אנונימיות אופטימית
New member
עד כה קראתי אבל מרגישה צורך לשתף
אז מאיפה להתחיל... זה סיפור ארוך (לצערי)
מנסים ברוטו כבר 3 שנים.
הריון ראשון ביוכימי - נגמר מהר (הצלחנו אחרי 10 חודשים באופן טבעי לאחר שהתחלנו עם מקלות ביוץ, בניסיון הראשון עם מקלות ביוץ הצלחנו - מאוד ממליצה דווקא לעומת חוות דעת של רופאים)
הריון שני שהגיע מהר אחרי הראשון - רק הפרש של מחזור אחד... אולטראסאונד ראשון - הרופאה לא מבינה מה היא רואה בכלל...ולא ציינתי עדיין אבל יש הפרשות חומות כל הזמן... חשד להריון חוץ רחמי - מיון - במיון רואים משהו ברחם ונותנים לזה עוד שבוע כי אולי זה הריון צעיר... שבוע אחרי חוזרים לרופאה אחרי שבוע לחוץ במיוחד וקשיי נשימה קלים - חשד להריון מולארי - מיון - אשפוז מיידי - גרידה - חולשה ואשפוז לעוד יום (כל זה 4 ימים לפני יום הולדת 28 שלי... כיף). אחרי כמה שבועות מקבלים את התוצאות וזה אכן היה הריון מולארי מלא - למי שלא מכירה (מאחלת שלא תכירו לעולם) - אחרי הריון מולארי שבעצם לא מתפתח עובר אלא רק תאי שילייה - צריך להימנע מהריון במשך שנה!! (שכנענו את הרופא להקטין את הזמן הזה ל-8 חודשים)
מאז ההריון המולארי עברנו שמונה חודשים עם גלולות למניעת הריון (לגמרי סוריאליסטי לאור העובדה שאנחנו כל כך כמהים להריון המיוחל), לאחר מכן עוד כמה חודשים של נסיונות טבעיים שלא צלחו (כמובן עם מקלות ביוץ מאחר ואלו עזרו לנו מאוד בפעמיים הראשונות).
התחלנו בירורים - יועץ גנטי, בדיקות קרישיות תקינות, הרכב הורמונלי, צילום רחם, בדיקות זרע והכל תקין!
אבל מה... מחזור יחסית חלש מאז הגרידה של ההריון המולארי - תמיד ציינתי זאת לרופאה ולכן גם שלחה לצילום רחם אבל יצא תקין (בערך - כי לקח המון זמן לצד ימין להתמלא והייתי בכאבי תופת...).
אחרי הזרעה אחת על בסיס ביוץ טבעי הרופאה שלי היתה בחו״ל וניצלתי את ההזדמנות להחליף רופאה למנהלת מרכז הפריון - ההחלטה הטובה ביותר עד כה.
היא שלחה אותנו להיסטרוסטוקופיה אבחנתית שאכן איבחנו הידבקויות ברחם בצד ימין (כנראה תוצאה של הגרידה). מכאן - היסטרוסטוקופיה ניתוחית ואז עוד אחת אבחנתית והכל תקין! סוף סוף! אחר כך ניסינו 4 חודשים לבד וכשלא הצלחנו התחלנו הזרעות עם זריקות הורמונים.
הזרעה ראשונה לא צלחה - אכזבה ענקית - אם הכל תקין - למה לוקח כל כך הרבה זמן?!?!
הזרעה שניה - השקענו וגם קיימנו יחסים באותו ערב, שבועיים אחרי - בדיקה ביתית חיובית - דמעות של אושר (כבר שנתיים לא ראינו בדיקה חיובית!!).
אולטראסאונד ראשון - 4 שבועות אחרי ההזרעה - לא רואים דופק עדיין - עובר קטן מאוד אבל יש שק שנראה תקין, חלמון תקין ועובר!!! (זה מרגש עבורנו כי פעם קודמת לא ראו כלום!! ומאוד פחדתי מהריון מולארי נוסף) - יש קצת הפרשה חומה - נותנים חיזוק לתמיכה וזריקת פרוגרסטרון וחוזרים אחרי שבוע - העובר גדל קצת אבל עדיין מאוד קטן ואולי רואים דופק - כלומר - האבחנה היא דופק בספק. החרדה לא יורדת וצריך למשוך עוד שבוע! (איך? לא ברור אבל גם השבוע הזה עובר לו....).
שבוע אחרי - יום לפני יום הולדת 30! מתפללים למתנה שתאפשר לנו לחגוג כמו שצריך.. ומקבלים אותה!! יש דופק! הרופאים ישר ראו את הדופק של העוברון הקטן שלנו - איזו הקלה - איזו שמחה - חוגגים יום הולדת הכי שמח בחיים שלנו.
שלושה ימים אחרי - הפרשה חומה.... אמרתי שאני חייבת להיות רגועה אז קפצתי למרכז לבריאות האישה ועשינו בדיקה.
מכאן כבר הסוף די ברור כי אחרת לא הייתי משתפת כאן (כל כך חיכיתי לשתף בסיפור ההצלחה שלי כדי לתת תקווה לאחרות שהיה להן מסע לא קל של מולה או הידבקויות... אבל לצערי לא הפעם).
לא היה דופק. הייתי לבד כי בעלי היה בדרום באותו היום. ההורים הגיעו להיות איתי עד שהוא חזר.
בכיתי יומיים... חזרנו לעוד בדיקה אצל הרופאה שלנו כדי לוודא שלא היתה טעות ואכן אין טעות. עצוב, כל כך עצוב. וגם כעס! כמה חוסר מזל וצירופי מקרים סטטיסטיים אפשר?!?! (למי שתוהה - אין קשר בין המקרים...).
אז זהו, אתמול היינו במיון נשים, ציטוטק, כאבים, דימום.
היום קמים ליום חדש, אופטימי, מקווים שהכל יצא ולא נצטרך עוד פעולות משלימות.
מחכים לנסיון הבא.
ורוצים להתחיל ביחד עם הניסיון הבא גם דיקור שאולי יעזור לגוף שלי לתת תמיכה טובה יותר לעובר הבא. (אם יש המלצות - אשמח לשמוע - אני בכללית)
תודה על ההקשבה ובהצלחה לכולנו.
אז מאיפה להתחיל... זה סיפור ארוך (לצערי)
מנסים ברוטו כבר 3 שנים.
הריון ראשון ביוכימי - נגמר מהר (הצלחנו אחרי 10 חודשים באופן טבעי לאחר שהתחלנו עם מקלות ביוץ, בניסיון הראשון עם מקלות ביוץ הצלחנו - מאוד ממליצה דווקא לעומת חוות דעת של רופאים)
הריון שני שהגיע מהר אחרי הראשון - רק הפרש של מחזור אחד... אולטראסאונד ראשון - הרופאה לא מבינה מה היא רואה בכלל...ולא ציינתי עדיין אבל יש הפרשות חומות כל הזמן... חשד להריון חוץ רחמי - מיון - במיון רואים משהו ברחם ונותנים לזה עוד שבוע כי אולי זה הריון צעיר... שבוע אחרי חוזרים לרופאה אחרי שבוע לחוץ במיוחד וקשיי נשימה קלים - חשד להריון מולארי - מיון - אשפוז מיידי - גרידה - חולשה ואשפוז לעוד יום (כל זה 4 ימים לפני יום הולדת 28 שלי... כיף). אחרי כמה שבועות מקבלים את התוצאות וזה אכן היה הריון מולארי מלא - למי שלא מכירה (מאחלת שלא תכירו לעולם) - אחרי הריון מולארי שבעצם לא מתפתח עובר אלא רק תאי שילייה - צריך להימנע מהריון במשך שנה!! (שכנענו את הרופא להקטין את הזמן הזה ל-8 חודשים)
מאז ההריון המולארי עברנו שמונה חודשים עם גלולות למניעת הריון (לגמרי סוריאליסטי לאור העובדה שאנחנו כל כך כמהים להריון המיוחל), לאחר מכן עוד כמה חודשים של נסיונות טבעיים שלא צלחו (כמובן עם מקלות ביוץ מאחר ואלו עזרו לנו מאוד בפעמיים הראשונות).
התחלנו בירורים - יועץ גנטי, בדיקות קרישיות תקינות, הרכב הורמונלי, צילום רחם, בדיקות זרע והכל תקין!
אבל מה... מחזור יחסית חלש מאז הגרידה של ההריון המולארי - תמיד ציינתי זאת לרופאה ולכן גם שלחה לצילום רחם אבל יצא תקין (בערך - כי לקח המון זמן לצד ימין להתמלא והייתי בכאבי תופת...).
אחרי הזרעה אחת על בסיס ביוץ טבעי הרופאה שלי היתה בחו״ל וניצלתי את ההזדמנות להחליף רופאה למנהלת מרכז הפריון - ההחלטה הטובה ביותר עד כה.
היא שלחה אותנו להיסטרוסטוקופיה אבחנתית שאכן איבחנו הידבקויות ברחם בצד ימין (כנראה תוצאה של הגרידה). מכאן - היסטרוסטוקופיה ניתוחית ואז עוד אחת אבחנתית והכל תקין! סוף סוף! אחר כך ניסינו 4 חודשים לבד וכשלא הצלחנו התחלנו הזרעות עם זריקות הורמונים.
הזרעה ראשונה לא צלחה - אכזבה ענקית - אם הכל תקין - למה לוקח כל כך הרבה זמן?!?!
הזרעה שניה - השקענו וגם קיימנו יחסים באותו ערב, שבועיים אחרי - בדיקה ביתית חיובית - דמעות של אושר (כבר שנתיים לא ראינו בדיקה חיובית!!).
אולטראסאונד ראשון - 4 שבועות אחרי ההזרעה - לא רואים דופק עדיין - עובר קטן מאוד אבל יש שק שנראה תקין, חלמון תקין ועובר!!! (זה מרגש עבורנו כי פעם קודמת לא ראו כלום!! ומאוד פחדתי מהריון מולארי נוסף) - יש קצת הפרשה חומה - נותנים חיזוק לתמיכה וזריקת פרוגרסטרון וחוזרים אחרי שבוע - העובר גדל קצת אבל עדיין מאוד קטן ואולי רואים דופק - כלומר - האבחנה היא דופק בספק. החרדה לא יורדת וצריך למשוך עוד שבוע! (איך? לא ברור אבל גם השבוע הזה עובר לו....).
שבוע אחרי - יום לפני יום הולדת 30! מתפללים למתנה שתאפשר לנו לחגוג כמו שצריך.. ומקבלים אותה!! יש דופק! הרופאים ישר ראו את הדופק של העוברון הקטן שלנו - איזו הקלה - איזו שמחה - חוגגים יום הולדת הכי שמח בחיים שלנו.
שלושה ימים אחרי - הפרשה חומה.... אמרתי שאני חייבת להיות רגועה אז קפצתי למרכז לבריאות האישה ועשינו בדיקה.
מכאן כבר הסוף די ברור כי אחרת לא הייתי משתפת כאן (כל כך חיכיתי לשתף בסיפור ההצלחה שלי כדי לתת תקווה לאחרות שהיה להן מסע לא קל של מולה או הידבקויות... אבל לצערי לא הפעם).
לא היה דופק. הייתי לבד כי בעלי היה בדרום באותו היום. ההורים הגיעו להיות איתי עד שהוא חזר.
בכיתי יומיים... חזרנו לעוד בדיקה אצל הרופאה שלנו כדי לוודא שלא היתה טעות ואכן אין טעות. עצוב, כל כך עצוב. וגם כעס! כמה חוסר מזל וצירופי מקרים סטטיסטיים אפשר?!?! (למי שתוהה - אין קשר בין המקרים...).
אז זהו, אתמול היינו במיון נשים, ציטוטק, כאבים, דימום.
היום קמים ליום חדש, אופטימי, מקווים שהכל יצא ולא נצטרך עוד פעולות משלימות.
מחכים לנסיון הבא.
ורוצים להתחיל ביחד עם הניסיון הבא גם דיקור שאולי יעזור לגוף שלי לתת תמיכה טובה יותר לעובר הבא. (אם יש המלצות - אשמח לשמוע - אני בכללית)
תודה על ההקשבה ובהצלחה לכולנו.