לפי הלוגיקה שלך גם עדשות פריים מיותרות...
הרי את אורך המוקד שלהן אפשר לממש גם באמצעות אחת מעדשות הזום.
התשובה היא שהאויב של האיכותי הוא האיכותי-יותר.
מעבר לכך - איכות נמדדת בכמה מדדים, לעיתים סותרים זה את זה.
ניקח למשל את מדד האיכות שנקרא ״חדות״.
יש חדות במרכז. את זה יש כמעט לכל עדשה. בפרט אם תסגור את הצמצם בכמה ״סטופים״.
יש חדות בכל התמונה. זה קצת יותר קשה להשיג. יש עדשות שבצמצם פתוח תהיינה רכות בפינות ותצטרך לסגור כמה סטופים כדי לקבל חדות בכל התמונה.
חדות עלולה גם להיות מושפעת מאורך המוקד.
יש מדדים של עיוותי צורה שמושפעים מאורך המוקד.
יש מדדים של עיוותים אופטיים שגם הם מושפעים לעיתים מאורך המוקד.
יש עומק שדה.
כל המדדים הללו מושפעים מאורך המוקד, וככל שטווח אורכי המוקד גדול יותר (למשל 70-200 מול 80-400) כך קשה יותר להביא את כל המדדים לאיזון. תרצה צמצם פתוח (נניח 2.8) תהיה מוגבל יחסית בטווח אורכי המוקד ליחס של (אל פי רוב) לא יותר מ-1:3 בין הקצר לארוך (למשל 70-210) אבל אם תהיה מוכן להתפשר על צמצם 4 תוכל כבר לקבל יחסים של 1:5, ואם תהיה מוכן להתפשר על צמצם משתנה (נניח 3.5-5.6) תוכל כבר להגיע ליחסים של 1:10 ויותר.
בנוסף - תרצה טווח אורכי מוקד גדול (למשל 18-270) ותקבל עדשה עם עיוותי צורה די משמעותיים בקצות הטווח. שלא לדבר על מימדים ומשקל.
ספציפית 70-200 היא עדשה מאד שימושית, אבל תלוי למה:
- לאירועים: מאפשרת לתפוש דמויות בקהל, לצלם את הבמה משולי האולם.
- לטבע: מאפשרת לצלם אובייקטים ממרחק בינוני.
- לפורטריטים - עדשה מעולה שמשמשת הרבה צלמים מקצועיים.
פחות שימושית לטיולים משפחתיים וצילומי נוף/רחוב - היא גדולה מדי, כבדה מדי, ואורך המוקד פחות רלוונטי.