עדכון
כתבתם לי כ"כ יפה אתמול, וממש התרגשתי לקרוא. אלוניס - מה שכתבת כ"כ חכם ונכון, אני מרגישה שאני צריכה לקרוא את זה עוד כמה פעמים. אבל...אני לא מסוגלת להתייחס עכשיו עניינית. חזרתי מבי"ח, אבא שלי פשוט שבר כלי. יש זיהום במחלקה ולכן משחררים אותו היום או מחר, הוא בקושי הולך. מנהל המחלקה קרא לאמא שלי ואמר לה שהוא רואה שהיא אשה חזקה ולכן לא רוצה להסתיר ממנה את האמת: המצב לא טוב! ואמא שלי באמת אשה חזקה, ממש חזקה. ואמא שלי אומרת לי: מתוקה שלי, אנחנו הנשים במשפחה חזקות. סבתא היתה חזקה ואני חזקה ואת חזקה. אנחנו עושים מה שצריך ואלוהים יעשה מה שהוא יחליט. ועוד היא אומרת: בילדותי היתה לנו תקופה מאד מאד קשה, וסבתא אמרה והבטיחה שאחרי שרע רע רע מגיע הטוב הכי הכי, וכך באמת היה. ועכשיו באמת יש לנו תקופה קשה, אבל אחריה תהיה תקופה נהדרת וטובה. ואני בוכה ואומרת לה: אמא, אין לי כבר כח, פשוט אין לי. ואח"כ מנגבת את הדמעות וממשיכה. גם עכשיו אני בוכה, קשה לי נורא, ופתאום כל דבר קטן גם הוא נראה לי כמו פיל, שלפוחית עם מוגלה של הבת שלי נראית לי מסובכת לטיפול ואני בלחץ מזה. ואין לי סבלנות, בקושי יש לי סבלנות לילדים, וכמובן שאני שונאת הכי הכי בעולם להיות לא סבלנית כלפי הילדים שלי. והכתף כואבת כואבת, ואני , עם כל הבלגן הזה יוצאת מבי"ח וניגשת ישר למזנון, לאכול. ובדרך הביתה מנסה כל הזמן לחשוב מהו האוכל הזה בשבילי, בתוך הבלגן הזה, איזה משענת או תמיכה או עידוד או חום או מה שלא יהיה הוא מספק לי. ואין לי תשובות. אם היתה לי תשובה היה לי קצה חוט, היה לי יותר טוב. בינתיים אני מתנהגת באותם דפוסי התנהגות רגילים שלי: אוכל ושינה. בקשר למפגש - אני לא אגיע. ובקשר לפיצי - לא ראיתי אם פתחו לך שרשור מזל טוב ליומולדת, אבל אני רוצה לאחל לך המון המון מזל טוב. תודה שקראתם את ההודעה המבולבלת שלי, (כמה טוב לשפוך הכל ).
כתבתם לי כ"כ יפה אתמול, וממש התרגשתי לקרוא. אלוניס - מה שכתבת כ"כ חכם ונכון, אני מרגישה שאני צריכה לקרוא את זה עוד כמה פעמים. אבל...אני לא מסוגלת להתייחס עכשיו עניינית. חזרתי מבי"ח, אבא שלי פשוט שבר כלי. יש זיהום במחלקה ולכן משחררים אותו היום או מחר, הוא בקושי הולך. מנהל המחלקה קרא לאמא שלי ואמר לה שהוא רואה שהיא אשה חזקה ולכן לא רוצה להסתיר ממנה את האמת: המצב לא טוב! ואמא שלי באמת אשה חזקה, ממש חזקה. ואמא שלי אומרת לי: מתוקה שלי, אנחנו הנשים במשפחה חזקות. סבתא היתה חזקה ואני חזקה ואת חזקה. אנחנו עושים מה שצריך ואלוהים יעשה מה שהוא יחליט. ועוד היא אומרת: בילדותי היתה לנו תקופה מאד מאד קשה, וסבתא אמרה והבטיחה שאחרי שרע רע רע מגיע הטוב הכי הכי, וכך באמת היה. ועכשיו באמת יש לנו תקופה קשה, אבל אחריה תהיה תקופה נהדרת וטובה. ואני בוכה ואומרת לה: אמא, אין לי כבר כח, פשוט אין לי. ואח"כ מנגבת את הדמעות וממשיכה. גם עכשיו אני בוכה, קשה לי נורא, ופתאום כל דבר קטן גם הוא נראה לי כמו פיל, שלפוחית עם מוגלה של הבת שלי נראית לי מסובכת לטיפול ואני בלחץ מזה. ואין לי סבלנות, בקושי יש לי סבלנות לילדים, וכמובן שאני שונאת הכי הכי בעולם להיות לא סבלנית כלפי הילדים שלי. והכתף כואבת כואבת, ואני , עם כל הבלגן הזה יוצאת מבי"ח וניגשת ישר למזנון, לאכול. ובדרך הביתה מנסה כל הזמן לחשוב מהו האוכל הזה בשבילי, בתוך הבלגן הזה, איזה משענת או תמיכה או עידוד או חום או מה שלא יהיה הוא מספק לי. ואין לי תשובות. אם היתה לי תשובה היה לי קצה חוט, היה לי יותר טוב. בינתיים אני מתנהגת באותם דפוסי התנהגות רגילים שלי: אוכל ושינה. בקשר למפגש - אני לא אגיע. ובקשר לפיצי - לא ראיתי אם פתחו לך שרשור מזל טוב ליומולדת, אבל אני רוצה לאחל לך המון המון מזל טוב. תודה שקראתם את ההודעה המבולבלת שלי, (כמה טוב לשפוך הכל ).
