עד אבדן הנשימה

עד אבדן הנשימה

רעותי ועומר נשארו איתי קצת הבוקר כי אני טסה היום לכמה ימים. אחר כך ירדנו לאוטו ורעות קבלה מכה ביד מהדלת. עד כאן - שגרה (גם אם מצידה הפחות נחמד, בעניין המכה). רק מה - היא פתחה ת'פה לבכות, לגמה כנראה הרבה מדי אוויר והתעלפה. אני הייתי בטוחה שאני מאבדת את הילדה. צרחתי ברחוב כמו שלא ידעתי שאפשר. הורדתי לה ת'ראש כלפי מטה, אחר כך השכבתי אותה על המדרכה, ניערתי אותה - כלום. העיניים התגלגלו, היא נהייתה כבדה ושמוטה. פחד שלא קיים בכלל. המרחק בין חיים ולמוות נעשה מאוד מוחשי. רץ אלי אדם שטייל עם הכלב שלו בגינה ליד, השכיב אותה על הצד ובדק לה דופק, ואמר "היא נושמת". רק אז היא התחילה קצת לעפעף בעיניים. אחר כך היא התעוררה והבכי שלה היה ייביוב חלש, תפסה אותה עייפות נוראית. הזעקתי את אבא שלה שבא מיד ולדבריו (הוא רופא) זו תופעה מוכרת ונפוצה ולא צריך להתרגש. מוכרת? לי זה לא קרה. לא פגשתי. איזה פחד. כשאני חוזרת מחו"ל אני נגשת לברר על קורסי החייאה לילדים. אביה של רעות טוען שטוב שלא ידעתי איך להחיות כי אז הייתי מזרימה לה יותר אוויר - כשהתופעה נגרמת מעודף אוויר. יע"ז אני מאמינה שבקורסים הללו מלמדים גם מה עושים במקרה של היפר ונטילציה שנראית כמו אי-נשימה, לא? ברררררר.
 

לאה_מ

New member
איזה פחד ../images/Emo5.gif

שמחה לשמוע שהכל בסדר... ואגב, אני עשיתי פעמיים קורס של מד"א עם דגש על החייאת תינוקות וילדים (בפעם הראשונה אחרי שעומר נולד, ושוב רענון לפני כשנה), ולא זכור לי שדיברנו על היפר-ונטילציה. אני חושבת שגם אני לא הייתי עושה את הדבר הנכון
 
תודה על התמיכה כאן...

אני נרגעת, לאט. כמו הרופא שתואר כאן בהמשך, גם אבא של רעות, שמטפל בילדים, אמר שהם "יודעים" לעשות את זה בכוונה ולכן כדאי להתנהג בקור רוח. אני מתכוונת בשובי לחפש חומרים, קצת, ואחלוק אתכן מה למדתי. בינתיים הילדה סרבה ללכת לגן והיא נמה שינה עמוקה אצל סבתה (העייפות שהזכרתן - זה כנראה תגובה לחוסר חמצן או משהו). להתראות ביום ראשון
 

lulyK

New member
מפחיד כל כך. צימררת אותי.

שמעתי זו תופעה מוכרת, ובכל זאת לא רוצה להתקל בזה לעולם.
 

אפרתש

New member
../images/Emo5.gif איזה פחד! תרגישו טוב ../images/Emo24.gif

אני מבינה שאין שום תופעות לואי למה שרעות עברה? נסיעה טובה.
 
אני שמעתי על זה מחברה

שהילדה שלה היתה לפעמים עושה את זה מתוך בכי (כמו אצלך, די בהתחלה ולא כי השאירו אותה לבכות). זה התחיל בגיל 8 חודשים ועבר לגמרי בגיל שנתיים וחצי. הרופא שלהם אמר דברים דומים למה שאת אומרת. מצד שני, הוא אמר להתיחס לענין בקור רוח (מה שניתן היה לישם רק החל מהפעם השניה, כמובן...) כי אחרת הילדים יכולים ללמוד לעשות את זה באופן מודע, כמניפולציה. מכל הפעמים שזה קרה, החברה שלי טוענת שפעם אחת זה אכן היה בכוונה. ועוד נקודה: זה מעולם לא קרה בגן (היא הולכת מגיל שנה וחצי). רק עם אבאמא. העיקר שהכל בסדר (תשתי מים, זה נשמע כמו התחלה ממש מפחידה ליום)
 

תּמר

New member
את מדברת על עצירת נשימה

וזה באמת נפוץ. עם היפר ונטילציה לא נתקלתי (ומקווה גם לא להתקל). מישהי כאן יודעת מה צריך לעשות במצב כזה?
 

kashke

New member
קרה אצלנו בגיל 5 ../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif ימים.

חשבתי שאני מתה! התינוקת נהייתה סגולה. אמא שלי,אחות ותיקה מאוד, היתה איתי. היטתה את התינוקת, פתחה דלת והוציאה לאויר, אני צעקתי עליה (אליה) "תני לה מכות על הגב"... אחרי כמה שניות הילדה חזרה לצבע ורדרד רגיל. נרדמה. ישנה המון שעות. המון. אני נכנסתי לחרדה עצומה. לקחתי למיון ילדים. אישפזו. נתנו אינפוזיה. עשו כל מיני בדיקות מגעילות. עשו אולטרהסאונד מוח ואמרו שהכל תקין. שם התפרקתי בבכי אדיר. למחרת שחררו הביתה. עם הזהרה - להגיע מייד כשמשהו לא נראה טוב. או אם קורה שוב. הרופאים קוראים לזה אספירָצָיה. מאז
לא קרה. היא כבר בת חמש ורבע. שתהייה לך נסיעה טובה ושקטה.
 

maya100

New member
../images/Emo2.gif../images/Emo5.gif איזה פחד!!! תרגישו טוב!!../images/Emo140.gif

 

הילהל

New member
מבהיל ../images/Emo5.gif

כמה שאני לא מקנאה בך! מפחיד מפחיד מפחיד. שמחה שנגמר בטוב. שהיה מי שיסייע ברחוב ושאבא של רעות הגיע מהר, ולא נשארת לבדך בסיטואציה הזו.
 

tonti

New member
אוי, איזה פחד

ההרגשה הזאת של חוסר אונים והבטחון הזה שאת מאבדת את היקר לך מכל זה משהו שלא הייתי מאחלת לאף אחד. הפשפש שלי פירכס פעם מחום ואי אפשר לתאר כמה זה נורא. יש לו גם מנהג להפסיק לנשום להמון זמן ולהיות כחול לחלוטין כשהוא בוכה, המקסימום שיכול לקרות לו זה להתעלף, לא קרה לנו ומקווה שגם לא יקרה. וגם אנחנו עשינו קורס, אבל עכשיו אני חושבת שלא היה לי מושג מה לעשות במקרה כמו שלכם.
 

tonti

New member
וכשהוא עושה את זה,

כלומר נהיה כחול אנחנו לא עושים כלום, רק מחבקים עד שזה נגמר. אנשים זרים מאוד נבהלים ובצדק, זה באמת נרה נורא. המטפלת למשל התעקשה לדבר עם הרופא שלנו כדי לדעת שהוא בסדר. אבל זה לא מה שקרה אצלכם.
 

דבורי

New member
גם לנעמה שלי זה קרה פעם מחום

בערך בגיל 8 חודשים. היא הקיאה עלי, אז שמתי אותה לרגע בכסא הגבוה והלכתי להחליף חולצה, וכשחזרתי מצאתי אותה יושבת מוזר. נגשתי וראיתי שהיא כחולה, וכמעט התעלפתי. הרמתי אותה והתחלתי לקרוא אליה "נעמה, את שומעת אותי?" ואביחי שהיה בחדר שאל בתמהון "אמא, היא לא יכולה לענות!". מזל שמיד היא חזרה לנשום, ולא הייתי צריכה לנסות להתאמן בהחיאה (עברתי קורס אבל לא נראה לי שהייתי מצליחה).
 
אוי גוד ../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo5.gif ממש מלחיץ

שמחה לשמוע שנגמר ככה. איך את? נרגעת? נשמע כמו חוויה ממש איומה.
 

Kalla

New member
ממש מפחיד!

קרה לנו משהו דומה עם תום ונורא נבהלתי, בייחוד בגלל שהוא קיבל מכה בראש. היינו במיון אך בסוף הכל הסתדר.
 
למעלה