עדיין לא גרוש...
שלום לכולם החלטתי לשתף אתכם בדילמה שאני מתמודד איתה מזה זמן מה. אני בן 33 נשוי מזה 3.5 שנים עם ילד בן שנתיים עוד מעט. אוהב את אשתי, אם כי פחות מבעבר. בגדול טוב לנו יחד אבל ממש לא כמו בעבר. יש לא מעט ריבים ונמאס לי מה"סרטים" שלה. אני אומר לה שבו ושוב שאני שונא לריב אבל היא טוענת שגם היא שונאת והריבים בגללי. אני אוהב את הילד שלי עד מאוד ואפשר לומר שזו הסיבה היחידה שאני נשאר איתה. מוכן לעשות למענו הכל והוא האור שבחיי וכל היום אני אומר לו כמה אני אוהב אותו- מה שאני לא יכול לומר לאשתי והיא גם נפגעת מזה ובצדק. אני אומר לה מדי פעם שאוהב אותה אבל זה לא ממש נכון. מוצא את עצמי רק רוצה לחזור הבייתה לבית ריק ולעשות מה שבא לי ושלא ייעשו לי "סרטים". אני רואה סביבי רווקים אדונים לעצמם עושים מה שבא להם ומקנא ורוצה גם. ממש כך. אז אומרים לי שבסופו דשל דבר כל הנישואים הם אותו דבר ו"בחוץ" אין דברים יותר טובים. בהתחלה יש פרפרים וכו' אבל אח"כ הכל אותו דבר. אני גם המפרנס הכמעט יחידי ונותן את כל כולי בשביל הילד ומרגיש שהיא לא מעריכה. אני עוסק הרבה הספורט ושמור מאוד לגילי ומרגיש פידבקים טובים מהסביבה הנשית וחושש שזה גם גורם לי לבעיות כי זו נראית לי חמדנות ובסופו של דבר בכל קשר יש ריבים וקיבעון ופחות סקס וכו'. למותר לציין שאני מאוד אוהב סקס ואחת הבעיות העיקריות שלנו היא הפערים שלנו בעניין החשק. זה נשמע אולי שהיא ביצ'ית אבל ממש לא כך. בסה"כ טוב לנו והיא בחורה טובה וגם נראית ממש טוב אבל זה לא מרגיש לי "זה" ולא כך הייתי רוצה את הנישואים ובשורה התחתונה- אם לא הילד כבר מזמן לא היינו יחד אז אם מה שמחזיק אותי איתה זה הילד אז נראה שיש פה טעם לפגם. כשאני חושב על גירושים נהיה לי רע לחשוב על כל התהליך המכוער הזה ועל הילד שהכי יאכל אותה מכל הסיפור הזה. החיים שלו יידפקו בגללי. ואולי זו בכלל טעות ואצטער על כך... לא מסוגל לחשוב בכלל על ילד נוסף איתה. אוף. מה עושים????
שלום לכולם החלטתי לשתף אתכם בדילמה שאני מתמודד איתה מזה זמן מה. אני בן 33 נשוי מזה 3.5 שנים עם ילד בן שנתיים עוד מעט. אוהב את אשתי, אם כי פחות מבעבר. בגדול טוב לנו יחד אבל ממש לא כמו בעבר. יש לא מעט ריבים ונמאס לי מה"סרטים" שלה. אני אומר לה שבו ושוב שאני שונא לריב אבל היא טוענת שגם היא שונאת והריבים בגללי. אני אוהב את הילד שלי עד מאוד ואפשר לומר שזו הסיבה היחידה שאני נשאר איתה. מוכן לעשות למענו הכל והוא האור שבחיי וכל היום אני אומר לו כמה אני אוהב אותו- מה שאני לא יכול לומר לאשתי והיא גם נפגעת מזה ובצדק. אני אומר לה מדי פעם שאוהב אותה אבל זה לא ממש נכון. מוצא את עצמי רק רוצה לחזור הבייתה לבית ריק ולעשות מה שבא לי ושלא ייעשו לי "סרטים". אני רואה סביבי רווקים אדונים לעצמם עושים מה שבא להם ומקנא ורוצה גם. ממש כך. אז אומרים לי שבסופו דשל דבר כל הנישואים הם אותו דבר ו"בחוץ" אין דברים יותר טובים. בהתחלה יש פרפרים וכו' אבל אח"כ הכל אותו דבר. אני גם המפרנס הכמעט יחידי ונותן את כל כולי בשביל הילד ומרגיש שהיא לא מעריכה. אני עוסק הרבה הספורט ושמור מאוד לגילי ומרגיש פידבקים טובים מהסביבה הנשית וחושש שזה גם גורם לי לבעיות כי זו נראית לי חמדנות ובסופו של דבר בכל קשר יש ריבים וקיבעון ופחות סקס וכו'. למותר לציין שאני מאוד אוהב סקס ואחת הבעיות העיקריות שלנו היא הפערים שלנו בעניין החשק. זה נשמע אולי שהיא ביצ'ית אבל ממש לא כך. בסה"כ טוב לנו והיא בחורה טובה וגם נראית ממש טוב אבל זה לא מרגיש לי "זה" ולא כך הייתי רוצה את הנישואים ובשורה התחתונה- אם לא הילד כבר מזמן לא היינו יחד אז אם מה שמחזיק אותי איתה זה הילד אז נראה שיש פה טעם לפגם. כשאני חושב על גירושים נהיה לי רע לחשוב על כל התהליך המכוער הזה ועל הילד שהכי יאכל אותה מכל הסיפור הזה. החיים שלו יידפקו בגללי. ואולי זו בכלל טעות ואצטער על כך... לא מסוגל לחשוב בכלל על ילד נוסף איתה. אוף. מה עושים????
))