עדיין כואב...

[roonni1]

עדיין כואב...

הי חברים...למי שלא זוכר שידפדף דף או שניים אחורה... בגדול אני זו שחבר שלי עזב אותי אחרי 4 וחצי שנים... סתם רציתי להגיד שכואב נורא. עברו חודשיים והכאב גדל. מנסה להתמודד ועושה דברים חדשים, אבל ה"הילה" השחורה שמעליי בלתי נסבלת.. מכירים את ההרגשה המעצבנת הזאת שמנסים לקחת שאיפה טובה ולא מצליחים כי משהו בחזה תפוס? שכואב כזה בחזה, ואחרי כמה דקות זה משתחרר? ככה זה מרגיש נפשית. אין לי דרך אחרת לתאר את זה.שאי אפשר לקחת נשימה, שאיפה, שאין אוויר, לחץ בלב..אין שלווה.. סתם חייבת לחלוק עם מישהו..

 

[אייבורי]

לכי לישון

הטיפ היומי זין משכיח זין.

 

[czar]

פסיכולוגית את צריכה להרגע....אבל

איך נרגעים? שאלה טובה לא ממש עם תשובה...אז אעשה גלובליזציה: זאת דרך טובה לעשות דיאטה, זאת דרך טובה ללמוד על עצמך וזאת דרך טובה לישון הרבה, זה מרפה את הגוף. החיים יותר חזקים, התמודדות עם אובדן היא דבר כמעט מובנה, אני לא רוצה להיות חכם מימון אבל חפשי באינטרנט את הערך "התמודדות עם אובדן" ותראי את השלבים ויהיה לך קל יותר אחרי שתביני באיזה שלב את ולאן את הולכת. "ממרום גילי" רק אגיד שאלו החיים והם מכוונים אותנו ומלמדים אותנו על עצמנו כל הזמן, את לא הראשונה ולא האחרונה והתמודדות עם אבדן בן זוג היתה ותהיה ואני מאחל לך שאלו תהיינה ההתמודדויות שלך בחיים. עוד תקופה תביטי אחורנית בערגה, ואחרי זה תביטי בחיוך, אולי געגוע אבל זה יבוא ממקום אחר. רק תביני שלזמן יש מימד משלו בכל אירוע, והוא מתקן ומרפה את רוב המכאובים.

 

[roonni1]

וכרגיל, כל כך עוזרים לי פה.....

תודה רבה. דיאטה? כבר ירדתי 6 קילו... ללמוד על עצמי? כל יום מחדש... לישון הרבה? אצלי זה ההיפך... קושי בלישון... מנסה להתמודד יום אחרי יום תודה על העזרה, אני שומעת כאן דברים חכמים שפותחים לי את העיניים...

 

[GeorgeK]

כאב שלא נגמר...

היי רוני. אני מבין את מה שאת אומרת... ככה זה שהדברים מסתיימים לא כפי שציפינו שיסתיימו.... אני מניח שאת לא היית היוזמת להפסיק את היחסים בינכם (תסלחי לי שאני מניח דברים...) את בטח מאוד עסוקה בלהבין למה זה קרה ואיך את גרמת לזה! את חוזרת על אותן זכרונות הטובים שוב ושוב ולא מצליחה להרפות... תגידי, זה לא פוגע בחיי היום יום של? את לא מרגישה שהחיים חומקים לך? דברי אתי... ג'ורג'

 

[roonni1]

הנחת נכון...

לא אני היוזמת לפרידה.. ממש לא.. ברור שזה פוגע ביום יום שלי, אבל אני מנסה לעשות דברים חדשים ולהסיח את דעתי.. עם כל הקושי, עדיין זה לא נקלט באמת, גם אחרי חודשיים... תודה על הכל

 

[GeorgeK]

לסיים את הכאב!

היי רוני. תודה על התשובה! עם כל ההזדהות אתך אני לא מאמין שתצליחי לפתור את הבעיה כאן בפורום. הבעיה שלך קשורה בצורת החשיבה שלך. יש דרכים לסיים את הכאב ואין לי ספק שגם הכאב שלך יעבור! חשוב יותר לפתח מנגנונים שיגנו עליך בעתיד! אני מציעה לך לפנות ליעוץ (אימון אישי) ולהתחזק!. תחזיקי מעמד! ג'ורג'

 

[שילה1]

אימון אישי וייעוץ-שני דברים שונים לחלוטין,

והבחירה יכולה להיות באחד מהם,או בשני,או בשניהם,כמובן. ולכותבת-דווקא כאן נראה לי רצוי מאוד ייעוץ מקצועי,קרי:פסיכולוג המטפל במצבי משבר.

 

[roonni1]

כבר עושה כל מה שעולה על הדעת..

כבר באימון אישי... עוזר מאד אך לא משכיח את הכאב... מקווה לטוב.. תודה..

 

[GeorgeK]

בהצלחה

הכל יסתדר! הדבר האחרון שדרוש לך - לברוח מהכאב. ככל שתברחי יותר, כך הכאב ירדוף אותך יותר! את צריכה להחליט לעצמך שזה נגמר, להתאבל שבוע - שבועיים על מה שנגמר (כן, תני לכאב שלך להתפרע בתקופת האבל) ואז פשוט להמשיך בחייך... חזקה יותר, מאושרת יותר! מחזיק לך אצבעות! תצטרכי עזרה - כיתבי לי! ג'ורג'

 

[roonni1]

תודה רבה...

אני כבר אומרת שאני צריכה עזרה...חחחח קשה לקבל את העובדה שהבן אדם שכל כך רציתי שיתעורר לצידי בגיל 70, לא רוצה אותו דבר.. קשה... מנסה