גבר שנכשל בחלק הזה יכול בהחלט להיות בדיכאון
ולהרגיש שלא בא לו לצאת מהמיטה - אבל אז אמא שלו תכין לו מרק טוב כמו שהוא אוהב, חברים שלו ינסו לעזור במציאת עבודה אחרת, אשתו תמשיך לנקות את הבית ולנסות לעודד אותו, ובקיצור - בדרך כלל יעמוד לרשותו מעגל חברתי שיסייע לו לצלוח את המשבר. גם אם לא יצליחו לסייע לו, אף אחד לא יאמר שהוא אינו ראוי לחיות בעולם הזה רק כי הוא לא מטפל בילדים שלו כמו שצריך.
ובכל זאת החלאה הולך ורוצח. לא אחד, לא שניים, אלא זו תופעה ממש.
אישה שמרגישה לא טוב ויש ילדים בבית - מי לוקח אחריות על הטיפול בהם? לרוב, אף אחד. את מכירה אמא שתיצור קשר עם רשויות הרווחה ותאמר "קחו לי את הילדים, אני בדיכאון ולא רוצה לטפל בהם?"
את מכירה סביבה שתקבל אמירה כזו?
ואני לא מגן על ההתנהגות שלה. לא כתבתי שאם מישהי בדיכאון, זה לגיטימי מצידה לרצוח את הילדים שלה. אני רק מבחין בין מצבים שהם לכל הדעות שונים.