עד כמה הילדים שלכם מלכלכים את הבית?

[astrid2]

תודה!

לא ביקשתי עצות לא כי אני חושבת שאני יודעת הכי טוב, סתם כי אני באמת לא מסוגלת עכשיו להכיל את זה... ועל כל עצה יהיה לי להגיד "כן, אבל..." אני באמת זקוקה רק לניחומים

 

[אמא של תהלולי]

לחלוטין מובן!!

ראיתי שכתבת שאת עוברת הנחיה של אדלר ( מה שהמנחה שלך חושבת על רולידר אני חושבת על רולידר ואדלר חחח

)
אני עובדת בגישה אחרת בהנחיית הורים והדבר הראשון והכי חשוב הוא לתת לאדם מה שהוא צריך ומבקש, במקרה שלך רק תמיכה וקבלה של הרגש.
ברגע שתרצי עצות אין לי ספק שתבקשי

 

[astrid2]

מה הגישה שלך בהנחיית הורים?

סתם מעניין אותי. ברור לי שאת לא יכולה לשפוך פה את כל התורה, אבל אשמח אם תכתבי בתמצות, אם זה אפשרי.

 

[אמא של תהלולי]

התפתחותית רגשית

להבדיל מהתנהגותית של אדלר ורולידר
אם יצא לך להיתקל בספר "איך לדבר כך שילדים יקשיבו ולהקשיב כך שילדים ידברו"
אז זה...

 

[הירושלמית מירושלים]

אש"ת-האם את מכירה את "הורות כמעשה ניסים"?

של שי אור?

 

[אמא של תהלולי]

כמובן שאני מכירה

איזו מן מנחת הורים הייתי אילולא הייתי מעורה בכל הספרות העכשווית?

אני מאוד אוהבת את מה שיש לו להגיד, עם הרוב אני מאוד מסכימה יש כמה ניואנסים שאני לא רואה איתו עין בעין, אבל בגדול מאוד אוהבת את הרעיונות והגישה.

 

[הירושלמית מירושלים]

האמת שלא ידעתי שהוא ספרות עכשווית

חשבתי שמדובר בספר סופר אזוטרי ולא מוכר, נתקלתי בו במקרה אצל מכרה ומעולם לא ראיתי ולא שמעתי עליו לפני זה.

 

[אמא של תהלולי]

בואי נגיד שלא תמצאי אותו באקדמיה

אבל הרעיונות שבו מאוד תואמים את גישתו של חיים גינות
ד"ר נויפלד
מרשל רוזנברג ועוד גדולים

 

[יהלום29]

מלכלכים ברור, אבל בצורה שונה

כלומר, כן יש לי חול בכל הבית. כן יש המון צעצועים בכל מקום,
כן יש פירורי אוכל תמידיים מתחת לשולחן במטבח.
אבל זה בגדר הנורמלי בעיניי.
אצלי אין אוכל מחוץ למטבח, ומי שמנסה פשוט לוקחת ממנו.
חפצים שלי זה מחוץ לתחום לחלוטין. הם יודעים יפה מאד שאסור (לפעמים כמובן הם מנסים אותי) אבל כתבו לך פה, זה הרבה גבולות.
לא כתבת בן כמה הילד, אבל גבולות זה עבודה אינסופית פחות או יותר..

 

[shibolet101]

חופשי מלכלכים

הגמדה שלי בת שנה ושבע (היום) ואם אני לא אחריה בשבע עניים תוך שניה הבית נראה כמו אחרי הוריקן
המזל היחיד אצלנו זה ששיפצנו דירה בדיוקלפני שהיא נולדה ולמרות חיבתו הגדולה של בעלי לריהוט מעץ מלא (אגב השולחן האינדונזי שלך) הטלתי וטו וכל הריהוט בביץ פורמייקה ככה שפחות כואב הלב כשהיא עושה בו שמות כי קל לנקות
ואצלנו כמובן שיש גם שלושה חתולים יקרים שעוזרים לה ככה שאם כבר יצא שהיא עשתה קצת פחות בלאגן מישהו מהם יעזור להשלים את החסר
בקיצור הכל אצלך נורמלי
עכשיו כשאת יודעת את זה ויכולה להתאושש כשתהיי מוכנה לעצות תשאלי כי גם כאלה יש לי כמה

 

[סימון בוליבאר]

לא מלכלכים אף פעם. הבית תמיד מבריק

שלושה ילדים בני שש, ארבע וחצי, שנתיים וחצי.
חוזרים מהגן ישר אומרים לי "רגע אמא אל תציעי לנו עדיין כריך, אנחנו הולכים קודם לרחוץ ידיים".
לפי האוכל הקטנה מבקשת "אמא תני לי בבקשה ממך כפית, אני לא אוכלת בידיים בשום אופן ואחרי שסיימתי אני בשום אופן לא מורחת את כל שאריות הגבינה על השיער ולא זורקת את הצלחת על הרצפה".
בסוף הארוחה הגדולים בכלל לא מתחילים להציק אחד לשני, למשוך אחד לשני את הצלחת, להעיף מזלגות באוויר ולהעביר שאריות אוכל מעל הראש של הקטנה. לא ולא! הם אומרים לי "אמא יקרה סיימנו את הארוחה אנא ממך הפני אותנו לפעילות הבאה".
במהלך כל אחר הצהריים כל אחד מסתובב עם סמרטוט רצפה קומפלט וכשנחה עלינו הרוח הם עושים גם פאנלים וכיורים.
כשאני מבקשת לאסוף צעצועים מייד כולם עונים לי במקהלה נלהבת "כן אמא!" ובמהירות האור תיק תק אין יותר לגו על הרצפה.



... ובחזרה למציאות: שלושה ילדים בגיל הגן. הבית כולו ג'יפה שאין לתאר, בלגן אטומי, חתיכות צעצועים בובות ומשאיות בכל מקום, פעם ביומיים הם עוד מוכנים לקנות את המשחק שאני משווקת להם "מי אוסף הכי הרבה הכי מהר" וגם אז כעבור שבע דקות גג את כבר לא יכולה בכלל להיזכר שאי פעם אספו פה משהו כי ישר כל הרצפה מתכסה מחדש. לא יודעת אם זה מנחם או עוזר במשהו... אבל לפחות *אני* מרגישה יותר טוב שאני לא היחידה

 

[MotheRonit]

חחח גדול. אבל חייבת לספר לך משהו

שבבית שאני עובדת ענין שטיפת הידיים מוטמע כל כך חזק אצל הילדים (מודה שלא עבודה שלי

) שלפעמים אני אומרת להם "הולכים לאכול" והם מתקנים אותי עם סימן קריאה "הולכים לשטוף ידיים ואז לאכול" וכמה שאני מנסה להסביר שזה מובנה בעניין הם לא מבינים...

 

[סאמר38]

ברור שמלכלכים

אם זה חול שנופל להן מהכיסים או שהן מטיילות עם שלוקים בבית וזה מטפטף....
או קורנפלקס שנישפך.... ובנוסף יש לנו שני כלבים גדולים שמלכלכים לא פחות
אני הפסקתי להילחם בזה ומנקה כשיש לי זמן ורוב הזמן עושה את עצמי לא רואה את הליכלוך...

 

[פרפרי אהבה]

והנה הסיבה שאני שונאת עבודות נצנצים

בדיוק לפני כמה ימים נתתי על הראש לסייעות שלי על זה שהן לא מסדרות כל הזמן וכשילדים נכנסים יש בלאגן בזמן פעילות הבוקר. יש 4 שולחנות פעילות ומבחינתי חייבים לסדר-אם ילד קם ולא החזיר את הכסא או אם נפלו חלקים של משחק-צריך כל הזמן לשים לב ולהרים כי אחרת זה נראה רע ואז אין מצב שזה יסקרן את הילדים ויגרה אותם לשחק ולהתנסות.

ולגבי הוריקינים-בואי נאמר שלא רציתי לדרוך יותר על האצבעות הקטנות של הסייעות שלי אחרי שנגמרה חגיגת שבועות וכל הריצפה הייתה מלאה במעדנים/יוגורטים, עוגת גבינה מרוחה, מיץ ענבים שנשפך ועוד כל מיני....

 

[davka1]

אפשר הערה?

ממש לא נעים לי לקרוא את הלכלוכים שאת כותבת לעיתים קרובות על הסייעות שעובדות איתך, במיוחד כשהליכלוכים האלו מטרתם להאדיר אותך.
תחשבי על זה.

 

[פרפרי אהבה]

אלה לא לכלוכים, אלא דברים שחשובים לי

ומדגישה בפני הצוות.
אין לי שום צורך להאדיר את עצמי-אני מי שאני ולא צריכה להוכיח שום דבר לאף אחד, בטח שלא פה.

תודה וחג שמח

 

[MotheRonit]

כפול בפנים:

חייבת לשאול - הם אוהבים לנקות? יש גיל שזה בשבילם משחק, נכון?
כי אחרת אני לא יכולה להסביר למה בולי רבה איתי על הסקוצ'
ומודה שאם הם מלכלכלים אני מעבידה אותם לנקות ומודה שזה נראה כמו פרעה ובני ישראל אבל הערך החינוכי עולה.... עולה על העבודה שבדרך כלל אני צריכה לנקות אחריהם בכל מקרה... כמובן כשהם לא רואים
+
אז כאמור כשהם מלכלכים אני מכריחה אותם לנקות והם יודעים "נשפך? מנגבים" וכבר די עושים את זה בעצמם. אבל אני מרגישה שהם לומדים שהמשוואה כל כך פשוטה לתפעול "אה התלכלכך? לא נורא. מנקים". שהם לא ילמדו מזה להשתדל/לטרוח לא לכלכך להבא... האמנם?

הדבר היחיד אגב שהם לא מנקים זה את הרצפה אחרי האוכל. במיוחד אם היה קוסקוס. מי שהמציא קוסקוס לא היו לו ילדים

ושוייץ. השבוע אחת הגדולות הייתה אצלי ומשהו התלכלך לה ואפילו לא הנדתי עפעף, לא עשיתי פרצוף ולפני שבכלל הספקתי להגיב היא אמרה "אני אנקה" וניגשה למטלית וניקתה. אח שלה אגב גם שוטף כלים

 

[mitmit11]

הם לא מנקים. הם לא מנגבים. הם מורחים....

 

[MotheRonit]

אבל זה לא בשביל באמת שיצא נקי

זה בשביל האקט החינוכי,לא

מניסיון אני יכולה להגיד שאחרי כמה שנים הם באמת מנקים, או שאולי צריך פשוט לחכות כמה שנים ופשוט אז להגיד להם לנקות

 

[BlackUnicorn]

היי לך

אני רוצה לעשות הפרדה בין מלכלכים למבלגנים...
לבלגן - קרי להוציא צעצועים לכל מקום, זה משהו אחד ואפשר לטפל בזה ע"י זה שבמשך תקופה כל פעם מוציאים צעצוע אחד ומחזירים מיד אח"כ יחד איתם. נועה כבר למדה את הרעיון. נכון, לרוב היא לא מחזירה לבד אבל יש פעמים שכן, וגם אם לא אז כשאני מבקשת ממנה היא עוזרת, וזה כבר עושה הרגשה הרבה יותר טובה.
ללכלך זה משהו אחר - אני חופרת לה במוח שציורים - רק על הנייר. כל מה שקשור לצבעי ידיים - היא תמיד מבקשת ממני מראש ויש לה בחוץ שולחן שמחכה לה - כל מה שמלכלך - בחוץ ומיד אחרי זה הולכים לשטוף ידיים ואם יש צורך אז גם אמבטיה.. גם לך יש את הפריווילגיה של חצר אז אני ממליצה בחום.
אבל בעיקרון - לא מלכלכים, אמא לא מרשה ושום דבר שהוא מאוד מלכלך לא בהישג יד, גם לא עם שרפרף (אולי תקחי את השרפרף שלא יהיה בהישג יד? ), או שאני מחביאה בכל מיני מקומות שלא תמצא.

מה שכן, בשורה התחתונה - אם אני מנסה להתעסק בעניינים שלי ולהשאיר אותה לבד - הבית יהיה הפוך. זו מעין דילמה - או שאני יחד איתה בעניינים ואז הבית יהיה מסודר כי אנחנו מסדרות תוך כדי, או שאני מתעסקת בעניינים שלי ואז יש לי בלאגן לסדר אח"כ. זה לחלוטין תלוי מצב רוח אצלי, ואני מסוגלת להשאיר את הבית מבולגן לפעמים יומיים שלושה עד שמגיע הסופ"ש ואז מסדרת הכל בבת אחת.