עדיין מחכה לך...
אתמול עבר חודש וחצי מאז שנסעת. חודש וחצי של להרגיש מה זה לא להיות איתך. 7 חודשים היינו כל היום ביחד עובדים יחד וגרים יחד. בבית הקטן שלנו באילת וגם אחר כך כשחזרנו כל אחד הבייתה היינו כל היום אחד אצל השני...7 חודשים נרדמתי לצידך והתעוררתי לידך...הכל ביחד... קניות..סידורים..בילויים...זוג נשוי לא מבלא כל כך הרבה ביחד כמונו. ועכשיו שאת שם מטיילת אני כאן מחכה עד שתחזרי... סופר את הדקות ומנסה להעביר את הזמן בעבודה ואחרי העבודה ישר מתייצב ליד המחשב אולי קיבלתי איזה אימייל ממך או אולי תתחברי למסנג'ר... אבל בלילה זה הכי לבד שיש. אני כל כך מתגעגע אלייך שזה גובל כבר בכאב פיזי... אני מסמן כל יום שעובר ויש רגעים אפילו בעבודה שאני ממש נשבר פתאום ולפעמים אנחנו מדברים בטלפון ואת אומרת שאולי תקדימי את החזרה כי את מתגעגעת וזה ממלא אותי בציפיות ונראה לי שמה שמחזיק אותי בתקופה הזו היא הכתיבה...את קולטת שכל יום אני כותב לך אימייל מספר לך מה עבר עליי...אני מחכה כבר בקוצר רוח ל20 במאי...זה יהיה היום הכי מאושר בחיים שלי. ביום הזה אני אבכה...כמו שבכיתי בשדה התעופה והתפרקתי בחזרה הבייתה אני יודע...לפחות 10 פעמים ביום אני מדמיין את הרגע שאת חוזרת לארץ וניפגש שוב...אני אתן לך את החיבוק הכי חזק וחם בעולם. כל שנייה שעוברת אני חושב עלייך ...וזה מפרק אותי לגורמים. אז בינתיים אני כאן...ממשיך לספור ימים...יש עוד חודש וחצי שאני לא יודע איך להעביר אותם בלעדייך...הכי התגעגעתי לראות את החיוך שלך. את יודעת כמה שאני מאוהב בו...הוא כל כך שמח ומלא...החיוך שלך הוא שמחת החיים שלי. את לא תקראי את זה כנראה...אבל סתם עצוב לי והייתי חייב לכתוב... מחכה לך כל שנייה...כשאנשים עוזבים אומרים להם אני אשמור לך פינה בלב...אצלי זו לא פינה...זה כל הלב. אוהב וחושב כל רגע...אהובה שלי.
אתמול עבר חודש וחצי מאז שנסעת. חודש וחצי של להרגיש מה זה לא להיות איתך. 7 חודשים היינו כל היום ביחד עובדים יחד וגרים יחד. בבית הקטן שלנו באילת וגם אחר כך כשחזרנו כל אחד הבייתה היינו כל היום אחד אצל השני...7 חודשים נרדמתי לצידך והתעוררתי לידך...הכל ביחד... קניות..סידורים..בילויים...זוג נשוי לא מבלא כל כך הרבה ביחד כמונו. ועכשיו שאת שם מטיילת אני כאן מחכה עד שתחזרי... סופר את הדקות ומנסה להעביר את הזמן בעבודה ואחרי העבודה ישר מתייצב ליד המחשב אולי קיבלתי איזה אימייל ממך או אולי תתחברי למסנג'ר... אבל בלילה זה הכי לבד שיש. אני כל כך מתגעגע אלייך שזה גובל כבר בכאב פיזי... אני מסמן כל יום שעובר ויש רגעים אפילו בעבודה שאני ממש נשבר פתאום ולפעמים אנחנו מדברים בטלפון ואת אומרת שאולי תקדימי את החזרה כי את מתגעגעת וזה ממלא אותי בציפיות ונראה לי שמה שמחזיק אותי בתקופה הזו היא הכתיבה...את קולטת שכל יום אני כותב לך אימייל מספר לך מה עבר עליי...אני מחכה כבר בקוצר רוח ל20 במאי...זה יהיה היום הכי מאושר בחיים שלי. ביום הזה אני אבכה...כמו שבכיתי בשדה התעופה והתפרקתי בחזרה הבייתה אני יודע...לפחות 10 פעמים ביום אני מדמיין את הרגע שאת חוזרת לארץ וניפגש שוב...אני אתן לך את החיבוק הכי חזק וחם בעולם. כל שנייה שעוברת אני חושב עלייך ...וזה מפרק אותי לגורמים. אז בינתיים אני כאן...ממשיך לספור ימים...יש עוד חודש וחצי שאני לא יודע איך להעביר אותם בלעדייך...הכי התגעגעתי לראות את החיוך שלך. את יודעת כמה שאני מאוהב בו...הוא כל כך שמח ומלא...החיוך שלך הוא שמחת החיים שלי. את לא תקראי את זה כנראה...אבל סתם עצוב לי והייתי חייב לכתוב... מחכה לך כל שנייה...כשאנשים עוזבים אומרים להם אני אשמור לך פינה בלב...אצלי זו לא פינה...זה כל הלב. אוהב וחושב כל רגע...אהובה שלי.
