עדיין לא מצליחה למצוא את עצמי

[הריונית זמנית]

עדיין לא מצליחה למצוא את עצמי../images/Emo122.gif

לא הולך לי עם ההורות , פשוט לא הולך לי , על פניו נרא שהכל פרפקט , הבית מצוחצח , הבייבי מטופח , אני באמת אוהבת אותו מכל ליבי מטורפת עליו , אבל יש לי המון כעסים ועצב , בעייקר עצב ותיסכול , אני מתוסכלת על הבעל , כועסת עליו שלא באשמתו , שהגוף שלו נשאר אותו הדבר , ששיגרת חייו לא השתנתה כמעט , ואילו אני תקועה בבית , שמנה , מרגישה מכוערת כמו שלא הרגשתי מעולם ... חלקכן תאמרנה לי לצאת קצת החוצה , לטייל וכו' , מה אני אגיד לכן , פשוט לטייל עם העגלה לא עושה לי את זה , זה משעמם אותי , זה מתיש ואני מרגישה "אמא" תרתי משמע כשאני מסתובבת עם העגלה בחוסר מעש .. שלא תבינו לא נכון , החייים שלי רחוקים היו מלהיות מושלמים קודם לכן , היו לי המון בעיות , תמיד היו לי בעיות , עכשיו הן רק מקצינות יותר ויותר ואני מרגישה שהעולם סוגר עלי , תחושת מחנק כזו ... אתמול הייתי בבריתה וראיתי את האימא אחרי לידה , כ"כ קינאתי בה , נראתה כ"כ ייפה וזוהרת ואני נראית שמנה , גדולה ומכוערת , בעלי אפילו לא מביט בי יותר , אנחנו בקושי מתקשרים בעצם , אם אני חושבת על כך , אין בינינו כמעט תקשורת למעט מה שקשור בבייבי , שלא נדבר על סקס , או נשיקות וחיבוקים , אם יש כאלו , זה רק לצאת ידי חובה ואני נותרת מתוסכלת וממורמרת ...

 

[הריונית זמנית]

ואני ממשיכה לקטר..

פשוט הלכתי להניק את הקטן וחזרתי... והמשך הקיטור : בהריון קיבלתי המון תשומת לב ואהבה מאישי , ועכשיו פתאום כלום והמעבר החד הזה מאוד כואב , האם זה ילדותי מצידי לחשוב כך ? גם רציתי לשאול אתכן : האם מישהי חוותה את מה שעובר עלי ? ואם כן איך היא יצאה מזה ? תודה !

ובבקשה תתייחסו ...

 

[גלים של שניים]

../images/Emo24.gif

לא ישנה, בוכה, מתקשה לתפקד - אלו הם סימנים של דיכאון. דכאון אחרי הלידה מגיע בד"כ כמה שבועות אחרי הלידה בניגוד לביייבי בלוז של הימים הראשונים. מצטרפת לקודמות בעצות ולי נראה שכדאי ללכת לרופא משפחה לקבל הפניה, אולי טיפול תרופתי יעזור לפחות לתקופה הקרובה.

 

[שלי לי]

כל כך הזדהתי עם מה שכתבת!! (ארוך)

על פניו גם אצלי הכל ניראה ממש מצויין הבייבי מתוק ומתפתח וניראה מאושר אבל לי יש ימים של ס ב ל שבהם אני לא יכולה לסבול את עצמי את איך שאני ניראת את השהות שלי בבית את הא ה א מ א שהפכתי להיות. אני מרגישה שאיבדתי את הנערה שהייתה בי (הסקסית, המתוקה שיודעת להשיג כל מה שהיא רק רוצה...)עכשיו אני סתם אמא שמנמנה. אני כועסת על בעלי שהחיים שלו ממשיכים כאילו כלום. לא השתנה לו הגוף לא נושר לו השיער הוא עדיין קליל, נחמד ואנרגטי כמו שהוא היה תמיד... אני אוהבת את התינוק שלי מטורפת עליו ברמות הקשות.. אבל קשה לי עם השינויי.... עוד לא הסתגלתי לגמרי. בשבוע שעבר בעלי רצה לצאת עם חברים כ"כ כעסתי ואני אפילו לא יכולה להסביר לו למה... , (כשהוא אומר אבל גם את יכולה לצאת.. למה את לא עושה את זה?) לכי תסבירי לו שאת מרגישה שמנה שאין לך מה ללבוש, ושבשביל החברות הרווקות והבלייניות שלך את כבר לא כ"כ אטרקציה. אז אם הגעת עד כאן אז בטח כבר הבנת שאת לא לבד... אני חייבת רק לאמר שבהתחלה ההרגשה הייתה אפילו יותר נוראית מעכשיו אבל זה הולך ומשתפר... אם פעם הרגשתי ככה כל הזמן, אז עכשיו זה בא במין התקפים כאלה של מצב רוח... אןלי כשנחזור לעבוד דברים יראו אחרת??

 

[אלינה12]

את חייבת לפעול

תשאירי את הבייבי עם בייביסיטר או עם בעלך ותצאי לבד או עם חברות. תעשי מסע קניות ותגלי שיש בגדים יפים בכל המידות (מניסיון). תפנקי את עצמך יותר: תספורת חדשה, מסז' מפנק, בקיצור, תמצאי מה נותן לך הרגשה טובה. הכי קל זה להיות תקועה עם הרגשה זיפתית. תצרי שיחה עם בן זוג ותדברו על כל מה שמטריד אותך. חייבים לדבר! אני מאוד מבינה אותך, אבל את חייבת לפעול.

 

[מעיןבר]

אכן ../images/Emo14.gif

נראה לי שיש כמה דברים שאת יכולה לעשות: דבר ראשון - את חייבת לשבת ולדבר עם בעלך. לעשות לכם זמן מיוחד לתקשורת. בשלב ראשון - בקשי עזרה של אמא/חברה שתקח את הבייבי לכמה שעות כדי שתוכלו לנהל שיחה מעמיקה על כל מה שמעיק עליכם. חוצמזה כדאי לפנות זמן שכזה על בסיס יומיומי. אנחנו בחושים הראשונים אחרי הלידה אכלנו ארוחת ערב מאוחרת יחד מדי יום שהקדשנו לשיחה על מה שעובר בחיינו ולא רק על התינוקת. אם משעמם לך לטייל עם התינוקת בעגלה - כנראה שאת צריכה לצרף את זה לפעילות מעניינת יותר

מה דעתך להצטרף למפגשי פורום (יש כאלה כאן, בפורום הורים לתינוקות ואני בטוחה שבעוד). להסתובב בחוסר מעש זה אכן משעמם, אבל להצטרף לעוד חברות זה כיף. את לא אוהבת את איך שאת נראית

יש מה לעשות - את מוזמנת להצטרף פה לפורום הסמוך "הרזיה לאחר לידה" (573) שמהווה קבוצת תמיכה וירטואלית כולל דיווחי משקל וקיטורים משותפים. חוצמזה - שינוי המראה החיצוני כרוך במחוייבות אישית וברצון אמיתי לשינוי, נראה לי שהגיע הזמן להתחייב ובמקום להשקיע את האנרגיה בבית המטופח, להשקיע אותו באישה מטופחת.

 

[הריונית זמנית]

תודה על ההתייחסות !

מעין כמה שאת צודקת , אבל לצערי הדברים קצת מסובכים יותר ממה שנראה על פני השטח , אין צלי עזרה משום גורם משפחתי - מה גם שאישי לא מוכן שאף אחד ישמור על התינוק רק אנחנו ביחד או לחוד והוא ממש עקשן בנושא כי הוא לא סומך על אפאחד , נראה לי שהוא גם התייאש ממני , מהתיסכולים , מהבכי שלי , מהפרצופיםן שאני עושה כל הזמן , הוא בהתחלה פחד שאני בדיכאון אחרי לידה אז הוא ניסה להתעניין ולהתחשב כביכול , אבל הזמן עבר ( עכשיו כמעט חודשיים אחרי לידה ) והחיים חזרו לשגרתם , ואני מרגישה שהוא ממש רוצה שאני אהיה תקועה בבית , אם אני יוצאת לאנשהוא לבד או עם הבייבי הוא ממש מתעצבן , בחיים הוא לא היה ככה .. אוף , אני כל כך עייפה , לא יישנה בלילות , ערה בימים , כואב לי הראש , הגוף מותש ואני פשוט בוכה כי התחושה היא שאני ללא מוצא , לפעמים אני חושבת שאולי טעיתי שנכנסתי להריון , אולי הייתי צריכה עוד לחכות , טוב , את הגלגל כמובן אי אפשר להחזיר לאחור אבל הייתי רוצה עוד איזה יום , לפחות אחד , מחיי הקודמים . תודה לך על העצה להצטרף לפורום הרזיה , אני באמת אעשה זאת .. בתקווה לימים טובים יותר ..

 

[מעיןבר]

חודשיים זה לא הרבה זמן

בהחלט ייתכן שאת עדיין סובלת מדיכאון וזה לעיתים לא נפתר עד שלא מקבלים עזרה מקצועית. אני מציעה לך להתייעץ עם רופא המשפחה שלך. לעניין האיש - אני לא יודעת איך להגיב. אישי היקר עודד אותי מאוד להינות וממש לא ציפה ממני להישאר לבד בין 4 קירות (בתקופה שאחרי הלידה הוא היה עצמאי ולא חזר לפני 20:30 הביתה). לא ברור לי למה הוא כועס כשאת יוצאת? יש סיכוי שחברות יבואו אלייך? את חייבת לדבר איתו. תשכיבי את התינוק לישון ותשארי עירה במיוחד כדי לדבר. הוא חייב להבין שאת *הבנאדם* לא נמחקת כאשר את *האמא* נולדת ויש לך צרכים שאינם קשורים רק בתינוק (הוא נשאר פעם לבד עם תינוק למשך יום אחד בבית, הוא יודעת עד כמה זה מתיש וגם משעמם?)

 

[sipor]

תסלחי לי... שאני כועסת..

אבל מה זאת אומרת הוא מתעקש שאת או הוא תטפלו בילדה, אם הוא מוכן לשמור חצי חצי על הגוזל, אז בסדר, אבל אם זה אומר שהדרישה העקשנית שלו מביאה אותך להישאר כל היום עם הילדה ולטפל בה לבד.. אז עם כל הכבוד.. תדברי איתו שאת אינך מסוגלת יותר ואת צריכה את החופש שלך קצת להתאוורר כל יום, לצאת בלי התינוק ולחזור לתינוק. קחי מטפלת אפילו לפעמיים בשבוע שאז יש לך את כל הבוקר לעצמך, זה מאוד מקובל במקום בו אני גרה וזה עוזר הרבה לשיקום שלך, מעבר לכך שאת יכולה לקחת עזרה גם כשאת נמצאת איתה זה אחרת שיש עוד ידיים שעוזרות לך מחזיקות אותה ואת יכולה להיות איתה. דבר שני, צאי מהבית לבד עם חברות תתרענני תפגשי עולם ותמצאי לך קצת שקט ורגיעה, המעבר לאמא במשירה מלאה עם כל ההורמונים הראשונים, ההשמנה, הסגירות בבית כל היום והבדידות הזאת יכול לגרור כל אדם לדעתי למקום מאוד לא טוב. אם הוא לא מפרגן לך את השעות האלה , אז לדעתי זה לא לעניין. תדברי איתו ותדרשי את זה. בקשר למשקל , לדעתי האישית כל עוד את מרגישה ככה רע יהיה לך קשה לרדת במשקל , כי כדי לרדת צריך מוטיבציה ונכונות ולהשקעת כוחות רבים וזה קשה כאשר את מתארת את מה שאת עוברת.. הייתי מתחילה להוריד שטויות וללכת לטייל ברגל, גם אם תרדי קצת זה יתן לך מוטיבציה וגם ישפר את מצב הרוח. עוד דבר זה ספורט, זה מוסיף למצב רוח באופן מדהים וזה יכול לעזור לך אבל גם פה צריך כוחות לצאת מהמקום בו את נמצאת ולמצוא את הזמן הזה לעצמך ואת הרצון להזיז את עצמך. בכל מקרה, רק שתדעי , שמה שאת עוברת עוברות המון נשים אחרי לידה, בעיני זה באמת לא לעניין שכל המטלות באופן ישיר ובלתי אמצעי עוברות לאישה בלבד , אז מה אם היא בחופשת לידה!!!!, יש צורך קצת יותר להבין שזה מתיש, לדעתי תשאירי אותו יום שלם עם האוצר בסוף היום תקחי אותו לשיחה, אחרי יום שלם איתו הוא יבין טוב מאוד למה את מתכוונת שאת אומרת מה שאת אומרת. הבעלים שלנו לא צריכים יותר מיום כדי להבין כמה זה קשה. הם נשברים הרבה לפני כן.. ועוד משהו אחרון, זה עובר, באמת שזה עובר, לאט לאט נהיה יותר קל, אני לא בטוחה למה, או שמתרגלים, או שמוצאים את פינות הזמן.. אבל בסוף מתרגלים וזה באמת יותר קל, זאת תקופה והיא תחלוף.

 

[shpar]

תראי../images/Emo39.gif(ארוך)

אני לא יודעת כמה זמן את אחרי לידה אבל שתדעי שהשנה הראשונה לרוב מאוד קשה, וישנם המון שינויים שצריך להתרגל אליהם גם עם עצמך וגם בזוגיות. אני 9 חודשים אחרי לידה ורק עכשיו החיים מתחילים לחזור למסלולם. בנוגע להרגשת הגוף והדימוי - יש לי עצת פלאים בשבילך שהיא לדעתי המפתח להכל, (זה מה שעזר לי )לפחות לתקופה. אצלינו הפיצי מתעורר ב6 -ב7 אני מעירה את אבא שלו ויצאת להליכת בוקר של 40 דקות!!! זה קשה ומעייף בהתחלה אבל באמת מתרגלים וזה הופך להיות שגרה (וזה ממשהי עצלנית בטרוף ). מבטיחה לך שאחרי שבועיים שאת מתחילה לראות תוצאות , והבגדים מתחילים "לשבת " כמו שצריך הכל נראה אחרת ונותן לך מוטיבציה להמשיך, צריך רק להתחיל. (יום ראשון הקרוב הזדמנות מעולה להתחלה חדשה ) בהצלחה.

 

[shpar]

וגם...

תני לו לשמור על הפיצי לכמה שעות (תמצאי סיבה לצאת ), רק ככה הם מקבלים פרופורציה כמה זה קשה ומתיש ומעריכים.

 

[גלשני]

נשמע קשה....

אבל מה שהכי בולט לי מההודעה שלך היא הבדידות. אני קוראת אותך ומרגישה שאת לבד- לבד עם ההורות, לבד עם התינוק, לבד עם ההתמודדויות היומיומיות ובעיקר נראה שאת מרגישה שאת האימא היחידה ש"פשוט לא הולך לה". אני מצרפת לך קישור לשירשור מאוד חשוב שהיה בנושא דיכאון לאחר לידה בפורום הריון ולידה, חשוב שתדעי שאת לא היחידה, זה קורה כנראה לאחת מכל 5 אימהות, זה לא אומר שאת לא תהיי אימא טובה, זה לא אומר שמשהו אצלך "דפוק", זה רק אומר שאת זקוקה כרגע, כאן ועכשו לעזרה. שיהיה בהצלחה, ועוד יהיו ימים טובים, טובים הרבה יותר

 

[sharonmx]

מזדהה מאוד../images/Emo4.gif

אמנם כמעט 7 חודשים אחרי, אבל הק"ג לא יורדים, הלחץ בעבודה גדל ובשעות אחה"צ, כשזה אני והיא, איך לומר את זה... לפעמים זה משעמם. אני מסתכלת על האמהות האחרות ולא מבינה מה כל כך מענין בלטייל עם העגלה כשברור לי שהיא בכלל מעדיפה לזחול על הרצפה ואני מטיילת איתה "כי צריך". החצי נורא רוצה לעזור אבל התחיל עבודה חדשה שמביאה אותו הביתה אחרי 10 בלילה, עזרה אין, והעייפות חוגגת. הרעיונות שהוצעו קודם מצוינים, אבל לצערי לא ממש מתאימים (לקום ב-6 בבוקר להליכה נראה לי קצת יותר מדי התעללות). היום נכנעתי וקניתי מכנסים 44. כל הארון שלי 38-40. מבינה את תחושת המחנק- מקווה שזה יעבור- גם לי וגםן לך....

 

[shpar]

לא קמה במיוחד ב6, מישהו קטן בבית

מעיר אותי. ויצאת להליכה ב7 עד 745 , בזמן הזה החצי שומר על הקטן, תאמיני לי שזה בסוף משתלם כשעוברים ממידה 44 ל38 .

 

[הריונית זמנית]

מידה 44 לא כזה נורא..

אני כבר 46....והיד עוד נטויה....

 

[הריונית זמנית]

אה , ורציתי לעדכן אתכן שלפתע אני

מרגישה קצת יותר טוב ...

זמנית? אולי.. עייפה?בוודאי... שמנה ? אלא מה.. אבל מאוהבת באפרוח שלי

ולמענו הכל שווה.. והתחלתי גם לצאת קצת יותר אז המצב רוח השתפר .. תודה לכל המעודדות המקסימות , אתן מ ד ה י מ ו ת !!!!!!!!!!!!!!!!!!!