עד למטה.ט'

[נולדת מחדש1]

עד למטה.ט'

אני מותשת. אני לחלוטין מרגישה שאני מוכנה למות. אין לי מושג בפני מי לפרוק הכל, לבכות, לצעוק אמא שלי כועסת עליי אם אני אומרת שאני עצובה אז מאז אותה פעם רחוקה שהיא צרחה עליי החלטתי שמעכשיו איתי הכל בסדר. היא אמרה לי שאחותי חותכת את הרגליים. אני יודעת שקשה לה. שאין לה מה לאכול. ואני מנסה לתת ממה שיש לי. אני יודעת שכואב לה ואיך אני יכולה להגיד לה שגם לי כואב? חברה הכי טובה שלי נכנסה להיריון וממש בימים האלה בתהליך הקשה הזה של הפלה אז אני מנסה להראות חוזק עבורה כי מספיק יש לה את הכאב הזה על הראש והלב. כל היום הייתי במיטה, לא מסוגלת לצאת מהשמיכה. ויצאתי פעם אחת כדי ללכת לאנשהו. אני מנסה להישאר כאן בשביל 3 האנשים שיקרים לי ובגלל כל הסבל שעושים לבעלי החיים אולי אצליח לשנות משהו כאן ההחלטה מושכלת. אבל אין לי מושג איך לקיים אותה אני עייפה

 

[ג ר נ י ו ם]

אבל את עושה יותר מרק "להישאר כאן"

את נותנת מעצמך, ואולי לפעמים נותנת מעצמך יותר מדי, נותנת מעצמך כשלך אין מקומות לשאוב מהם. את יודעת, זו השאלה הרגילה שלי, מה קורה עכשיו בטיפול? (יש טיפול?) מחבקת.

 

[נולדת מחדש1]

..........

אין טיפול בנתיים...הפסיכיאטרית המתוקה מהמרפאה רצתה לתת לי פסיכולוגית לא לטיפול קצר :"אחת הטובות שלנו" ומה זה הערכתי אותה אבל זה לא יצא מבחינת זמנים.... אז אני מחכה לתשובה מהמרפאה פה בעיר למרות שיש בה סטודנטים לעבודה סוציאלית בגילי ואם ישייכו לי אחד כזה שלא מבין כלום מהחיים שלו אז אני ככל הנראה לא אלך.

 

[ג ר נ י ו ם]

מה? את רצינית??

הציעו לך טיפול עם אחת הפסיכולוגיות הטובות במרפאה ולא קיבלת אותו בגלל ש"לא יצא מבחינת זמנים"??????? יו קאנט בי סיריוס. בחייך. תשני את הזמנים שלך ופור גודז סייק, תעשי ניסיון אמיתי להציל את חייך.

 

[נולדת מחדש1]

אוקיי וואו.

אני לא יכולה לעשות לי אווטינג ולכן כתבתי :"בעיה בלוח זמנים". אם זה היה אפשרי הייתי הולכת בלי לחשוב פעמיים. ניסיון אמיתי? באמת גרניום? ומה זה כל מה שאני עושה עכשיו נראה לך? משחק?

 

[ג ר נ י ו ם]

ממש לא

אבל השילוב של הסירוב (כן, סירוב) לקבל טיפול מ"אחת הטובות שלנו" עם ההצהרה "אם ישייכו לי אחד כזה שלא מבין כלום מהחיים שלו אז אני ככל הנראה לא אלך" נראה לי מסוכן עבור מצבך הנפשי. אני לא יודעת עלייך הרבה מעבר להודעות קורעות הלב שאת כותבת כאן כבר המון המון המון המון זמן, ועיקרן תמיד בעיני הוא כמה את לא מוחזקת, והנה מוצעת לך אפשרות להחזקה ("אחת הטובות שלנו") ואת מסרבת, או לא מצליחה לסדר את החיים שלך כך שזה יתאפשר, ש - כן, ניסיון אמיתי לחיות את החיים שאת רוצה לחיות - יתאפשר. את יודעת, אולי זאת רק אני שככה ההיררכיה של החיים מסודרת אצלה - קודם טיפול, אחר כך כל השאר. אולי אני משליכה מעצמי, כי אצלי בלי טיפול (והכי טוב שאני יכולה להגיע אליו, הכי משמעותי) אין "כל השאר". אולי אצל אחרות יש ואני סתם משליכה מעצמי. ממש לא התכוונתי שעכשיו את משחקת. התכוונתי שאת מסרבת לסדר את החיים שלך כך שתהיה אפשרות שבעוד כמה חודשים תכתבי כאן הודעות אחרות כי סופסוף תהיי מוחזקת בטיפול. אפשרות - אין כאן שום ודאות. אבל לסרב לאפשרות כזאת? להסתכן שיתנו לך איזה סטודנט אידיוט (או סתם בעל כוונות טובות שלא מבין שום דבר, כמו שאמרת), זה לקחת סיכון גדול מדי לדעתי (שוב, לדעתי, שמכירה אותך רק מכאן ולא יודעת שום דבר על חייך מחוץ למסך). אז לא משחקת, אבל כן, לוקחת סיכון שבעיני הוא פשוט גדול מדי, וכן, לא עושה מספיק עבור עצמך. לדעת כותבת אחת בפורום, לא משנה מה צבעה, אוקיי? זה לא כאילו יש לי איזו סמכות להגיד משהו מעבר לדעתי. מקווה שהסברתי את עצמי.