גם לנו יש סיפור של הליכה
מאוחרת, ועיכוב התפתחותי מוטורי. איתמר נולד עם אחיו התאום בשבוע 25+3, ובמשקל 636 גרם. לכאורה יש לאחיינך יתרון עליו בכך שהפגות שלו פחות קיצונית משל איתמר שלי, אבל משקל של 700 גרם בשבוע 30 מראה על IUGR רציני, מה שבהחלט עשוי להסביר את העיכוב המוטורי שלו. אצלנו איתמר התחיל ללכת בגיל שנה ועשרה חודשים כרונולוגי, שזה שנה וששה וחצי חודשים מתוקן. לא עיכוב גדול לכאורה, אבל מאז שעשה את צעדיו הראשונים ועד שביסס את ההליכה עברו חודשים ארוכים, ועד היום, בגיל שלוש וחודש, הוא עדיין לא 100% יציב בהליכתו. הוא מקבל פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק ורכיבה טיפולית פעם בשבוע, ומתקדם יפה בקצב שלו. אנחנו היינו גם אצל נוירולוג ששלל כל בעיה נוירולוגית, וכנ"ל אורתופד
. אני לא יודעת אם לשבת ולחכות בשלב הזה זו הבחירה הנכונה עבורכם, אבל אני באמת לא יודעת מספיק כדי לייעץ (וכמובן אני גם לא אשת מקצוע - רק אמא). אבל משהו שכתבת הדליק אצלי נורה אדומה והטריד אותי מאוד: "הוא טופל אצל פיזיוטרפיסטים שטענו שזה יותר עניין פסיכולוגי מאשר פיזיולוגי". תשמעי, אין דרך יפה להגיד את זה, אבל אני חייבת: זה ממש לא רציני (בלשון המעטה) מצד פיזיותרפיסט להגיד כזה דבר, כי זה לא תפקידו לאבחן - לא פיזיולוגית, ובטח ובטח שלא פסיכולוגית
ככה זה אמור לעבוד: הילד צריך לעבור אבחון ומעקב קבוע אצל רופא התפתחותי, ואולי גם אבחון חד פעמי אצל נוירולוג כדי לשלול בעיה נוירולוגית. הרופא ההתפתחותי יכול גם להמליץ אם יש מקום לבדיקת מומחה אחר כלשהו (פסיכולוג? אורתופד? וכו'). במידה ומומלצת פיזיותרפיה, וכשמדובר בעיכוב כזה ממש קשה לי להאמין שלא - תפקיד הפיזיותרפיסט הוא לטפל בילד בלבד, ולא לאבחן!!!!!! אם יש סיבה לדאגה - לא אני אוכל לומר. האם יש סיבה לפנות לרופא התפתחותי רציני לקבלת ייעוץ להמשך מעקב וטיפול - לדעתי כן. "ואנו מחכים שזה יבוא לו באופן טבעי" - ילד שאינו הולך לבדו אחרי גיל שנתיים, גם אם אין סיבה לדאגה (במובן זה שאין לו נזק קבוע
), הינו ילד שסובל מעיכוב על רקע קושי כלשהו שיש לו, ואין שום סיבה לא לעזור לו, במיוחד שלוקחים בחשבון שהתפתחות מוטורית בגיל הזה קשורה גם להתפתחות בתחומים אחרים, וילד שהליכתו מתעכבת באופן משמעותי - העיכוב הזה עלול לגרור אחריו עיכוב גם בתחומים אחרים, וחבל. עדיף לטפל בכל קושי, גם אם הוא בר-חלוף, מוקדם ככל האפשר, מכמה סיבות חשובות: 1. ככל שמטפלים מוקדם יותר - הטיפול יעיל יותר 2.ככל שמטפלים מוקדם יותר - הטיפול עשוי להיות קצר יותר 3. ככל שהילד מתבגר - הופך להיות קשה יותר הן עבור ההורים ובעיקר עבור הילד להוציא אותו מהמסגרות הקבועות שלו באמצע היום לצורך טיפולים. 4. ככל שהילד מתבגר, הוא נהיה מודע יותר לקשיים שלו, לעיכוב, ליכולתו המופחתת ביחס לחבריו, ונגרם לו סבל מכך. לכן אני לא הייתי ממתינה בשלב הזה, כאמור - אך זוהי רק דעתי. בהצלחה!
