עד איזה גיל הנקתם

עד איזה גיל הנקתם

את ילדכם? אני פשוט סובלת מכאבים כבר כמה ימים והחלטתי לאט לאט להתחיל ולעבור לבקבוק. רגשי האשמה שלי כל כך עזים וכל כך קשה לי להפסיק אבל פשוט אין לי ברירה.
רציתי לדעת באיזה פורמולה משתמשים בארץ? האם יש משהו מיוחד לפגים? אשמח לעזרה בנושא.
 

קרן פ

New member
אני שאבתי חלב עד ליום שהם השתחררו

בבית כבר לא היה לי כוח.. ולפעמים עד היום ( כבר בני 6 חודשים ) יש לי עוד ייסורי מצפון.. בארץ משתמשים בדר"כ בנאושור סימילאק, שתוכלי לקרוא עליו בהודעות הקודמות בנושא. בהצלחה, קרן
 
../images/Emo65.gifאוייייי הנקה הנקה , נושא כאוב

אני לא הנקתי את 2 בניי. עם מאור מאוד רציתי להניק ושהגעתי לראשונה לפגייה אמרו לי לא להתחיל וגם לא לשאוב ( בדיעבד אני יודעת שלא נתנו לו הרבה סיכוי לשרוד ). עם אופק, חיכיתי 9 חודשים ( כן כן 9...
)לחוויה מתקנת בנושא ההנקה אבל קרה לי דבר מאוד מוזר.... בפעם הראשונה שנכנסתי לתינוקיה כדי לקחת את אופק ולהניק אותו, הרגשתי תחושת דחייה מאוד חזקה מכל הנושא ולא יכולתי אפילו לנסות. ככה שילדיי גדלו וצמחו על תחליפים למינהם
כל שנבקש לו יהי...
 
אני הפסקתי להניק מאוד מהר

נו..בחייכם. אבל בנוגע לפורמולה- השתמשנו בגלל פליטות באינפמיל איי.אר. הרבה זמן, והיום אנחנו אוכלים כמו כולם!!!
 
רגשי אשמה עזים ביותר ושואבת כבר

7 חודשים!!! לפעמים אני משתעשעת עם בעלי לגבי רעיונות לגמילה אבל בפועל כמה שזה מעצבן, גוזל זמן ויוצר סבב יום סביב זה- אני עוד לא מוכנה להפסיק (אולי בבקו"ם). הנסיכה בנתיים לא מתלהבת בכלל מאוכל מכפית אז עם לקוחה כ"כ נאמנה יש לי עוד תמריץ....
 

ayelet i

New member
אויש, כמה שהשאלה שלך במקום...

כאמור נועם לא יונקת ואני שואבת. אבל מה? בשבועות האחרונים היא דורשת המון תשומת לב - היא אוכלת כל שעתיים בערך, לפעמים מעט יותר - כולל בלילה. בנוסף, מאד מאד קשה לה להרגיע את עצמה ולהרדם - כך שהיא המון על הידיים. רק לצורך המחשה - בשבוע האחרון ישנתי שעה וחצי בכל לילה. והלוואי והייתי מגזימה... במשך היום אני בקושי מצליחה לשאוב - כי התנומות שלה קצרות מרגע שאני מורידה אותה מהידיים. בלילה, כשכבר מתפנות לי שעתיים לשינה (בין האכלה אחת לשניה - כולל הרדמה...) אני מבלה חצי שעה בשאיבה - ע"ח זמן שינה יקר מפז... (וכששעתיים זה כל מה שיש לי לישון - חצי שעה זה המון!) כואב לי, נוזל לי, קשה לי. אני עסוקה כל הזמן בחישובים של מתי יצא לי לשאוב - וכשהיא נרדמת ואפילו לכמה דקות אני רצה ומתחברת למשאבה, מפסיקה כשהיא מתחילה לבכות, מרדימה, רצה שוב למשאבה וחוזר חלילה. במקום לנצל את זמן השינה היקר שלה למנוחה - אני מוצאת את עצמי עייפה עוד יותר... מסתם אי נוחות שקשורה לשאיבה (איתה לא היתה לי בעיה להסתדר) השאיבה הפכה לסיוט. אני בוכה המון - כי קשה ככה וקשה לקבל את ההחלטה להפסיק. אתמול נשברתי סופית - קניתי כרוב והחלטתי לייבש את החלב. מאתמול אני לא מפסיקה לבכות. כואב לי - פיזית ונפשית - אבל אני פשוט לא מסוגלת. כל כך מבינה על מה את מדברת כשאת מדברת על רגשי אשמה. אולי כשיעברו הכאבים ואני אצליח לישון יותר, להיות רגועה יותר - יעלמו רגשות האשמה. כל כך מקווה... אני משתמשת בפורמולה רגילה - לא מיוחדת לפגים. לא רואה שום צורך, גם רופאת הילדים של נועם לא, כך שבנושא הזה לא יכולה לעזור לך.
 
אוי כמה שאני מבינה אותך

אני יושבת וקוראת ומרגישה כאילו אני רשמתי את הדברים האלה. אני גם שואבת חלב למאי והרגשתי שאני פשוט משועבדת למכונת שאיבה, עד שיש לי רגע פנוי אז אני צריכה לשאוב אחרת מאי תתעורר וכל כולי שקוע רק בה וכשהיא ערה אז אם יש לה מצב רוח היא מוכנה לא להיות על הידיים וקצת לשחק אבל אם לא היא חייבת להיות על הידים. למזלי מאי אוכלת בדר"כ כל 4 שעות ולפעמים כל 3. התחלתי להוריד האכלות ככה שאני נותנת לה פעם בקבוק ופעם שאיבה. כל כך קשה לי עם זה אבל עדיף לי שאני יהיה רגועה וסובלנית ולא עצבנית כי הבת שלי אני בטוחה זקוקה יותר ליחס שלי מאשר לחלב שלי אני חושבת שזה יותר חשוב שאני יהיה סובלנית כלפיה כי היא זקוקה לחום ואהבה. אני בטוחה שרגשות האשמה שלך יעלמו אני מבינה לליבך.
 
../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gif

מסכימה מאוד עם כרמית, עדיף פי אלף אמא רגועה וסובלנית על פני חלב אם מגיע לשתיכן
ים גדולים. אני לא הייתי יכולה לעמוד בזה אם לא הייתה לי כאן עזרה צמודה בחודשיים הראשונים שהגר היתה בבית כי במשך חודשיים ניסיתי להניק, האכלתי בבקבוק ושאבתי ואז היתה לי איזה שעה וחצי עד האכלה באה.
בנוסף הגר היתה פגפגית נוחה מאוד: לאכול ושלופן וגם היא לא אוהבת ליהיות הרבה עד הידיים...
אז כל הכבוד לכן איילת וכרמית על החודשים הללו כי הם הכי קשים, אבל הכי הכי חשובים לתזונה של הבנות
 
עוד אויש גם ממני ../images/Emo13.gif אני מפסיקה את

הטירוף הזה עוד יום-יומיים. היום לקחתי את כדורי המוטיליום האחרונים (כדור מופלא שהגביר את כמות החלב המזערית שהיתה לי), אני בין כה שואבת פעם-פעמיים ביום ועוד כמה ימים לדעתי לא יישאר כלום. אין לי כוח שאבתי 8 פעמים ביום אחרי ניתוח קיסרי, רעלת הריון ועירוי מגנזיום. שאבתי אחרי התקפות כאבי תופת של דלקת כליות. שאבתי עם ילדה בת שנתיים מתרוצצת סביבי. שאבתי כשהיו לי אבעבועות-רוח. שאבתי בבית, אצל חברים, באישפוזים, בנסיעות ובבילויים. די. נגמרו לי הכוחות. למרות שהתברכתי באלה רגועה וישנונית להפליא, אני רוצה לבלות זמן עם הבנות שלי ולא עם המשאבה. גם המוניטור מוריד לי שנים מהחיים ומפריע לשנתי המאוד מופרעת גם ככה. אז ביי-ביי משאבה, שירתת אותי נאמנה ארבעה חודשים ובסוף השבוע תחזרי ליד שרה ותעברי לשאוב אצל מישהי אחרת עם פגפג או פגפגית או פגפגים. איילת וכרמית, אנחנו בדיוק באותו מצב. רוצות רק ליהנות מהאוצרות שלנו ולא רק להיות רתומות למשאבה. בזמנים הכי קריטיים נתנו להם את הכי טוב, עכשיו כשהן גדלו והתחזקו גם אנחנו צריכות כוחות כדי להיות להן אמהות פעלתניות ואנרגטיות ולא בטטות עם קיסמים בעיניים.
 

נועם@בת

New member
חלילה לא רוצה להוסיף לרגשי האשמה

של אף אחת, אבל בדיוק מצאתי מאמר בנושא וחיפשתי לאן לשרשר (ככה זה כמחפשים חומר מושקע לפורום). לקראית המאמר המלא (לינק מימין למאמר) יש צורך בתוכנת אדובי כי זה קובץ PDF. אז אל תכעסו עלי שאני באה לדרוך על יבלות, בסדר?
נועם
 
למזלי הטוב..

בפגייה בה שהינו הדבר שהיה להם מאוד חשוב היה הנקה. עופרי נצמד לי לציצי בגיל יומיים (עם פיטמת סילקון) את הפיטמה הורדנו בגיל 3 חודשים בערך ועופרי ינק עד גיל 8 חודשים. בכל התקופה הזאת גם שאבתי וככה עופרי היה גם עם בקבוק וגם עם ציצי. אני כנראה בורכתי בגנים של אמא שלי ובשאיבה אחת הייתי מסוגלת לשאוב 2 ארוחות מלאות של עופרי (240-300 מ"ל) ולעולם לא היה לי חזה גדול - עד ההריון אפילו עם חזיה לא הלכתי...
 

קרן משם

New member
אני לא הצלחתי להגיע לכתבה לצערי...

בנושא הנקה לא הנקתי ולו יום אחד!! למה? כי מישהי שאני לא זוכרת מיהי (למרות שאני שנים מנסה להזכר) אמרה לי שכדאי לי לקחת 2 כדורים לייבוש החלב כי אין צ'אנס שאצליח להניק אותם, כי הם קטנים מאוד, כי הם שלישיה וכו'.. למחרת קיבלתי את הכדורים-נקודה!! אני לעולם לא אשכח זאת, במיוחד כמה התעצבנתי ובכל כוחי ניסיתי לשנות את רוע הגזירה ושאבתי בקצב מסחרר שאולי בכל זאת אציל משהו... בלילה אחד יצא לי CC אחד ורצתי לפגיה איתו (תצחקו חופשי!) האחיות קיבלו את המזרק עם הCC והבטיחו לחלק אותו בין שלושתם (ואני בטח "מאמינה" שעשו זאת) ראיתי את הפרצוף שלהם! אבל מה אכפת לי? כל כך התרגשתי לעולם לא אשכח זאת! לא היה לי סיכוי להצליח-לא נותקר זכר לחלב שאמור להיות לאחר הלידה!!
 

26יפעת

New member
עד שנגמר לי החלב...

שאבתי חודש וחצי והחלב פשוט נגמר לגמרי.
 
../images/Emo65.gifאני מעריצה אתכן בנות על ההתמד

ההתמדה והנחישות שבשאיבה. כל עניין ההנקה הוא לא פשוט בכלל (ולא מנסיון )וכל הכבוד לכן על כל החודשים האלו, אבל...כמו אינה אניחושבת שהילדים שלכם צריכים אמא שפוייה ורגועה ולא מתוסכלת ועצבנית מכל השאיבות האלו. אז דעתי האישית היא שלא יקרה כלום אם תעברו לתחליפים למינהם, ובשום אופן לא לחיות עם יסורי מצפון אלא עם המחשבה שעשיתן את המקסימום שאתן יכולות
ים לכל המתמידות כל שנבקש לו יהי...
 
שאיבה + הנקה

במשך כל השהות בפגיה, ועוד כשבוע בבית (סה"כ 4 שבועות) שאבתי ואח"כ עברנו להנקה עד גיל חצי שנה (אז חזרתי לעבודה). אני ממש מעריצה את כל השואבות, כמי שעשתה את זה רק 4 שבועות, אני יודעת כמה זה קשה, משעבד וגוזל זמן יקר מפז. בזכות הצוות בפגיה, שעל ההתחלה דחף אותי להתחיל לשאוב (כשנועה בכלל עוד לא היתה בכוון של לשתות חלב), שאבתי ויצרתי מאגרים שעזרו לי מאוד כשנועה כבר היתה בבית והיה הרבה יותר קשה גם לטפל בה וגם לשאוב סביב השעון. למזלי, המעבר להנקה היה חלק וטבעי, פשוט ניסיתי ונועה נדבקה לפטמה וזהו! גם אני עברתי משברים של מיעוט כמות חלב (גם בעת השאיבה וגם אח"כ בהנקה), והיו רגעים קשים בהם חשבתי שלא אוכל להניק יותר וזה נראה לי סוף העולם. נאזתי בזה, כי זה היה הדבר "הנורמלי" היחידי שעוד הצלחתי לשמר מכל ה"תוכניות" שלי על הלידה ומה שיהיה אחרי. עכשיו בדיעבד אני חושבת שזה אכן חשוב וטוב להניק\לשאוב אבל זה ממש לא צריך לבוא על חשבון בריאות הנפש של האם. אני מכירה הרבה תינוקות מקסימים (שגדלו לאנשים מקסימים) שלא ינקו. אסור להפוך את ההנקה לעוול. תעשי מה שנוח לך. ושוב, הכי חשוב שעם כל מה שהתינוק אוכל הוא יקבל חום ואהבה והוא מסודר.
 

ayelet i

New member
רוצה שתדעו...

שבזכותכן אני מרגישה קצת טוב יותר. מבין עלי הכרוב (התחלתי להריח כמו כרוב, בחיי...), הכאבים, הרטיבות והנאחס - קצת פחות רע לי... מחזקת בחזרה את ידי כולכן בחזרה.
 
הסיפור שלי על הנקה

כאמור הבת שלי נולדה בשבוע 28 - אז שאבתי כמו כול הבנות בפגיה , והיה לי כמות חלב שהספיקה לכול הטיפול נמרץ, הבעיה היתה שהיא לא הסכימה לינוק אלא רק לקחת בקבוק, כשהגענו הביתה היא הייתה בשבוע 36+3 ועדין לא הצלחתי להניק אותה , היה לי ברור שאם היא לא תצליח להתחבר לציצי תוך זמן קצר אני מותרת על השאיבות ועוברת לסימילק אפילו קניתי קופסא, לא הפסקתי לנסות ובאורח פלא הילדה היתה מתחברת לציצי אחרי אמבטיה (אומרים שזה קשור לחוויה של יציאה מהרחם) ובשבוע 38 בדיוק היא התחברה לציצי לכול היום ,חצי שנה אחרי זה היא היתה על הציצי שלי כמעט ללא הפוגות כול הזמן ועל כול שטות הייתי נותנת לה ציצי. היום היא בת שנתיים ושמונה חודשים ואני בהריון חודשיים שאני בשמירה ולכן לא נתתי לה אבל אם היא תבקש לאחר הלידה היא תקבל - זה כמובן נשמע די פנטי לרובכם אני משערת אבל זה הכייף שלה לקבל לפני שנת הצהריים טיפה ציצי וללכת לישון זה כמובן פינוקי שלה ולא למען תזונה. יש לציין שאת המוצץ מהפגיה היא הפסיקה לקחת ברגע שאני הפחתי למוצץ ואין לה שום חפץ מעבר היא מתנחמת בחיבוק ולא בשום אביזר אחר (מוצץ ,חיתולי , אוכל , ממתקים וכו,) ההקרבה הייתה מאוד גדולה והתאימה לזמן ולגיל שבו אני הייתי אילו היו לי עוד ילדים או קריירה מדהימה אולי המצב היה נראה אחרת , אבל לאותו הזמן זה היה בסדר היום זה נראה לי מוזר לגדל תינוק ללא הנקה ואני יודעת יחד עם זה שעם פג המאמץ צריך להיות כביר כדי ללמד אותו לינוק - וצריך המון מידע (אני לקחתי מבאופן טבעי) וצריך סביבה תומכת כמו בעל שמאמין שזה אפשרי ולא מלחיץ את האישה לתת סימילק ולגמור את הסיפור. אסור להקשיב לכול מי שלא הניקה מעבר לשנה . יש כמובן את אסתר גרוניס שנעזרתי בה למרות שילדתי התל השומר , ושכחתי לציין שהגניקולוגים במחלקת יולדות אמרו לי שאין לי חלב (אחרי קיסרי לוקח איזה ארבעה ימים עד שהחלב מגיע) אבל מה גניקולוג מבין החלב אם.
 
למעלה