עד כמה אתם משתמשים בהומור בהנחיות שלכם?

[רוח מדבר]

עד כמה אתם משתמשים בהומור בהנחיות שלכם?

השמועות במשך שנים אמרו שבנדלר דגם את פרנק פראלי, אשר עשה תראפיה פרובוקטיבית
בנדלר אף פעם לא אישש את השמועות הללו - אך אפשר לראות את ההשפעה של פראלי
על צורת עבודתו של ד"ר בנלדר.

במיוחד באימרה האהובה עליו: "אני עושה NLP תחת שני עקרונות:
1. אם שווה לעשות את זה
2. אם זה לא כיף, זה לא שווה לעשות את זה"

האם אתם משתמשים בהומור ובשנינות בהנחיות שלכם?
אם כן, האם באופן ספונטני או מובנה, כחלק מהתהליך שאתם מעבירים את הלקוח?

קדימה הצלוח'ס
מיקי

 

[ommerl]

כן ולא...

יש אצלי הרבה מקום לחוש הומור, באופן ספונטני ותלוי בלקוח.

כתבתי בכותרת "כן ולא" כי אני לא משתמש בחוש הומור ככלי. כלומר, אני לא מתכנן להשתמש בחוש הומור מראש ואין לי טכניקות או דברים קבועים שנועדו להצחיק או משהו כזה..

אני כן מאפשר אווירה פתוחה עם חוש הומור בהתאם ללקוח. אני יכל באותה מידה לא לאפשר את זה ולהיות רציני כל הזמן... אני בוחר שכן לאפשר.

אני חושב שמבחינה טיפולית זה נהדר. זה גם טוב בשביל הרפאור וגם עוזר למנוע מהלקוח להתרסק לסטייט שלילי (כמו התפקיד של הניתוקים הרבים שיש בטיפול בפוביה).

 

[רוח מדבר]

אכן הומור זה כלי נפלא

אם יודעים להשתמש בו בצורה הנכונה.

לקראת הסמינר של ניק קאמפ שאני הולך לעבור, ככל שאני קורא יותר על השיטה שלו והשיטה של פרנק פראלי, כך אני יותר ויותר מגלה שזה ממש ממש מתאים לי צורת העבודה הזו.

מכיוון שרוב העבודה שלי בדרך כלל היא יותר שיחתית ופחות טכניקות מובנות (כמו בתחילת הדרך) למרות שאני עדיין משתמש בהן מפעם לפעם, אני מאוד נהנה מהרעיון של שיחה מאולתרת (לכאורה) אשר יוצרת התגרות שיחתית שנונה ודרך זה עובדת עם הלקוח על הלכי הרוח שלו.

יש כמה הדגמות מגניבות של ניק קאמפ ושל פראנק פראלי ביוטיוב

 

[ommerl]

ראיתי כמה הדגמות כאלה

אם אתה מתכוון ל-פרובוקטיב תראפי

התגלגלתי מצחוק

אני לא יודע אם אפשר ללמוד את זה ממש כטכניקה.. זה נראה לי עניין של אופי. אם אתה לא אדם מצחיק אני לא יודע איך אתה יכל לעשות את זה...

אבל למדתי מזה המון. הוא למעשה מוציא את האדם מהסטייט השלילי ומגחיך אותו בדומה למיטוט אסטרטגיות ב- NLP.

 

[ommerl]

**מגחיך את הסטייט לא את האדם**

 

[רוח מדבר]

ניק קאמפ דגם אותו והבנה שיטה

מובניית לעשות את הדברים הללו.

זו הגדולה של השיטה של ניק קאמפ - ה Provocative Change Works
PCW

או כמו שאני קורא לזה בעברית: התגרות שיחתית שנונה

הוא משלב בזה NLP וטכניקות של מהפנטים.

 

[אריק ברץ]

נראה לי

שבשביל להיות פארלי צריך לפתח אישיות של אדם שאומר דברים בוטים כי זה מי שהוא, ואי אפשר להתעצבן עליו.

עבדתי פעם עם איש מכירות שעשה משהו דומה - הוא היה ברגעים בשיחה שואל שאלות מאד אינטימיות - ואני מתכוון מאד אינטימיות. הלקוח הפוטנציאלי נשאר במצב שבו שתי אפשרויות - אפשרות אחת היא לצעוק על איש המכירות השמן והבוטה הזה ולהעיף אותו מהמשרד שלו, והאפשרות השניה היא לקבל את הסיטואציה כמות שהיא ולענות על השאלה. הגדולה של אותו איש מכירות היא לקלוט את הלקוח ולחזות שהוא יבחר באפשרות השניה (בשנה שעבדנו ביחד לא העיפו אותנו).

פארלי (וראיתי הרבה דוגמאות שלו, כולל סרטים מהקורס שלו) היה אדם שמנמן וזקן שכשמישהי אומרת לו שהיא לא מרגישה נאהבת אז הוא אומר לה "זה ברור, איך מישהו יכול בכלל לאהוב אותך" באינטונציה ושפת גוף כזו שגורמת לה להכחיש מיד את מה שהוא אומר, לתפוס את עצמה, ואז לצחוק על כל הסיטואציה במקום לפרוץ בבכי.

אני לא אומר שזה לא מדהים - אני חושב שזה דורש די הרבה fine tuning.

-- אריק

 

[רוח מדבר]

את זה אמרו גם על מילטון אריקסון

עד שדגמו אותו.

וגם על דויד גרוב, עד שדגמו אותו.

ועכשיו גם על פראנק, עד שדגמו אותו (-;

מיקי

 

[אריק ברץ]

וזה שדגמו את אריקסון

אומר שזה קל להיות אריקסון?

זה רק אומר שזה אפשרי, אם אתה מוכן להשקיע.

-- אריק

 

[רוח מדבר]

נכון - רק שאלו שתי טענות שונות

הטענה: זה אפשרי, אם אתה מוכן להשקיע"
והטענה: "צריך לפתח אישיות של אדם שאומר דברים בוטים כי זה מי שהוא, ואי אפשר להתעצבן עליו"

הן שונות בצורה משמעותית! (תרתי משמע) אחת מהשניה

הראשונה, פותחת אפשרויות
השניה, מצרה אותן

בחוויה שלי בכל אופן

 

[ommerl]

אני לא מכיר ספציפית את המודל שלו

אבל במודלינג לא מעתיקים אחד לאחד את הבן אדם אלא רק את המרכיבים שהובילו לתוצאות שרוצים לחכות.

יכל להיות שבמהלך המודלינג אדם יגלה שתכונה זו או אחרת, בולטת ככל שתהיה, היא רק תכונת אישיות שלו ואינה תורמת לתוצאה שרוצים לחכות.

(אני לא אומר שככה זה במודל שלו)

 

[רוח מדבר]

 

[אריק ברץ]

למה מצר?

אם תשקיע מספיק ותיכנס לתפקיד תפתח את האישיות הזו.

-- אריק

 

[רוח מדבר]

אני מסכים עימך

כל מה שאמרתי שלשני המשפטים יש קונוטציות שונות, משקל שונה, חוויה אחרת מצורפת להם. . זה הכל