עדכון ותודה

עדכון ותודה

היי. זוכרים שלפני חודשיים התייעצתי איתכם בנושא כניסתו לגן מונטסורי של נועם, כאן בהולנד? סיפרתי שהוא בוכה בהיסטריה, שהגננות נוקשות ולא נותנות לי להיות איתו, שהוא לא מבין אך מילה (הולנדית ואנגלית). רק רציתי לספר שאמנם קליטתו בגן היתה קצת משובשת (אנחנו נסענו לארץ אחרי שבועיים, הוא חזר לגן לעוד שבוע, ושוב יצאו שם לחופש של 3 שבועות) - אבל בסופו של דבר, יומיים אחרי שהוא חזר לגן לאחר החופש - הילד התחיל לפרוח. אין לי הסבר לזה ואני נאלצת ללעוס את הכובע, כי הגננות ואנשים אחרים אמרו לי שזה מה שיקרה. הוא הולך לגן בשמחה, ממש מבקש ללכת, ולמרות שהשפות זרות, נראה שהוא מעורה היטב במתרחש. הגננת אפילו סיפרה לי, שבזמן הריכוז הוא שר יחד עם הילדים האחרים. "אבל איך יכול להיות? הרי הוא לא יודע אף מילה?" שאלתי אותה, והיא אמרה: "עובדה, הוא שר. יש ילדים שמעיזים לשיר רק אחרי שנה, והוא התחיל מהר. האמת היא שגם אני נדהמתי". ובכן - אני עדיין לא שלמה לגמרי עם שיטת הלימוד שם, לאחר שאתם הארתם את עיני בנושא, אבל אני מאוד מאושרת לראות את נועם צומח וגדל שם. עכשיו רק נותר העניין הקטן הזה, של הפיטורין של אבא, מה שמחזיר אותנו לארץ בסוף נובמבר...
 

vered4

New member
חבל שאין דרך לראות את זה../images/Emo13.gif

כנראה שהן מאוד תומכות בילדים. היה כאן דיון לאחרונה, "האם לעשות משהו כנגד רצון הילדים", כשאת יודעת שזה לטובתו (כשהנושא הוא כישורי חיים, ולא בטיחות). האינסטינקט אומר שלא, העבדות בשטח אומרות שבמקרים מסוימים -כן. מה זה אומר על מה שאנחנו יודעים או עושים? אולי שאנחנו מפרשים את המציאות בהתאם לידע ולחוויות שמוטמעות בנו.
 
למעלה