עדכון

debby12

New member
מנהל
את חושבת שזה בגלל מדיניות שונה?

ששערי צדק וביקור חולים מובילים? אני הייתי מניחה שזה פשוט מכיון שהוא משרת בעיקר חרדיות ודתיות מאוד שיולדות הרבה אז בממוצע נגיד ליולדת זה הילד הרביעי-חמישי אפילו יותר - מה שמסביר אולי את זה שהולך חלק בלי להיתקע ולעוף לקיסרי. אבל אולי אני טועה. מה דעתך?
 

אם פי 3

New member
מדיניות שונה

בגלל שמדובר על אוכלוסיה שיולדת הרבה, ולכן חשוב לה מאד להמנע מניתוח כשלא הכרחי. אני לא בטוחה (לא יודעת) שזה אומר שהמדיניות היא אכן לכיוון של לידה יותר פיזיולוגית, אבל היד על הסכין יותר זהירה.
 
ברור שזה בגלל האוכלוסיה

והם גם אומרים את זה. רופא בבי"ח שמשרת אוכלוסיה חרדית או דתית חושב על הלידה העשירית לא על הלידה הנוכחית, שאולי היא הראשונה או השנייה או השלישית אבל כמה יבואו אחריה ? וזו אחלה חשיבה, בניגוד לרופאים שבגיל חמישים חושבים שעדיף בכלל לכרות לאישה את הרחם כי מה יש לה לעשות איתו כבר ?! בררר.
 

שָׂרָה

New member
מרגיז! ../images/Emo46.gif

מה הם עושים קיסרי לנשים שלא 'מתכננות' הרבה ילדים? מה הם מחלקים ניתוחי בטן רציניים כמעט לכל אחת?
 

debby12

New member
מנהל
מעניין. תודה

רק עכשיו ראיתי שענית אני בכלל יותר ויותר מתרשמת בזמן האחרון שיש כמה דברים שבהם החרדים יותר מבינים/מוצלחים מהמיין סטרים החילוני - ולידות זה אחד מהם. סה"כ אצלם זה כזה חלק אינטגרלי מהחיים (וקורה הרבה - לא פעם-פעמיים) עד כדי שהם משקיעים בזה טיפה מחשבה (מה שלא הרגשתי שקורה ב"ליס" נניח) אני גם מכירה מישהי חילונית שבחרה ללדת רק ב"מעייני הישועה" כי לדבריה הם טובים יותר מבתי חולים רגילים.
 

debby12

New member
מנהל
וושינגטון די סי כנ"ל - למעלה מ-30%

ומזכיר לי שיחה עם רופאת הנשים במרפאת הנשים הקונבציונלית-היסטרית שם עשיתי מעקב עד שבוע 35 עת הייתי בטוחה שכבר המיילדות מוכנות לקבל אותי שאלתי בנימוס אם הם מיילדים גם לא בבתי חולים (לא שלא ידעתי את התשובה - אבל באותו יום היה לי נוח לשחק את המפגרת). למשמע התשובה השלילית סיפרתי לה בצער (מזויף) כי לדאבוני כנראה שלא אוכל ללדת איתם כי הם לא מיילדים שלא בבית חולים. הרופאה מהקבוצה ההיא ממש נכנסה לאטרף של הפחדות כגון: "אני במקומך לא הייתי מעזה ללדת שלא בבית חולים. בלה בלה. וגם "אני לא ממש מבינה מאיפה הרצון הזה בא". בשלב הזה לא יכולתי להתאפק, ושאלתי אותה מה אחוז הסקציות שלהם. "מ'זתומרת?" היא אמרה "כמו אצל כולם". "וכמה זה אצל כולם?" שאלתי ממשיכה לשחק את הטמבלית. אה אה אי או אה - היה המהום לא נוח במשך חצי דקה ואז בחוסר ברירה היא אמרה בשקט משהו כמו "בערך שליש מהלידות". "אה" השבתי בנימוס. אני חושבת שבשלב הזה גם אני וגם היא הבנו טוב מאוד למה אעדיף לשתות שמן קיק ולהתיישב על קקטוס על פני לידה בסיוע של הקליניקה שלהם....
 
"כמו אצל כולם" עאלק. ושאלת ../images/Emo163.gif

(היום תורי לשחק): למה לקח לך עד שבוע 35 כדי שהמיילדות יקבלו אותך? זה לא מאוד מקובל אצלן לבצע מעקב הריון כמו שאני עושה פה? או שזה בגלל הסיטואציה שנקלעת אליה עם הלידה של בילבי... אני פשוט עושה מעקב אצלן כ----ל ההריון, למעט פגישה אחת במרפאה אחרת שמשם ברחתי כל עוד נפשי בי. כלומר - בערך משבוע 8 אני איתן. ואפרופו סקציות ואחוזים - כשאמי ביקרה אותי והלכה איתי למיילדת, דיברנו בין השאר על שכיחות גבוהה יותר של לידות בית במקומות אחרים בעולם למשל ארצות סקנדינביה, שם יולדים הרבה בבית והלידות בטוחות וטובות ואחוזי הקיסריים נמוכים מאוד. המיילדת סיפרה לנו שהרבה אנשים טוענים ש"שמה כל הנשים ויקינגיות, גדולות ובעלות אגן רחב, זה לא חוכמה" אבל זה ממש לא נכון. כי יש ערים גדולות וממש בינלאומיות, בהן מהגרות קטנטנות וצרות מסין יולדות תינוקות של בעלים בלונדים ענקיים בלי שום בעיה. זה הכל עניין של גישה ומקובלויות. אם מקובל להניח אישה ללדת כפי שהיא צריכה, או לדעת להנחות אותה בתנוחות מתאימות ללידה הספציפית שלה (למשל אם היא קטנה ויש לה תינוק גדול) במקום להשכיב אותה על הגב ולתקוע לה מחטים, אז היא תלד ולא תזדקק לניתוחים. אני לא זוכרת בדיוק מה האחוזים שהיא אמרה לי אבל זה בטוח היה בספרה בודדת.
 

debby12

New member
מנהל
זה היה רק בגלל ההיסטוריה העלובה

שלי עם בילבי. מה שקרה זה שפחדתי ששוב אקלע לסיטואציה של IUGR ולידה מוקדמת. אז התחלתי את המעקב אצל הרופאים ההיסטריים (שממש נהנו מהחגיגה שהם עשו על ביטוח הבריאות המסכן שלי עם אלפי בדיקות מיותרות ומוניטור כל הזמן וכו') את המיילדות גיליתי רק באזור שבוע 20. הבעיה היא שהרופאה ש"מכסה" אותן ממש לא מתמחה בסיכון גבוה וגם יש נגדה כל מיני תלונות משמעתיות על רמה מקצועית לא הולמת. בקיצור, המחשבה היתה שאם חלילה וחס ההריון הופך להיי ריסק - עדיף להישאר עם מרפאת המומחים-ההיסטריים. מה גם, שכמו שאת יודעת, אי אפשר פה להחליף רופא בשלבים מתקדמים, בעיקר אם יש סיכון כלשהו - כי אף אחד לא רוצה לקחת סיכון על חשבון פרמיות הביטוח המקצועי היקרות עד מאוד מאוד. שאלתי דווקא את ההיסטריים אם יהיה אכפת להם שאעבור למיילדות ואחזור רק אם יהיה צורך. הם ענו חד משמעית: בשום אופן לא. אם את הולכת - את לא חוזרת - לא רוצים את זה על הראש שלנו. כמו כן מצבך עשוי להידרדר בתקופת המעקב ה"לא רציני" אצל המיילדות - דבר שהיה נמנע אם היית ממשיכה במעקב המטורף-היסטרי אצלנו. הם אמרו שאולי אולי אם יהיה בסוף מצג עכוז אז אם יהיו מוכנים לעשות לי סקציה - אבל הם לא מבטיחים ואת ההחלטה יקבלו רק בישיבה השבועית של כולם ביחד [תודה גם להם
] ולכן נשכתי שפתיים, שילבתי רגליים, נשארתי בארון והתפללתי עד מאוד להגיע לאזור שבוע 37 בלי רעלת ובלי IUGR. משבוע 28 עשיתי מעקב כפול בשני המקומות (אבל אצל המיילדות רק פעם ב-5 שבועות בערך - כי הן ידעו שההיסטריים עוקבים אחרי ורצו לחסוך לי את הניג'וס - מקסימות שכמותן) תודה לאל - הפעם הגורל שיתף איתי פעולה
. ביום של 36+4 שבו הסכימו המיילדות כבר לקחתותי בטוח וגילגי היתה במשקל מכובד ומצג ראש שלחתי פקס' מנומס להיסטריים שיחסנו הסתיימו ("זה לא אתם, זה אני..."). את אנחת הרווחה שלי שמעו עד חדר הניתוח ב"ליס"
 

שָׂרָה

New member
אני גרה בNJ ../images/Emo10.gif

והיו מלא סיפורים שקרו לחברות שלי בשכונה שעשו להן קיסרי בלי סיבה. אחת מהן לא יודעת מה הסיבה. הרופא כבר קבע לה ניתוח חוזר ללידה השניה, ואז ברגע האחרון בשבוע ה35 שכנעתי אותה לעבור לרופא אחר שתומך בלנל"ק ובאמת כי לא היו לה שום סיבות רפואיות לעבור קיסרי היא ילדה רגיל! וחברה שניה שהיתה בבית חולים עם צירים והרופא ניסה להחתים אותה על טפסים לניתוח קיסרי. והיא תוך כדי צירים התווכחה עם הצוות ואמרה שהיא לא רוצה. היא בקשה שיסבירו לה למה הם רוצים לנתח אותה, והם לא הסבירו לה כלום. תוך כדי הוויכוח שארך מעל 6 שעות פתאום התינוק נולד ואז היה כמובן מדי מאוחר לעשות קיסרי. (ובדיעבד לטובתה, כי היו כל כך עסוקים בוויכוח כך שלא היה להם זמן להשכיב אותה או לעשות לה התערבויות כמו מוניטור ובדיקות מיותרות.
 
למעלה