בגיל שנה וחצי.
 

פלגיה

New member
כתבתי על זה פעם

אבל אין לי כוח לחפש עכשיו. בקצרה - הליכה של פעוטות שונה משמעותית מהליכה של אנשים מבוגרים. אנשים מבוגרים הולכים כדי להגיע. פעוטות הולכים כדי ללכת, וזה לרוב במעגלים סביב מבוגר שנמצא במקום אחד. אם את הולכת התמונה הצפויה היא שהוא יידבק אלייך וירצה על הידייםץ זה לא פינוק, זה באמת קשה. לכן כל עוד הוא מוכן להיות בעגלה בזמן הליכה שלך ליעד כלשהו - תני לו בכיף. בנושא האימון הפיזי, שהוא חשוב, אני מניחה שהשהות בגן המשחקים מספקת הרבה הליכות בשבילו. בדרך לגן השעשועים יש מקום לשיקול דעת. לא בטוח שחשוב להגיע דווקא לגן כדי לשחק. אפשר גם לשחק בדרך, לתת לו ללכת ולהסתובב כרצונו (כמובן על המדרכה ומתוך השגחה) וכשמגיעים לגן המשחקים - מגיע הזמן לחזור הביתה
 

UmaGuza

New member
../images/Emo207.gif אשמח לדעתך לגבי הליכות קצרות ופינוק

הבת שלי בת שנתיים, כשאנחנו מתוכננים לצעוד אנחנו תמיד לוקחים עגלה/אופניים, בדיוק מהסיבה שאני לא מצפה ממנה לצעוד ולא רוצה שטיול יגמר על הידיים, הבעיה שבהליכות קצרות (למשל מהחניה למעלית או ממקום למקום בגינה) היא רוצה כמעט תמיד על הידיים, לפעמים אנחנו מתעקשים והיא מתרצה, לפעמים פשוט לוקחים אותה (בעיקר אם ממהרים), אבל לפעמים זה מגיע ממש לעימותים. בדיוק היום אחר הצהריים היתה לנו תקרית מאוד לא נעימה בגינה, התכוונו לאיזור מסויים (מרחק של כ-30 מטר) התעקשתי לא לקחת אותה על הידיים והיא לא הסכימה ללכת בשום ואופן והשתטחה על הדשא בבכי, התיישבתי במרחק מה ממנה ומדי פעם קראתי לה וניסיתי לשדל אותה לבוא, לפחות עד אלי. היא לא הפסיקה לבכות במשך עשר דקות, אפילו שראתה שאני לא מתכוונת לוותר, היא היתה ממש בהיסטריה. בסוף לקחתי אותה אלי וחיבקתי אותה ולקח לי כמה דקות טובות להרגיע אותה. אני לא חושבת שזה נובע ממקום של בדיקת גבולות של גיל שנתיים, אני באמת חושבת שהיא עייפה אחרי הגן, מצד שני אני לא מסוגלת לקחת אותה על הידיים כל הזמן ואני גם לא חושבת שזה נכון בגילה (שוב, אנחנו מדברים על מרחקים של 20-30 מטר). אשמח לתובנות
 
למעלה