אויש, כמה שהשאלה שלך במקום...
כאמור נועם לא יונקת ואני שואבת. אבל מה? בשבועות האחרונים היא דורשת המון תשומת לב - היא אוכלת כל שעתיים בערך, לפעמים מעט יותר - כולל בלילה. בנוסף, מאד מאד קשה לה להרגיע את עצמה ולהרדם - כך שהיא המון על הידיים. רק לצורך המחשה - בשבוע האחרון ישנתי שעה וחצי בכל לילה. והלוואי והייתי מגזימה... במשך היום אני בקושי מצליחה לשאוב - כי התנומות שלה קצרות מרגע שאני מורידה אותה מהידיים. בלילה, כשכבר מתפנות לי שעתיים לשינה (בין האכלה אחת לשניה - כולל הרדמה...) אני מבלה חצי שעה בשאיבה - ע"ח זמן שינה יקר מפז... (וכששעתיים זה כל מה שיש לי לישון - חצי שעה זה המון!) כואב לי, נוזל לי, קשה לי. אני עסוקה כל הזמן בחישובים של מתי יצא לי לשאוב - וכשהיא נרדמת ואפילו לכמה דקות אני רצה ומתחברת למשאבה, מפסיקה כשהיא מתחילה לבכות, מרדימה, רצה שוב למשאבה וחוזר חלילה. במקום לנצל את זמן השינה היקר שלה למנוחה - אני מוצאת את עצמי עייפה עוד יותר... מסתם אי נוחות שקשורה לשאיבה (איתה לא היתה לי בעיה להסתדר) השאיבה הפכה לסיוט. אני בוכה המון - כי קשה ככה וקשה לקבל את ההחלטה להפסיק. אתמול נשברתי סופית - קניתי כרוב והחלטתי לייבש את החלב. מאתמול אני לא מפסיקה לבכות. כואב לי - פיזית ונפשית - אבל אני פשוט לא מסוגלת. כל כך מבינה על מה את מדברת כשאת מדברת על רגשי אשמה. אולי כשיעברו הכאבים ואני אצליח לישון יותר, להיות רגועה יותר - יעלמו רגשות האשמה. כל כך מקווה... אני משתמשת בפורמולה רגילה - לא מיוחדת לפגים. לא רואה שום צורך, גם רופאת הילדים של נועם לא, כך שבנושא הזה לא יכולה לעזור לך.