עדכונים

[מישהי1631]

עדכונים

ראשית, יפה כתבת תמר. שמחה בשבילך שנהנית בסין.
ואצלי:
- הבת שמטיילת בדרום אמריקה החליטה להתפצל מבת זוגתה ולהמשיך לבד לקולומביה, ארץ הסמים והפשע. כול יום שולחת סרטון מספורט אתגרי/מטורף אחר - רחיפה, בנג'י עם רגליים למעלה וראש למטה, צניחה וכד'. הספיקה לטפס השבוע על הר 5,000 מ' בערך ולחזור עם בחילה איומה.
- אחרי ששוחחתי עם אלמנתו של אבא שלי על המצב הכלכלי הקשה שלנו, היא הועילה "ברוב טובה" לעשות כדלקמן: להבטיח, ממרומי המיליונים שלה, לתת לנו 1,000 ש"ח בחודש למשך שנה. להחתים אותי ובעלי על חוזה שם כתוב שתנכה את זה מהירושה. והדובדבן - לספר לילדיה שהיא עוזרת לנו, שאני במצב קשה ומאיימת להתאבד. הייתי בארוחת ערב אצלה וכולם הסתכלו עלי כמו על משוגעת.
טוב, הולכת לספרים.
לשכוח קצת.

 

[הקוסמת הורודה]

היא אישה מגעילה

אבל לפחות הקשר איתה הוא רק כספי והיא לא נחשבת יותר מידי מישהי מהמשפחה שלך. תסתכלי על הרווח הכלכלי בלבד חוץ מזה אנשים יחזרו להתעסק בענייניהם מהר מאוד וגם המחשבה וההצעסקות בניסיון המומצא שלך להתאבד יאבד ממרכזיותו. החיים עושים את שלהם

 

[מישהי1631]

תודה, קוסמת יקרה

את צודקת שאנשים עסוקים בענייניהם.
תיקון קטן- אמרתי את הדברים לאלמנתו של אבא שלי מתוך דיכאון ולצערי כוונה ברורה לעשות את זה. בכול פעם אני עוצרת את עצמי בגלל הילדים.

 

[הקוסמת הורודה2]

.

 

[תמר דגן 1]

חסימה רגשית

שלום לך מישהי 1631

נשמע שאת חווה רצף של השפלות קשות מצד אלמנתו של אביך. בניגוד להמלצות האחרונות כאן: לא לפחד להרגיש, גם עצב, כעס ועלבון - נראה שבמקרה שלך עדיף דווקא לגדל קצת שריון וחסמים בפני אותה אישה קשה. אבל רק מולה. עדיף היה כמובן אילו יכולת שלא לפנות אליה לעזרה כספית, אבל אם אין לך ברירה, ואת נאלצת לפנות אליה - תגיעי תמיד עם שריון חזק. אל תתני לארס שלה לחלחל אל נפשך.

זה לא פשוט, היות שאת מראש מגיעה בעמדה רגשית של חולשה ופגיעות, ואולי גם נחיתות וקרבניות. יתכן ותוכלי להיעזר במדיטציות של חיזוק והגנה אותן ניתן למצוא ברשת. הלוואי והיית יכולה לפרגן לעצמך טיפול. דרך הקופה המחירים נמוכים.

ב-ה-צ-ל-ח-ה!!!

 

[מישהי1631]

תודה תמר, על שתי תגובותייך

מה זה מדיטציות ברשת?
יש לי פסיכולוג מקופת חולים, דרך הביטוח המושלם. אני רואה אותו אחת לשבועיים, כי אין לי תקציב ליותר. הוא אדם נחמד ואופטימי, אבל נראה לי שאני מעייפת אותו. אני לא צעירה ומדובר בבעיות של שנים, חלקן מילדות.
לגבי אביו של בעלי, הוא אדם זקן ועקשן. הוא לא ישתנה. אני צריכה להשלים עם המצב שחגים זה בבית, המשפחה הגרעינית וזהו. לא לצפות להזמנות וללמוד להעסיק את עצמי. לצערי, אני מפתחת שיריון ואדישות לא רק לאלמנתו של אבי. מרגישה שהעולם הוא מקום אכזר מאד לאנשים לא מוצלחים כמוני.

 

[אלישבע24]

מישהי,

את אשה מוצלחת וחכמה,
את פשוט מוקפת באנשים קשים.
זו לא אשמתך.

 

[אלישבע24]

מישהי יקרה,

אשתו של אביך נשמעת אשה רעה,
עצובשהיא לא נותנת לך תמיכה יפה
נפשית וחומרית.
איך יחסיך עם אביך?

 

[תמר דגן 1]

העולם הוא מקום אכזר מאד לאנשים לא מוצלחים

שלום רב לך מישהי

לצערי זה נכון שהעולם לא סבלני, ולעיתים אכזר לאנשים שונים, חלשים, לא מוצלחים. מאוד עצוב, ומערכת החינוך בארץ משקיעה המון מאמצים לשנות זאת, אולם התוצאות מועטות וחלקיות בלבד. כנראה שזה הטבע האנושי, על אף שחברות שונות בעולם ניחנו ברמות שונות של סובלנות וקבלת השונה.

עם זאת, אני מאמינה שמרבית האנשים לא נולדו "לא מוצלחים", אלא למדו בנסיבות חיצוניות מסוימות לא להאמין בעצמם, להקטין בערך עצמם, להרגיש חלשים, דחויים, לא ראויים, לא מוצלחים. כיוון שמדובר ב Learning, ניתן לתקן זאת על ידי Unlearning או Relearning. זה מה שטיפול טוב אמור לעשות.

כמובן שאנשים נולדים עם שונות רבה ביכולות ובתכונות למיניהן, ויש גם הנולדים עם מומים ופגמים המציבים אותם מראשית חייהם עם נחיתות במסוגלות להתפתח ולהצליח כמו אחרים. יחד עם זאת, סביבה מייטיבה יכולה לעשות הרבה מאוד כדי לסייע בידי אלה שנולדו עם פחות יכולות וכישורים, כמו שסביבה לא מייטיבה יכולה לדכא ולצמצם התפתחות של אלה שנולדו תקינים מוכשרים.

מורי ורבי פרופסור פויירשטיין ז"ל, שעבד עם ילדים בעלי מוגבלויות מולדות משמעותיות, והיה מאמין גדול מאין כמוהו ביכולת השינוי של ילדים, היה נוהג לאמר: "לגנים יש הרבה מה להגיד, אבל אין להם את המילה האחרונה".

מישהי, אני מאמינה שאת שייכת לקבוצה של אלה שנולדו תקינים ובריאים, והנסיבות גרמו להם להאמין שהם לא מוצלחים. למידה כזו מגיל צעיר, היא לצערי כמו כדור שלג, הולכת ומועצמת, ואוספת עוד ועוד הוכחות לתיזה הלא נכונה מלכתחילה, שהופכת עם הזמן להיות כאילו נכונה.

ביתך האמיצה, המטיילת לבדה בארצות רחוקות, ומתנסה באתגרים לא קלים, היא רק אחת ההוכחות שעשית דברים טובים בחייך. לימודי תואר שני כולל תיזה בגילך, עם עול פרנסה, בית ובריאות, הם הוכחה נוספת לתעצומות השכל והנפש שלך. אני בטוחה שאם רק תשקיעי בכך מעט מהאנרגיה שאת משקיעה בלחפש הוכחות לחולשותיך - תמצאי עוד הרבה חוזקות. את מזומנת לרשום לעצמך כל ערב, בין אחת לשלוש הוכחות לכישוריך, יכולותיך והצלחותיך, כל אחת על פתק קטן נפרד (כמו ריבועי הניר ששמים ליד הטלפון), ולשלשל אותן לקופסא קטנה. תופתעי כמה מהר תתמלא הקופסא. סביר להניח שבתחילה תתקשי למצוא מה לרשום, אך עם הזמן יהיה לך יותר ויותר קל למלא את הפתקים: הצלחה, יכולת, תחושה טובה, מעשה טוב שעשית, מחווה נעימה שקיבלת.

כפי שנאמר לך בעבר, הדחיות הרבות שאת זוכה להן, מלבד היות החברה אכזרית, הן כנראה גם תוצאה של משהו שאת משדרת. גם שדר זה הוא משהו נלמד, שניתן לעשות לו Unlearning. אלא שבגילך, הדימוי העצמי הירוד המלווה אותך מגיל צעיר, והשדרים שהוא מעביר במשך שנים לעולם, כל כך השתרשו, שלצערי, אחת לשבועיים עם פסיכולוג "נחמד ואופטימי", זה לא מספיק כדי לעשות למידה מהפכנית שכזו. חייב להיות טיפול שורש מעמיק. גם בקופה ניתן למצוא מטפלים טובים, מעמיקים.

מאחלת לך, שתצליחי לעשות שינוי כלשהו בסדרי העדיפויות הכספיים, על מנת לאפשר לעצמך טיפול אחת לשבוע, ואם גם אז המטפל שלך לא ישכיל לעשות טיפול עומק משנה תפיסה עצמית ואמון בעצמך, לבקש להחליף מטפל.

מגיע לך לחיות עם יותר כבוד עצמי, ויותר כבוד מהסובבים אותך.

ב-ה-צ-ל-ח-ה!!!

 

[מישהי1631]

תודה תמר,

על המייל הארוך והמעודד. קראתי כול שורה כמה פעמים. הייתי זקוקה למישהו שיאמר לי שלא נולדתי פגומה עד היסוד.
אני שמחה על קיום הפורום המקסים הזה.

 

[מישהי1631]

אלישבע יקרה,

תודה על המילים המעודדות שלך. אבא שלי נפטר והשאיר לאשתו מנישואים שניים את השליטה על הכסף והרכוש.

 

[אופירA]

מישהי - היחס של המשפחה כלפייך תלוי מאוד בך

אם הודעת לאלמנת אביך שאת בדיכאון ומאיימת להתאבד, אז ברור שכל מי שיודע על כך יסתכל עלייך במבט מוזר. אם אינך רוצה שיסתכלו עלייך במבט שמסתכלים על אנשים שמאיימים להתאבד, אז תשקלי למי את רוצה לספר שאת מאיימת להתאבד.
ברור שאשה אלמנה תספר לילדיה שיירשו אותה בעתיד, מדוע היא תומכת באנשים שאינם ילדיה בסכום חודשי קבוע. וכמובן תתחייב להם שירושתם לא תיפגע מכך.

נשמע לך מובן מאליו שהיא תתמוך בך כספית, וגם מובן מאליו שחמיך הזקן יזמין אותך לסעודת חג אצל אחותו. אבל אני חושבת אחרת ממך, לדעתי זה ממש לא מובן מאליו. אני יכולה להבין אדם מבוגר שרוצה לחגוג עם אחותו ולא בא לו במקביל על משפחתו הבעייתית והתובענית של בנו הצעיר.

קיטרת על כך שהוא לא הזמין אותך לסעודה. כשהזמינו אותך לסעודה, קיטרת שמסתכלים עלייך כמו על משוגעת. את מבינה שהכל לא טוב לך? שבכל את מאשימה את זולתך?
תסתכלי קצת על עצמך, ותבדקי מה את יכולה לעשות למען עצמך כדי לשפר את מצבך.

אני ממליצה לך בחום רב (שכנראה לא יועיל), שתשתמשי בעזרה של קרובת משפחתך כמקפצה לישועה כלכלית, ולא כאל 1000 ש"ח חודשיים תוספת לקטסטרופה של הבור הכלכלי המשפחתי שלכם. כלומר שתפני בדחיפות לארגון פעמונים, כי עם ה-1000 ש"ח הללו הם יוכלו לעזור לך במשך שנה הרבה יותר טוב וביעילות לעמוד על הרגליים ולא להזדקק לעזרת הזולת. זו הזדמנות פז ללמוד התנהלות כלכלית בריאה ופחות זללנית כסף (המינוס הגבוה הקבוע בבנק הוא זללן הכסף הגדול ביותר של משפחות כמותכן, ואפשר למגר אותו בעזרת ארגונים כמו פעמונים).
כמובן שלשם כך תצטרכי להסכים לקחת אחריות על חייך, ולוותר על להתלונן כמה אחרים עושים לך ופוגעים בך ומגעילים כלפייך ואיומים ונוראים ואת מסכנה. את זה אני מציעה לך כבר המון זמן. וכמו שאת מכירה אותי, אמשיך להציע לך.

אגב, על כל אחד ואחד בחלד, יהיו אנשים שיסתכלו מוזר, וידברו דברים לא נכונים. גם עלי. גם על נשיאים ומובחרים. השאלה היא לא מה יגידו ואיך יסתכלו. השאלה היא איך אנו ניקח את הדברים ואיך אנו נתייחס לעצמנו.
אשה אחת שלא מכירה אותי בכלל, שמעה מהילדים ברחוב שמכירים אותי ונהנים להסתכל בחתולים הקטנים שאני מגדלת בחצר, שאני מגדלת גם 2 חתולים גדולים בבית. אז היא קבעה שאני "לא בסדר". איך אני אמורה להתייחס לדברים שלה? לא בצחוק גדול? איך את חושבת שהתייחסו לדברים האלה הילדים ששמעו זאת?

 

[מישהי1631]

אופירה, כנראה כתבתי מבולבל

הייתי בדיכאון בחג הזה כמו שלא הייתי מזמן. הבעיה שאני לא מאיימת להתאבד. לצערי אני לא מפסיקה לחשוב על זה. את צודקת שעדיף לא לספר לאנשים, כי זה מתקבל רע. כשכתבתי אחות התכוונתי לאחותו של בעלי, לא של אביו. האבא של בעלי בחר לחגוג את ערב החג עם בת אחת שלו וילדיה, ולוותר על הבן וילדיו. הבת שלי קפצה אליו לביקור אחה"צ ובשלב מסוים הוא סיים את הביקור ואמר לבת שלי שהוא הולך לארוחה אצל דודתה, אורחה שהיא לא מוזמנת אליה, וכולנו גרים באותה שכונה... לדעתי, הוא יכל לומר לבתו שהוא רוצה לחגוג את החג עם כולם יחד, להזמין אליו ושכול אחד יביא חלק מהסעודה.
ולגבי 1,000 ש"ח, איך זה מביא ישועה? יש לנו חובות ענקיים. גם אם אפסיק מהיום לאכול ואשב בחושך החוב לבנק ימשיך לרדת.
אני עדיין עם חוב מתקופת המחלה. דוגמא אחת (וסליחה על ההתמסכנות) - כשעשיתי את השחזור היה חלק מרכזי בניתוח (רצועת אלודרם) שלא מכוסה על ידי קופת חולים, לא בסל, ועלה "רק" 27,000 ש"ח. (כיום הוא בסל). בלעדיו הניתוח עלול להסתבך קשות והמנתחים המליצו לי בחום לרכוש את זה. וזה אחרי התייעצויות אצל רופאים פרטיים, השתתפות עצמית בניתוחים וכו'. את אבא שלי המחלה שלי לא עניינה, וכתבתי על כך רבות בפורומים, למרות שאמי היקרה נפטרה ממנה. אשתו של אבא שלי, ממרומי כספם ושתי דירותיהם, הציעה לי עזרה של 15,000 ש"ח, שזה יפה מאד מצידה (איש מהמשפחה לא חלם להציע גם את זה, אפילו לא כהלוואה) אבל נאלצתי לגרד עוד 12,000 ש"ח.
אחרי הניתוחים אני לא יכולה להרים דברים כבדים, לא יכולה לגרור עגלות של סופרמרקט, לא לסחוב סלים באוטובוס. הנכות גוררת הוצאות נוספות, בלגן...

 

[שחר חרישי]

אלמנת אביך אכן נשמעת אדם לא סימפטי...

ואני מצטערת בשבילך שאת "זוכה" ליחס כזה מצידה .. ואולי אפשר להשתמש בארוע הזה כשיעור בסוגיה "לפני מי כדאי ולפני מי לא כדאי לחשוף חולשה". יתכן שבפני אנשים כמוה לא כדאי לדבר על מצבך הנפשי, כי זה לא מעורר אותה לגלות כלפיך חמלה כמו שכנראה קיווית כששיתפת אותה, אלא רק להתייחס אליך כתמהונית ולהביך אותך ברבים. ושוב - אני ממש מצטערת שחווית חוויה כזאת...
ואם יש לך אפשרות לא לקחת ממנה את הכסף הזה, לזרוק אותו בפניה ולהסתדר בלעדיו - לדעתי עדיף. הכבוד העצמי שלך שווה יותר.
ולנוכח גובה החובות - 1000 שקל בחודש זה לא מה שיעזור...

 

[מישהי1631]

שחר יקרה,

זה פחות או יותר מה שעשיתי. כתבתי לה היום הודעה ממש מגעילה ונראה שהפסאודו-קשר בינינו הסתיים.