עדכון..
אז ככה- אנחנו יוצאים כבר 3 שבועות, הינו בחתונה אחת והכרתי את ההורים שלו... אני מאמינה שזה הקשר הכי נורמלי שהיה לי אי פעם, עד לפני שבוע הינו מתראים כל יום, והשבוע יצאתי לקורס שימשך 7 שבועות, ואני יוצאת רק בחמשושים, ושבת הבאה אני בכלל סוגרת.. ופתאום קשה לי, כשהיתי בטירונות או קורס והיתי סוגרת שבועיים, 3 שבועות לא היה לי אכפת, וכשהיתי בחובה גם לא היה לי אכפת לסגור שבועות, אבל עכשיו כ"כ קשה לי! אני מתה לצאת הביתה, ואני רק סופרת ימים... זה קורס חשוב וזה מזל שבכלל יצאתי עליו אבל אני עדיין לא רוצה להיות בו. כי זה 7 שבועות וזה מלא זמן!! וזאת לא אני, כי בחיים לא ספרתי ימים, תמיד אמרתי שיהיה בסדר ועכשיו אני רק רוצה לחזור הביתה... ולראות אותו.. אני בסדר, פשוט זה מוזר שיש לי פתאום סיבה לחזור הביתה, אני חושבת שאני מתחילה להקשר עליו, ואני לא יודעת אם זה טוב. פשוט כבר אמרתי- פעם ראשונה יש לי קשר נורמלי, קשר שקצת מזכיר קשר בין חבר-חברה, עם יציאות והכל.. ואני שמחה, באמת נחמד לי, אני לא מפתחת תקוות גדולות מידי ואני יודעת שכל דבר יכול לקרות, אבל עדיין זה נחמד שיש לך חבר, והוא ממש חמוד, ילד טוב כזה, ובפעם ראשונה אני מחבבת את ה"ילד טוב" הזה, כי בד"כ לא אהבתי את הילדים הטובים, אולי בגלל זה לא היה לי קשר נורמלי. ואני גם לא מלחיצה אותו ולכן לא הורסת את הקשר.. הוא ממש דומה לי... לא יודעת מה רציתי לכתוב פה פשוט אולי להוציא את כל הדברים שמציקים/או סתם עוברים עלי.. שבת שלום
אז ככה- אנחנו יוצאים כבר 3 שבועות, הינו בחתונה אחת והכרתי את ההורים שלו... אני מאמינה שזה הקשר הכי נורמלי שהיה לי אי פעם, עד לפני שבוע הינו מתראים כל יום, והשבוע יצאתי לקורס שימשך 7 שבועות, ואני יוצאת רק בחמשושים, ושבת הבאה אני בכלל סוגרת.. ופתאום קשה לי, כשהיתי בטירונות או קורס והיתי סוגרת שבועיים, 3 שבועות לא היה לי אכפת, וכשהיתי בחובה גם לא היה לי אכפת לסגור שבועות, אבל עכשיו כ"כ קשה לי! אני מתה לצאת הביתה, ואני רק סופרת ימים... זה קורס חשוב וזה מזל שבכלל יצאתי עליו אבל אני עדיין לא רוצה להיות בו. כי זה 7 שבועות וזה מלא זמן!! וזאת לא אני, כי בחיים לא ספרתי ימים, תמיד אמרתי שיהיה בסדר ועכשיו אני רק רוצה לחזור הביתה... ולראות אותו.. אני בסדר, פשוט זה מוזר שיש לי פתאום סיבה לחזור הביתה, אני חושבת שאני מתחילה להקשר עליו, ואני לא יודעת אם זה טוב. פשוט כבר אמרתי- פעם ראשונה יש לי קשר נורמלי, קשר שקצת מזכיר קשר בין חבר-חברה, עם יציאות והכל.. ואני שמחה, באמת נחמד לי, אני לא מפתחת תקוות גדולות מידי ואני יודעת שכל דבר יכול לקרות, אבל עדיין זה נחמד שיש לך חבר, והוא ממש חמוד, ילד טוב כזה, ובפעם ראשונה אני מחבבת את ה"ילד טוב" הזה, כי בד"כ לא אהבתי את הילדים הטובים, אולי בגלל זה לא היה לי קשר נורמלי. ואני גם לא מלחיצה אותו ולכן לא הורסת את הקשר.. הוא ממש דומה לי... לא יודעת מה רציתי לכתוב פה פשוט אולי להוציא את כל הדברים שמציקים/או סתם עוברים עלי.. שבת שלום
אני אהבתי את זה. וזה גם עזר עם הגעגועים הכתיבה משחררת.