עד כמה להסתמך על אינטואיציה אימהית

[אופהעוגות]

עד כמה להסתמך על אינטואיציה אימהית

בתי "תחגוג" 4 חודשים עוד שבוע וכבר כמעט שבועיים מבקשת שאעזור לה לשבת = ברגע שאני אוחזת בידיה היא מרימה את עצמה עד לישיבה. אני לא עוזבת את ידיה, הילדה מבסוטה! אחרי כמה דקות אני משכיבה אותה חזרה. מקריאה בפורום ובאתרים של המומחיות הבנתי שהדבר לא רצוי ואף אסור. הלוגיקה שלי אומרת שאם התינוקת לא היתה מוכנה לכך היא לא היתה יוזמת את זה או לחילופין היתה מתלוננת. מתי עליי לסמוך על הדיאלוג שביננו והאינטואיציה שלי כאמא שנמצאת מרבית שעות היום עם התינוקת ומתי עליי להקשיב לעצת המומחה? כמובן שהשאלה שלי לא מתייחסת רק לעניין הישיבה אלא לכל שלב התפתחותי אחר. עבורי זאת דילמה אמיתית...

 

[אורלי צלאל]

האינטואיציה האימהית מנצחת ../images/Emo106.gif

 

[הפוך עם ראש כפול]

לדעתי כל מומחיות התנועה כאן יהיו נגד העניין מה גם שהיא "מתיישבת" עם שרירי בטן ולא כמו שאמורים, תוך הנחת הישבן במהלך זחילה. היא צעירה מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד לכך.

 

[ענת סימון]

התשובה שלי

אין בעיני תנועה שהיא אסורה לגמרי נהדר לשחק עם ילד ולזרום איתו מה שאני מבקשת מהורים הוא לשים לב לאיזון במידה ומדובר על ילדה שגם שוכבת על הבטן בקלות ומזדקפת משכיבה על הבטן ומתפתחת גם בכיוונים אחרים אז אין בעיה גם עם המשחק הזה במידה ומדובר על תינוקת שמסרבת לשכב על הבטן ומעדיפה מצב ישיבה על מצבים אחרים אני מציעה להימנע מישיבה ולהרגיל למנחים אחרים גם כשאני אומרת להימנע מישיבה אפשר להימנע מטרמפולינה סלקל הרבה ישיבה בעגלה אבל עדיין אפשר לתת את שעת המשחק שאתן נהנות ממנה כי הנאה ותקשורת בין הורה לילד הם דבר חשוב מאד בקיצור איזון היא מילת המפתח להנות ביחד ממשחקי תנועה זה מצויין

 

[רחלי דרור]

אופהעוגות

זה אכן לא מולץ לעשות ל את זה. זו אינה התישבות אלא גירוי רפלקסיבי לכיפוף. זה כמו האחיזה של תינוק בן יומו - אם תכניסי חפץ או אצבע לכף ידו הוא ילפות אותו לא בגלל שהוא רוצה לאחוז אלא בגלל שכפות הידיים של ילוד נוטות להיות מאוגרפות. אנחנו רוצים פעילות רצונית ואקטיבית ולא תנועה רפלקסיבית ואוטומטית. לא יגרמו נזקים מפעם אחת ביום שתעשי לה את זה מצד שני זו לא תנועה שתתרום לה ללימוד התיישבות. אני מסכימה מאוד עם הלוגיקה שלך , תינוק לא עושה לעצמו דברים שפוגעים בו אך במקרה הזה היא לא עושה זאת לעצמה. אם לא תתני לה ידיים באופן זה היא לא "תתישב" בלי לשים לב כאשר את מכניסה את האבעות שלה לכף ידה את מגרה לה רפלקס לא רצוני לכיפוף מלא של כפות הידיים-המרפקים הכתפיים והגו מה שנראה כמו התיישבות. * בטיפת חלב ובבדיקה התפתחותית עושים את "התרגיל" הזה כבדיקה לשליטת ראש. אבל כבדיקה חד פעמית ולא כפעולה חוזרנית במהלך היום. באופן כללי אני מאוד בעד אינטואיציות של הורים, ילד בריא ותקין יעשה בסוף את כל מה שהוא צריך לעשות. התרגיל הספציפי הזה לא עוזר לה, הוא לא הורס שום דבר אך יכול מעט להפריע . במקרה הספציפי הזה היתי ממליצה להמנע. רחלי דרור פיזיותרפיסטית התפתחותית BPT,MSC [email protected]

 

[אורלי צלאל]

האינטואיצייה האימהית

היא ידע שמגובה בביטחון בריא ביכולת שלנו, האימהות, להגיע להחלטות לגבי גידול הילדים שלנו. האינטואיצייה מוזנת ומתפתחת, באופן תמידי, ממידע רלוונטי שאנו צוברים בדרך - אם מהמשפחה והחברים ואם ממומחים ובעלי מיקצוע.

 

[ענבל שמיר]

ואני אומרת....

אני חושבת שבחיים בכלל (לא רק באימהות) כולנו מסתמכים במידה מסויימת על האינטואיציה. זה טוב ובריא, וזו דרך מצויינת לקבל החלטות בתנאי אי-ודאות. מצד שני, לא כדאי להתעלם מאינפורמציה, וכשיש קונפליקט או התלבטות (כמו במקרה שציינת), חשוב לעשות בחירה מושכלת מתוך השילוב של אינפורמציה ואינטואיציה. ועוד עניין - את כותבת: "הלוגיקה שלי אומרת שאם התינוקת לא היתה מוכנה לכך היא לא היתה יוזמת את זה או לחילופין היתה מתלוננת". דעתי היא שכיצורים אנושיים אנחנו לא תמיד בוחרים לעשות את מה שהכי טוב עבורנו. לא אנחנו ולא הילדים שלנו. בואי נחשוב על מקרה של אמא שנוהגת לתת לתינוקה ללקק שוקולד בגיל 4 חודשים כדי להרגיעו, או אבא שמרדים את הילד כל לילה עם בקבוק שוקו בפה (במקרה שתי הדוגמאות שנתתי הן מתחום התזונה...). אני יכולה לומר לך ש-99% מהילדים/תינוקות יהיו מרוצים מה"סידור" הזה, ועדיין זה לא אומר שזה מקדם את האינטרס שלהם מבחינה בריאותית. אני אמנם לא פסיכולוגית, אבל אני מאמינה שהרבה הרגלים הרסניים שלנו בחיים או בחירות לא נכונות נעשות מתוך "ברירת מחדל" או היעדר אלטרנטיבה. אנחנו יודעים מה צריך לעשות ומה אסור לעשות, אבל בהיעדר אלטרנטיבה, אנחנו נופלים שוב ושוב לאותם דפוסים. כך גם במקרה שאת מתארת: כדי למנוע את התחושה שלך שאת מחסירה ממנו חוויה או שאת מונעת את הדיאלוג בניכם, במקום למנוע ולחסום את התנועה שהוא מבקש לעשות, הציעי לו אלטרנטיבה. הניעי אותו, געי בו ופתחי אותו לאפשרויות נכונות יותר שעדיין לא התנסה בהן. כך את לא חוסמת, אלא מציגה אפשרות אחרת. סמכי על הגוף שלו, שכאשר תוצג לו אלטרנטיבה נעימה, בריאה ואפקטיבית יותר, הוא יבחר בה. אני חושבת שזו שאלה יותר פילוסופית/חברתית מאשר שאלה מוטורית, לכן בחרתי להתייחס רק לפן הזה של הדברים. את הדעה שלי בפן המוטורי של העניין את בטח מכירה. ענבל

 

[אופהעוגות]

תודה רבה לכל המגיבות,בהחלט עזרתן לי!