עדכון

[חמוטל26]

איזה עדכון מרגש!

כל כך משמח לשמוע על ההתקדמות! בע"ה שיהיו עוד הרבה בשורות כאלו.. התמונה ממש מרגשת

 

[אורקוש]

איזה מרגש בהחלט

 

[אמא של קסם1]

אילו בשורות משמחות איזו תמונה יפה שלך עם רומי

היא מתוקה אמיתית. תמשיך לעדכן פה. שולחת לרומי

גדול.

 

[ויקונטס]

איזה אושר! איזו תמונה מדהימה!

 

[smorss]

וואו איזה עדכון

קראתי עם דמעות בעיניים, החזרת אותי יותר משלוש שנים אחורה לפגון שלי ששלף את הטובוס גם. מזל טוב ליומולדת והמון בריאות והצלחה לך ולמוריה ובעיקר לרומי הפייטרית הקטנה!

 

[ssnoopy]

גם אני נכנסת לפה רק כדי להתעדכן בשלומכם

התרגשתי עד דמעות לראות את ההודעה שלך היום. אני מחזיקה לכם אצבעות שמכאן ההתקדמות תהיה אך ורק חיובית כיף לראות ולקרוא את האושר שלך וזה אכן יום גדול בחייכם המשותפים. שתהיה לכם שבת שלום שמחה ושלווה

 

[צבישב]

איזו תמונה מקסימה

אני ממש שמחה לשמוע ואילו חדשות מצויינות. מוריה, נראה לי שיש לכם בת חזקה ולוחמת. חיבוק ענק ממני ואת חסרה בקומונה.

 

[Mr RK]

תודה על כל ההודעות

היום הרגשנו בעוצמה (אם כי אני מבין שיכול להיות יותר גרוע) את הרכבת הרים של הפגיה. הגענו בסביבות תשע בבוקר, הלכתי לשים את החלב של מוריה בחדר ההכנה ומוריה באה אלי ואומרת לי, "היא לא נשמה כמה דקות היום בבוקר". עמדתי, לא הצלחתי להוציא מילים מהפה, שאלתי "היא עם טובוס?" והיא אמרה שלא... הלכתי לאינקובטור שלה, האחות אמרה לי שהיה לה 'אירוע' (מה זה בת-מצווה?) משמעותי לפני שעתיים והיו צריכים להנשים אותה לכמה דקות אבל היא חזרה לעצמה. אספתי את עצמי, קול פנימי מתוכי אמר לי היא מחזיקה מעמד, אז אני לא? שאלתי את האחות אם אני אוכל לעשות לה קנגרו והיא אמרה שבטח, מוריה הלכה לשאוב ואת רומי הפייטרית הוציאו מהאינקובטור ועם ידיים מתוכות אצבעות שלופות הניחו אותה עלי, היא עשתה כמה קולות גרגור, חיבקתי אותה, ודיברתי עליה. אחרי מספר דקות הגיע קרדיאולוג לבדוק את הדוקטוס הסורר שלה. הפכו אותה על הגב ואני שמשתי בתור מיטת הבדיקה. הדוקטוס התרחב מלפני יומיים... יחד עם רופאי הפגיה הוחלט לתת לה פיסידים (משתנים). לקחו דגימות לתרביות תאים, לשלול זיהומים (צילום נעשה עוד לפני שהגענו בו ראו שיש מים בריאות אבל לא במידה גדולה). בזמן שהיא נחה עלי הממוניטור התחיל לצרוך, היא לא זזה, הדופק ירד לשישים, הסטורציה גם כן, האחות באה אלי, הזיזה את רומי עלי והיא חזרה לעצמה... אלוהים, זה היה כל כך מפחיד... היה כל כך קשה לצאת מהפגיה וכל כך קשה לשבת בפגיה, פתאום, כל ביפ מעלה את הדופק שלי, כל זמזום ואני מזיז אחורנית את הצוואר לכיוון המוניטור. קשה להרגיש כל כך חסר שליטה במצב, חסר תועלת, השרירותיות שבה הנורא מכל יכול להתרחש, מהר כל כך בשקט כל כך...

 

[imaLee]

אוף

נשמע כ"כ קשה. נשמע שהבת שלך ואתם פייטרים אמיתיים. ממשיכה לעקוב בצפייה לעדכונים משמחים.

 

[hope30]

אכן רכבת הרים

וההרגשה של להביט במוניטור בחרדה מוכרת לי מאד. אני מחזיקה אצבעות ללילה שקט וליום טוב מחר, רומי המתוקה כבר הראתה שהיא פייטרית אדירה....