עדיין זקוקה למידע

[אמא לילד]

עדיין זקוקה למידע

כל הנושא של ADHD חדש לי מאוד. אני תוהה כיצד עלי לפעול. האם זה לטובת הילד לספר בבית הספר בדיוק את סיבת ליקויי הלמידה שלו?ז"א לומר להם שיש לו ADHD? האם גילוי זה לא מפריע בשארית החיים-למשל בצבא, קבלה למקומות עבודה... ומכאן גם באה ההתלבטות שלי -אם לאבחן אותו באופן פרטי או דרך קופ"ח-שם הכל נרשם ועובר א"כ למקומות אחרים כמו צבא. אודה לכם , אם תענו לי מנסיונכם האישי.

 

[אמא לילד]

שאלה נוספת..

בקשתי ממכם לפניי כמה ימים שמות של נירולוגים מומחים בעניין. באחת התגובות מישהי כתבה לי "מדוע נירולוג ולא פסיכיאטר"? ובכן.. קצת בלבלתם אותי בשאלה זו. מי באמת מאבחן ADHD? ולמי עלי לפנות קודם? (הופנתי לבדיקת ADHD בעקבות מבחני דיסלקציה שהוא עשה.) כמו כן... נאמר לי שבעייתו יכולה גם לנבוע מבעייה ריגשית, האם יש קשר בין ADHD לבעיות רגשיות ? שוב... תודה מראש על עזרתכם

 

[גווניבר]

שלום לך

אני מציעה לך לקרוא ספרות על הנושא, כדי שתנפצי דעות קדומות, ותוכלי להתמודד יותר טוב. אני מציעה לספר בבית הספר על הבעיה. הסטיגמה של 'ילד מופרע' פוגעת ופגעה בהרבה ילדים, שבסך-הכל יש להם ADHD. אם הילד מאובחן מעכשיו, יש סיכוי טוב שהוא יצליח בבית הספר ובחיים בכלל. לגבי הצבא- תקראי הודעות רלוונטיות. מקומות עבודה לא צריכים לדעת על ה-ADHD. לגבי איבחון- גם פסיכיאטר וגם נוירולוג יכולים לאבחן. אם חלק מהבעיות נובעות ממצב רגשי, אולי כדאי לפנות לפסיכיאטר. אל תפחדי מתוויות. מה שחשוב הוא שלילד יהיה יותר טוב. אני בת 22 ורק השנה אובחנתי כ-ADHD . אני לומדת באוניברסיטה, וכך גם הרבה אנשים אחרים עם ADHD. אני הלכתי לנוירולוג של קופ"ח. חסך לי מאות שקלים. בהצלחה

 

[חיוך נצחי]

מידע נוסף...../images/Emo92.gif

ראשית, התחילי מאבחון מסודר. חשוב שהרופא שתלכי אליו, יהיה בקיא בהפרעות קשב וריכוז. חשוב לאבחן ולטפל נכון. בשלב הבא, עדכון בית הספר באשר לקשיי הילד והעזרה לה הוא זקוק, יכולים רק לתרום לילד לקבל תמיכה מבית הספר ולהתקדם.לחזק את בטחונו. הגילוי, אינו מפריע, אלא תורם, אם מטפלים, ומטפלים נכון. שום מידע אינו עובר לאף אחד- ללא הסכמתכם וחתימתכם על טופס הנקרא טופס ויתור סודיות. אם כאשר יהיה נער ויילך ללשכת הגיוס, לא יצהיר על איבחונו כ-ADHD לא יידעו.אבל ראשית עלייך לדאוג לאבחן נכון, לטפל ולעזור לבנך לממש את יכולתו. ומצורפים קישורים למידע רב נוסף

 

[דליה.ד]

למי מספרים, מתי כמה ולמה...

ובכן...בהקדם האפשרי משתפים את מחנכת הכתה ויועצת בית הספר ולמעשה כל מי שקשור בילד! הרי לא ניתן לטמון את הראש בחול וברור לי כשמש שהקשיים ניכרים בבית הספר. השקיפות עם המערך החינוכי חשובה בגלל שני גורמים: הראשון במעלה - הילד עצמו. הרי הוא לא אשם שיש לו קושי. וברגע שאנחנו גלויים, מדברים על הנושא, מטפלים בו, עוזרים לו, נערכים לסייע לו הוא מבין שזה לא סוד אפל איום וונורא וכי כל המערכת מגוייסת לעזרתו. הגורם השני הוא מערכת החינוך בה הילד מבלה את מרבית זמנו. אנו רוצים שהוא ילמד, ירכוש השכלה, מיומנויות ואסטרטגיות למידה. אם לא נעבוד ביחד עןם המערכת הרי נכשיל אותה מראש ונערים קשיים על הקשיים הקיימים. אני כאם לחמישה ילדים עם הפרעות קשב ולקויות למידה תמיד הקפדתי ליצור דרכי תקשורת עם המחנכות. תמיד זכיתי לאוזן קשבת והתגייסות מוחלטת לטובת הילד/ה מצידן. בתי הבכורה סיימה י"ב עם בגרות מלאה וסיימה טירונות. 7 שנים היא נטלנ ריטלין ולמדה בכיתת מב"ר. בתי השניה בכיתה י"א תלמידה מצטיינת שקיבלה 3 תעודות הצטיינות על חריצות בלימודים ועל הישגים אקדמיים (והיא עם adhd ודיסלקסיה!). בני הצעיר שאובחן בגיל 4 נכנס עם ריטלין לכתה א' (היום בכתה ג') ילד מבריק במיוחד ומצטיין בלימודיו! אז...את בוודאי מבינה שכאשר נערכים לעזור לילד ניתן - למרות הקשיים - להגיע להישגים ולעזור לילד לממש את הפוטנציאל שלו.