לא רק פנים יפות
New member
עד כמה להקריב?
כבר הייתי פה כמה פעמים עם הקשר הטלנובלי שלי , יש לי הרגשה שבתקופה קשה זאת אני הולכת להפוך לחברה קבועה למדי :\
אז אימא שלו הספיקה ללכת ולחזור מבית החולים. 7 גידולים על אישה שמעשנת כבדה מאוד שהתחילו להתפשט בראות ובכבד בין היתר, גם אם זה לא סרטן ,אין יותר מדי אופטימיות. כך או כך עד סוף השבוע נדע שיגיעו תוצאות הביופסיה.
אהובי שלי מנסה לשמור על פסון בשביל אחיו הצעיר, זה לא בדיוק הולך לו.
הוא לחוץ, מההכרות שלי איתו, הוא לחוץ מאווווד. לא שאני מאשימה אותו, פעם המליון בערך שהחיים שומטים לו את הקרקע מתחת לרגליים.
הוא ניסגר בפני, אני מקבלת ממנו תשובות קצרות בסגנון של "אני בסדר" שאחריו שתיקה ארוכה. בימים האחרונים זה גם כעס, שאני מכירה אצלו, מסוג הדברים שאולי הדבר הכי קרוב שאני יכולה להשוות אותו אליו זה PMS, עם משהוא במצב רגיל היה מעצבן אותו קצת עכשיו זה מעצבן יותר. אני צופה את זה ומגיבה אליו בהתאם ובסבלנות שזה קורה אבל הפעם אני באמת שלא יודעת.
אני סטודנטית לעיצוב בסיום שנה ב'
אני בהתחלה של הגשות, מבחנים פרזנטציות וכו.. ואם זה לא מספיק, הזמנת עבודת קונדיטוריה מהצד שקבעתי כבר לפני חודש ואין מצב שאני מבטלת בשלב הזה
מיותר להגיד שאין לי זמן לנשום שלא נדבר על לבוא אליו להיות תמיכה פיזית לידו שזה מאוד מאוד חשוב לו. אני דוחה את ההגעה אליו בגלל דברים שאני לא יכולה לעשות שאני אצלו (כי אם היה מדובר באיזשהי עבודה על המחשב או מבחן ללמוד אליו זאת לא היתה בעייה). מיותר להגיד שאני כמובן עושה את כול מה שכן אפשר לעשות במרחק, מתקשרת מדברת איתו, מבררת באינטרנט דברים על המצב שלו. אני מנסה להדגיש עד כמה שאפשר שאני פה, ואני לא בורחת, ואני אשאר איתו באש ובמים. אבל קשה לו עם זה שאני לא לידו פיזית במצב הזה. האם אני אנוכית שאני שמה את הלימודים שלי קודם? האם אני צריכה לזרוק את הכול בשם התמיכה בבן הזוג שלי?
איך אני עוזרת לו להיפתח אלי? איך אני מקלה עליו את המשא הכבד שנופל עליו?
כבר הייתי פה כמה פעמים עם הקשר הטלנובלי שלי , יש לי הרגשה שבתקופה קשה זאת אני הולכת להפוך לחברה קבועה למדי :\
אז אימא שלו הספיקה ללכת ולחזור מבית החולים. 7 גידולים על אישה שמעשנת כבדה מאוד שהתחילו להתפשט בראות ובכבד בין היתר, גם אם זה לא סרטן ,אין יותר מדי אופטימיות. כך או כך עד סוף השבוע נדע שיגיעו תוצאות הביופסיה.
אהובי שלי מנסה לשמור על פסון בשביל אחיו הצעיר, זה לא בדיוק הולך לו.
הוא לחוץ, מההכרות שלי איתו, הוא לחוץ מאווווד. לא שאני מאשימה אותו, פעם המליון בערך שהחיים שומטים לו את הקרקע מתחת לרגליים.
הוא ניסגר בפני, אני מקבלת ממנו תשובות קצרות בסגנון של "אני בסדר" שאחריו שתיקה ארוכה. בימים האחרונים זה גם כעס, שאני מכירה אצלו, מסוג הדברים שאולי הדבר הכי קרוב שאני יכולה להשוות אותו אליו זה PMS, עם משהוא במצב רגיל היה מעצבן אותו קצת עכשיו זה מעצבן יותר. אני צופה את זה ומגיבה אליו בהתאם ובסבלנות שזה קורה אבל הפעם אני באמת שלא יודעת.
אני סטודנטית לעיצוב בסיום שנה ב'
אני בהתחלה של הגשות, מבחנים פרזנטציות וכו.. ואם זה לא מספיק, הזמנת עבודת קונדיטוריה מהצד שקבעתי כבר לפני חודש ואין מצב שאני מבטלת בשלב הזה
מיותר להגיד שאין לי זמן לנשום שלא נדבר על לבוא אליו להיות תמיכה פיזית לידו שזה מאוד מאוד חשוב לו. אני דוחה את ההגעה אליו בגלל דברים שאני לא יכולה לעשות שאני אצלו (כי אם היה מדובר באיזשהי עבודה על המחשב או מבחן ללמוד אליו זאת לא היתה בעייה). מיותר להגיד שאני כמובן עושה את כול מה שכן אפשר לעשות במרחק, מתקשרת מדברת איתו, מבררת באינטרנט דברים על המצב שלו. אני מנסה להדגיש עד כמה שאפשר שאני פה, ואני לא בורחת, ואני אשאר איתו באש ובמים. אבל קשה לו עם זה שאני לא לידו פיזית במצב הזה. האם אני אנוכית שאני שמה את הלימודים שלי קודם? האם אני צריכה לזרוק את הכול בשם התמיכה בבן הזוג שלי?
איך אני עוזרת לו להיפתח אלי? איך אני מקלה עליו את המשא הכבד שנופל עליו?
ואני בטוחה שהוא מעריך את מה שאת עושה בשבילו! וכמו שאמרתי לך גם בפעם הקודמת אין משהו אחר לעשות חוץ מלתת לו אהבה וחום והבנה כמה שיותר, ואת עושה את זה מעולה ותמשיכי ככה, אל תזרקי הכל, קודם כל את לא צריכה ודבר שני זה רק יקשה עליו יותר כמובן.. אם הוא יראה שבגללו המצב שלך מידרדר הוא ירגיש אשמה על זה שבגללו את עזבת את עצמך.. תאמיני לי זה לא מה שהוא רוצה או צריך..! תעשי כמה שאת יכולה אבל לא לפגוע לך בחיים בשום פנים ואופן לא..
