עדכון נוזגות'
"החיים נראים יפים יותר כשאנשים בשחור אינם רודפים אחריך" דומיניק פראודשוט. לאחר שהחליפו את הצבי המסורתי בדגים, יצאו אנשי החבורה, המונה את מל ההיפראקטיבית עם נטיות קלפטומניות מובהקות(דב"שים שמנוהלת על ידי דרגורן), את קוואי, הנזיר הקשוח שמתנזר מהתנזרות (במשחק מצויין של QUAI), את אדריאן, הפייטן העירוני המפונק חובב הנאות החיים (המשוחק היטב ולעיתים בהקצנה משעשעת של אופיו הנירוטי על ידי NIHAU) ודומיניק, סיירת גבוהה ובלונדינית, אמנית משכמה ומעלה בשליטה בקשת, אות ומופת לשלמות גופנית ונפשית, המשוחקת על ידי, מהמערות. היעד הבא, היה אמור להיות מחנה הצוענים שנמצאים ממש ביציאה מהמערות. אבל אבוי, ביציאה מהמערות המתין לנו מחנה צבא. ולא, זה לא היה צבא של צוענים. צעדים מספר מחוץ לפתח, גילו לנו בדרך הקשה שנכנסנו בדיוק לתוך עמדת שמירה. הובלנו בפני מפקדת המחנה, וגילינו שהצבא שייך לעיר מֶלָאן (TOTO, WE ARE NOT IN KENSAS ANYMORE). לשמחתנו הם הסכימו לתת לנו לעבור בשקט, ולא היינו צריכים להחריב להם את כל המחנה. הם לא רצו לפרט על מעשיהם, אבל דומיניק לא פוסלת על הסף שהם במגמת התרחבות. כמו כן, הם אינם האחראים לשריפת הכפר מהצד השני. . . .. המשכנו והגענו לעיירה הקרובה. שם החלטנו לעשות חניה ארוכה. שכרנו חדרים לתקופה ארוכה, והיות והמקום נראה שקט ותרבותי, אנחנו נשארים שם יותר מיום, להתרענן, לקנות צידה ושאר פריטים. קוואי מחדש את מלאי השוריקנים, דומיניק החליטה להשקיע בכלי נגינה, אדריאן השלים שעות שינה יקרות. כ"כ נחמד שאף אחד לא מכיר/רודף אחריך בעיירה הזאת. יהיה פה זמן להרוויח כסף, לנוח ולאסוף כוחות לקראת המשך המסע אל העמודים. כמה נקודות: * האם נוטע בנו דרגורן תחושת שאננות מזוייפת לפני שיבואו עלינו עוד אנשים בשחור או שהוא נרתע בכנות מהאלימות הפיסית שאיימתי בה עליו (האנשים השחורים פגעו בי במישור האישי, עקב תסכול שנוצר לי בגללם) * האם זהו השקט האחרון שלפני הסערה? דומיניק לפחות מרגישה בשקט הזה, היות ומשום מה היא מרשה לעצמה ללכת בעיר בצורה נינוחה, ללא כל הציוד, הנשקים ובבגדים נוחים ולא בגדי מסע. * מה צופן לנו העתיד? ונקודה שקשורה בעקיפין: * האם יצא לכם לשחק פעם דמות צבועה? אני משוכנע ששכחתי משהו, אבל אני מקווה שקוואי, ניהאו או דרגורן יוכלו להשלים אותי. שבוע טוב
"החיים נראים יפים יותר כשאנשים בשחור אינם רודפים אחריך" דומיניק פראודשוט. לאחר שהחליפו את הצבי המסורתי בדגים, יצאו אנשי החבורה, המונה את מל ההיפראקטיבית עם נטיות קלפטומניות מובהקות(דב"שים שמנוהלת על ידי דרגורן), את קוואי, הנזיר הקשוח שמתנזר מהתנזרות (במשחק מצויין של QUAI), את אדריאן, הפייטן העירוני המפונק חובב הנאות החיים (המשוחק היטב ולעיתים בהקצנה משעשעת של אופיו הנירוטי על ידי NIHAU) ודומיניק, סיירת גבוהה ובלונדינית, אמנית משכמה ומעלה בשליטה בקשת, אות ומופת לשלמות גופנית ונפשית, המשוחקת על ידי, מהמערות. היעד הבא, היה אמור להיות מחנה הצוענים שנמצאים ממש ביציאה מהמערות. אבל אבוי, ביציאה מהמערות המתין לנו מחנה צבא. ולא, זה לא היה צבא של צוענים. צעדים מספר מחוץ לפתח, גילו לנו בדרך הקשה שנכנסנו בדיוק לתוך עמדת שמירה. הובלנו בפני מפקדת המחנה, וגילינו שהצבא שייך לעיר מֶלָאן (TOTO, WE ARE NOT IN KENSAS ANYMORE). לשמחתנו הם הסכימו לתת לנו לעבור בשקט, ולא היינו צריכים להחריב להם את כל המחנה. הם לא רצו לפרט על מעשיהם, אבל דומיניק לא פוסלת על הסף שהם במגמת התרחבות. כמו כן, הם אינם האחראים לשריפת הכפר מהצד השני. . . .. המשכנו והגענו לעיירה הקרובה. שם החלטנו לעשות חניה ארוכה. שכרנו חדרים לתקופה ארוכה, והיות והמקום נראה שקט ותרבותי, אנחנו נשארים שם יותר מיום, להתרענן, לקנות צידה ושאר פריטים. קוואי מחדש את מלאי השוריקנים, דומיניק החליטה להשקיע בכלי נגינה, אדריאן השלים שעות שינה יקרות. כ"כ נחמד שאף אחד לא מכיר/רודף אחריך בעיירה הזאת. יהיה פה זמן להרוויח כסף, לנוח ולאסוף כוחות לקראת המשך המסע אל העמודים. כמה נקודות: * האם נוטע בנו דרגורן תחושת שאננות מזוייפת לפני שיבואו עלינו עוד אנשים בשחור או שהוא נרתע בכנות מהאלימות הפיסית שאיימתי בה עליו (האנשים השחורים פגעו בי במישור האישי, עקב תסכול שנוצר לי בגללם) * האם זהו השקט האחרון שלפני הסערה? דומיניק לפחות מרגישה בשקט הזה, היות ומשום מה היא מרשה לעצמה ללכת בעיר בצורה נינוחה, ללא כל הציוד, הנשקים ובבגדים נוחים ולא בגדי מסע. * מה צופן לנו העתיד? ונקודה שקשורה בעקיפין: * האם יצא לכם לשחק פעם דמות צבועה? אני משוכנע ששכחתי משהו, אבל אני מקווה שקוואי, ניהאו או דרגורן יוכלו להשלים אותי. שבוע טוב
